עולה לרגל

זה נהייה קצת יותר טוב בימים האחרונים.
זה עלה בהרבה שטרות אדומים, לקנות בעקיפין את תשומת הלב שלך.
ואני יודעת שזה מה שצריך. אתה היית צריך. זו לא התפנקות.
אבל לפעמים אני שואלת את עצמי, מה היית עושה אם אני לא הייתי כדי לספק את זה.
וכמה מהקשב הנוכחי שלך, הוא קשב שתמורתו שולמה. בשטרות.
אבל בכל מקרה, הקשב הושג ונראה שגם ההבנה שלך.זה צריך גם להרגיש. כמו הצדק. גם הרגש.
ואתה אומר בימים האלה את כל המילים הנכונות. את כל המילים שלא אמרת מעולם.
ואתה אפילו אומר אותן לא לפי דרישה. או התפרקות.
ואתה מעלה רעיונות שאני כל כך רוצה שיתממשו. ואפילו זה שרק העלת אותם, כבר משמח אותי.
ואני לא מצליחה להוציא לי מהראש את הזמזום הזה, שאני קונה אותך. את תשומת הלב שלך.
אבל אני אוהבת אותך כל כך. וכל כך רוצה שתהייה מאושר. אז אולי זה לא חשוב.
אולי מה שחשוב זה הדקות האלה של האושר.

הכאב נותר אותו כאב. אבל לפעמים הוא נעשה קצת יותר נוח.