עולה לרגל

אז למה את עצובה בעצם?

כי הוא עם אחרת.

אבל תמיד הוא היה, גם כשהכחיש, גם כשהסתיר.

נכון, אבל אז, הוא עוד היה שלי קצת. הוא עוד טרח להסתיר. עכשיו כבר לא.

אבל את אמרת לו ללכת. את שחררת אותו.

אבל הוא לא היה שלי לשחרר אותו, אף פעם.

ובכל זאת שחררת אותו. אמרת לו ללכת, אמרת שתשארו ידידים, חברים.

נכון. כי כאבו לי מדי השקרים. הצורך שלו לשקר.

אולי הוא שיקר כדי להגן עליך?

אולי. לא חשבתי על זה. ועדיין, זה כל כך כואב.

אז אמרת לו ללכת?

לא. רק אמרתי שלא יהייה סקס יותר.

והוא. מה הוא אמר?

הוא לא הבין למה. הוא לא מבין את הכאב.

אז טוב מאד ששלחת אותו.

לא!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני אוהבת אותו.

אבל את נשואה.

אבל אני אוהבת אותו. הוא אוהב אותי.

אוהב אותך?

הוא אמר. הוא אוהב אותי.

אז למה הוא עם אחרות?

כי אני עם בעלי והמשפחה.

אז מה את רוצה ממנו? הוא גם צריך חיים.

נכון. אבל אני לא יכולה לדעת שהוא עם אחרות. שמישהיא אחרת נוגעת בגוף האהוב שלו.

אבלאת לא יכולה. את נשואה. ואם כן, אז זה לעיתים רחוקות.

נכון.

ואת אומרת שאת אוהבת אותו?

כן. אני כן.

זה ממשך לא אהבה, לרצות להגביל מישהו בצורה כזו.

אבל אני לא רוצה להגביל אותו, לכן שלחתי אותו.

אז מה הבעיה בזה שהוא עם אחרת?

אוףףףף. אין בעיה, טוב?

לכי תשתגעי בשקט.