שאלו אותי למה אני ממהר לחסום. אז קודם כל אני לא "ממהר" שום דבר. אני סבלני ומוכן לתת לדברים צ'אנס.
מה שאני לא מוכן לעשות הוא להשלות את עצמי ואותך:
אם את מחפשת מערכת יחסים בלעדית, דו מינית או אפילו מתחלפת, אז אולי זה יעבוד בהתחלה, או לקטעים מסוימים. זה יעבוד בריקוד המורכב של היכרות הדדית, כי נמצא דברים משותפים. זה יעבוד כש"הולכים על בטוח" (לא רוצה לכתוב בנאלי. זה לא לעניין).
אבל, ולמרות שלפעמים יש כימיה מטעה כזאת, כשנמצה את המשותף "נמצא את עצמנו" (סורפרייז!) בצומת T, שבה אני רוצה (צריך!) לפנות לצד אחד ואת לשני. סיום בלתי נמנע. זה נכון גם לפערים שלא קשורים לבדס"מ: בציפיות גיל, בציפיות בכלל, מרחק גיאוגרפי, מצב בחיים, הבדלי גישות מסוימים ועוד.
ואם הסתבכנו ברגש ("הסתבכנו" עאלק! אני הרי הולך לשם), אז טמינת הראש בחול מול ההבדלים תביא רק קשיים ועצב, ואולי געגועים.
לזה אני לא סבלני ולא מוכן לתת צ'אנס.
אז אם את מרגישה ככה לגבי, תעשי טובה ותחסמי אותי. את תחסכי לשנינו זמן ואולי גם תסכול ומפח נפש.
בקרוב בסדרה:
אבל בסוף - אני