עולה לרגל

הוא הגיע, יום ההולדת שלי. כעשרה ימים אחרי אותו יום, בים.
כמובן, קבענו לאותו יום, להיות ביחד כל היום.
כמובן, שאני הגעתי אליך. כבר הכרתי את פוטנציאל ההעלמות שלך.
יצאנו לחפש לך דירה. חודשים לאחר מכן, אני אגלה, שחפשנו דירה לך ולה.
לחברה הזו, שאתה אמרת שאתה נפרד ממנה.
שאתה אצלה, כדי להסביר לה שזה נגמר.
הסתובבנו עד לשעות הצהריים, מתלטפים ברכב, מחפשים דירות
ואחרי ארוחות צהריים מלאת ריגושים, עם אנשים מוכרים, שלא ידעו עלינו,
עם החזקות ידיים מתחת לשולחן...
חזרנו למקום שלך.
זינקנו למיטה.
לא לא סקס. רק מיטה, בחדר עם דלת סגורה.
אתה על הגב, מחוייך ואני, כהרגלי, חסרת מנוחה. מחבקת, מלטפת, מנשקת.
היא הייתה כל כך תמימה, האמונה שלי בך.
ואתה, אתה אמרת שאתה אוהב. אמרת לי לא להיות עצובה. אתה רק אוהב אחרת.
לאט לא, קבלתי אומץ. אומץ שמהול בתמהון. אנחנו שוכבים יחד, במיטה
אתה לא מנסה כלום.
אבל אני, כל כך מאושרת, אולי באחד ימי ההולדת הכי מאושרים בחיי,
מתעלמת מהכל. שולחת יד מגששת אל מתחת לחולצה. מלטפת את גופך.
כמו נערה שמעולם לא ידעה גבר, מלטפת את החזה שלך, משחקת בשערות, ממוללת פיטמות
אתה, עם חיוך "חתול שגנב את השמנת", ממשיך לשכב שם, ללטף ךי את הראש.
לאט, אני יורדתלעבר מכנסיך. דוחפת יד מלטפת אל מעל התחתונים ו...יוק.
לא ידעתי אם להיות עצובה או שמחה.
אל הגוף הגדול, המרשים המרגש שלך, מחובר זין קטן. מאד קטן.
אבל אני אוהבת אותך כבר. וזין, חשוב , אבל מי שמחובר אליו, חשוב לי יותר.
אני קצת מצטערת בשבילך. חושבת, איך הרגשת בהזדמנויות אחרות, עם נשים שיפוטיות יותר.
אני רוצה בך. עוד לא רוצה באמת סקס. אבל רוצה להעניק לך הרגשה  טובה.
אני מלטפת אותך, גורמת לו, להזדקר. ואתה. אתה ממשיך לא להדחף. לא להתלהב.
אבל...אבל אמרת שאתה אוהב. כל השאר, כל הסימנים נעלמו לאור המשפט הזה.
הזמן שלנו תם. אני חייבת ללכת לפגישה מתוכננת
חיבוק, נשיקה.
האיש אליו הגעתי לפגשה אומר לי שאני זוהרת. הוא מכיר אותי המון שנים, האיש הזה.
אומר שמעולם לא ראה אותי זורחת ויפה יותר.
מספר חודשים אחרי זה, אני אגיע למשרד שלו, שבורה.
אבל באותו היום, חייכתי מאוזן לאוזן ואמרתי לו:
"אני מאוהבת"