לפני 8 שנים. 3 במרץ 2016 בשעה 16:13
הפחד מלהיתפס משחיז את המחשבה כלהב, כל צעד נמדד באיטיות, כל תנועה נשקלת, העונג מתארך כצללים בשקיעה.
קרוב מתמיד מונח לו אוצר, חסר שימוש, עטוי כספת כבדה, מפתה את הגנב לחשב סיכויים שאינם.
והתודעה מתמכרת לגירוד קירותיה מבפנים שאולת קושיות. טיפות זמן נאספות לנחשול מתנפץ אל מול הפלדה הקפואה
או שמא ארורה אשליית הבעלות.
רסיסי הזמן הופכים לשאלות ואילו התשובות מתמהמהות בחן, והגנב מחליף בגמישות מסיכת מטרה באחרת.