הכל התחיל בקליק

ימים רבים בדקתי
ימים רבים המתנתי
ימים רבים רציתי
לילות של מחשבות ותשוקה
עד שהופעת.

אחרי שלמדתי אותך
אחרי שקראתי בצמא את מילותיך
אחרי שבאת אל נשמתי
אחרי שהקסמת אותי
אחרי שהתמלאתי בך

בלילה ההוא של שיחות נפש ופתיחות
כבשת את ליבי
הותרת אותי
חושקת
נרגשת
נוזלת
עורגת
למגע ידיך המלטפות את גופי
לאצבעותיך המבקיעות את הקורים בחורי
ללשונך המעמיקה בתוכי וקורעת את זעקותי
לך
שתיקח אותי אל המסע
הטוב, הכואב, המייסר, המענג הנחשק.
תן לי רק יד
ואני שלך.

כשאני שומעת אותך
היום נצבע בורוד מנצנץ
החיוך שלי מתעצם
על לחיי מתפשט סומק טבעי ואדמדם.
אתה מחזק אותי,
אוהב את מי שאני.
מקבל את הטוב
ולא מרפה כשרע.

כשאני שומעת אותך
משתוקקת אליך קרוב.
להביט בעיניך החומות
וללחוש לך מילות אהבה.
לגעת בך ולהצטמרר נוכח חום גופך.
אט אט, מילותיך מחדירות בי את האמונה בטוב
את האמונה באהבה.
את התקוה שהשער נפתח שוב
לאסוף אותי למרחבי קסם השליטה.

כשאני שומעת אותך
העיניים נעצמות
הלב הולם בחזקה
הגוף שרוע על הספה
והאוזן נצמדת בתשוקה.

כשאני שומעת אותך....
היום זכיתי בשעתיים מרתקות.
הסערה בגופי עוד לא שכחה.

תארו לכם ספינה.
שואפת להגיע לחוף מבטחים.
לעצור לעגון ולנוח מטלטלתה.
לדאבון המקרה התגלה שהיא נטולת עוגן.
תמשיך לנוע בדרכים ללא יכולת למצוא מזור לגופה.

כל אחד זקוק לעוגן.
המקום הנפלא בו אפשר להתכרבל, לפרוק, להרגיש ביטחון.
המקום ששולח חיבוק ועוטף בחום.
המקום שניתן להתמוסס בתוך האהבה.

פסעתי בשבילים
נדדתי בדרכים
הרבה תלאות בחיפושי אחר מרגוע לנפשי.
אישה/ נשלטת מרחפת ללא עוגן לנפשה.
הופעת מאי שם.
תגובה סתמית בבלוגי שהלכה והתעצמה לכדי בניית עוגני.
עטפת אותי
הבאת המון חום.
הקשבת
לא חסכת ממני טילטולים ומפחי נפש כשהיה צורך בכך,
אבל היית שם לנטרל את כל החששות והפחדים שלי.
הנסכת המון ביטחון
ויחד עם הכל, חיוכים.
חיוכים של אושר שעזרו לי להפנים שהטוב קרוב הרבה יותר מהאופק.
שאט אט אני קרבה לחוף המבטחים
לעוגן שייחלתי לו
לך.
שמעתי היום את גליקריה בשירה הנפלא.
חשתי כאילו המילים נכתבו כדי שתבין עד כמה אני מצפה, עורגת
חושקת בך.
זה בשבילך:

רחוק רחוק
מילים ולחן: חוה אלברשטיין

"רחוק רחוק בראש ההר
הנשר הגדול שוכן לו
עמוק עמוק בלב ההר
הדוב הענקי ישן לו

לכל חיה מקום מסתור
מרוחות מאש מהאדם
ורק אני איני מוצאת
מחבוא ושקט לעולם.

בחלומות שלי
אני רואה אותך
כשאתעורר אני
בלי שום ספק אמצא אותך
ואצלך אמצא מחבוא מושלם
אמצא שלווה ושקט לעולם
כן אצלך אמצא מחבוא מושלם
ומנוחה מן העולם

גם לציפור הכי קטנה
יש איזו דרך מתוחכמת
להימלט מסכנה
והיא לפתע נעלמת

לנמלה יש סדק צר
לשפן נקיק בין הסלעים
לחפרפרת מחילה רכה
ולזיקית צבעים.

בחלומות שלי
אני רואה אותך
כשאתעורר אני
בלי שום ספק אמצא אותך
ואצלך אמצא מחבוא מושלם
אמצא שלווה ושקט לעולם
כן אצלך אמצא מחבוא מושלם
ומנוחה מן העולם


עכשיו ברור
לי לא יועילו מערות
ולא צוקים גבוהים
או מחילות סמויות
רק אהבה טובה תשמור עלי
תגן עלי מסכנות. "

4 אחר הצהרים.
נכנסת הביתה עמוסת שקיות.
מתיישבת על הכורסה. שואפת את נעימות המזגן.
מוזגת לי מי קרח, פותחת את הרדיו.
רוטינה קבועה.
יום חופש שהוקדש לגיהוץ הכרטיס.
הבגדים, הנעליים, שתי השרשראות החדשות, תחתוני הרשת השחורים, והאיפור החדש עדיין צפונים בשקיות.
מתפנה לרקוח את תבשילי הצהרים.
אצלי, אוכל יקבל את טעמו רק כשהרדיו מתנגן ברחבי המטבח.

חדשות השעה 4:
.... בצער רב אנו מודיעים על פטירתו של עדי טלמור....
מה?
מה פתאום, הוא צעיר, בטח לא שמעתי טוב את השם.
פוסעת בחשש לגלישה באתר התחנה.
הודעת אבל על מותו.
כולם הכירו אותו כמנהל דסק החדשות וקריין רצף.
בשבילי היה המורה שלימד אותי כתיבת תסריטים במשך שנתיים.
עם התחלת עבודתי הפך לחבר טוב ותומך בכל דרכי החדשה כמפיקה וכותבת תסריטים ומחזות.
בתקופה האחרונה השיחות התמעטו.
אמר שהוא עסוק בפרוייקט חדש.
לא יכולתי לשער שמדובר במחלתו.
מחלה ממהרת שאין חזור מימנה.
בכל תקופת היכרותינו, הקרין הילה של אישיות מיוחדת ויוצאת דופן.
גם במותו לא נפקדה ממנו אותה הילה.
בחר לנסוע לשוויץ ולסיים בכבוד את חייו ולחסוך את ימי הסבל והגסיסה.
בחר לשרוף את גופתו ולטמון את עפרו בחולות שוויץ.
אפשר לשאול הרבה שאלות על דרכו האחרונה.
אבל זו החלטתו. נשאר מיוחד גם במותו.

השעה 16:30
שירים נוגים בוקעים מתחנת גלי צה"ל.
אני מזמזמת בלחש וספונה בעצב אובדנו.
המחשבות נודדות על כתיבת מחזה לזיכרו.
הייתי נוהגת לשלוח לו מחזות שכתבתי,
הוא לא היה מחזאי אבל תמיד ידע לפרגן ולהעיר הערות בונות ומסייעות.
גם את המחזה החדש שאכתוב אשלח לו לביקורת.
אין קבר פורמלי
אבל יש זיכרונות ומחשבות שלא ימחקו אותו מליבי.
יהי זיכרו ברוך

החופש עוטף אותי בהנאה יתירה.
המון ים, המון גלידה, המון שמש המון סתלבט
אני אמורה להיות על גג העולם.
משקיפה על כל המשק העובד וצועקת מכל הלב " יחי מערכת החינוך".
לעזאזל האופק החדש שהולך להשאיר אותי עוד בעבודה ולמרר את חיי בטענה שאקבל עוד כמה פרוטות שחוקות .
המשכורת הזעומה, אחרי 22 שנות עבודה.
דמי ההבראה שהיו אמורים לשלוח אותי לנופש והתרעננות בחו"ל או לפחות בבית מלון בארץ,
אבל מס הכנסה דאג למוסס אחוזים ניכרים מהם.
צוויי המנהלת שלא פוסקים (כי מנהלים לא מבינים מהו חופש)
הלימודים שגזלו ממני 50 שעות תמימות מחודשי החופש.
עבודת הסימנריון שעמלתי רבות להגיע לרגע הגשתה ולקבל אותה חזרה לעוד כמה
"תיקונים קלים".
הכל מתגמד, נו בכל זאת חופש.
מניפה בגאון את דגל השיחרור ומרעיפה חמלה לעבר מבטי הקנאה.
הם חושבים שאני באמת בחופש, הם לא מבינים למה המורים מתלוננים כשיש להם כזו חופשה ארוכה ועוד תוספות של חופשות החגים.
הם ימשיכו לקטר על המורים המקוננים.
אני אמשיך למלא את המטלות
והקנאה הו הקנאה תאכל את כולם
גם טוב, סוף סוף מישהו באמת מקנא בי.

גנבו לי חודש וחצי של בלוג.
כמו לכולם.
סיבה נהדרת למחאה, אולי אפילו הקמת "אוהל הפגיעה הוירטואלית."
אבל אין באמת על מי לצעוק.
שהרי אף אחד לא צפה את הבאג וכלובי בעצמו בהלם מימה שקרה.
קראתי בתשומת לב את ההסברים על השיחזורים.
אבל ככל שהם יהיו מפורטים ובהירים, דיסלקטית מחשבים שכמוני לא תצליח להבין אותם.
לא נראה ל שאזכה לשיחזור כמו כולם.
עצוב?
לא!
הלכו לאבדון כמה פוסטים שכתבתי.
אבל מי מאיתנו לא היה רוצה לעיתים שיגיע איזה באג וימחוק לו תקופות מהחיים כדי שיוכל להתחיל מחדש.
אם זה לא קורה במציאות לפחות קרה כאן.
האירוניה הגדולה שהפוסט האחרון שנשמר הוא הנאום החוצב על היופי בלהיות אפורה.
חודשיים אחריו אני שוב זהובה.
אבל לא ביזמתי
מישהו הפתיע אותי
מישהו מדהים שמיום ליום פורט על עוד כמה ממיתרי ליבי.
מישהו שגורם לי שוב לפסוע בדרך הנכונה לצלילי המנגינה היפה.
מישהו שנופח בימי רגעים טובים של רטט ותשוקה.

החופש התחיל בנפילה, עת הסרתי את קולרו של האיש היקר, אדוני לשעבר, באנג.
קיבלתי עידוד מחברים, המון מילים טובות כאן, אבל נותרתי נפולה בלי יכולת לקום.
הוא הגיע, פתח צוהר ושלח קרן אור שאט אט שובה אותי.
היתכן, אני שוב במעלה?
הלואי!

"אפור זה לא אפרורי!"
-"מנגינה, למה התכוונת במשפט שכתבת במסן?"
-"תגידי את בטוחה שאת לא סותרת את עצמך?"
-"איך יכול להיות שאפור זה לא אפרורי?"
-" למה אפור, מה קרה לך?"
זהו מיקבץ מידגמי של הערות שעלו בחלונות המסן של ידידי.

הנטיה הרווחת היא לייחס לאפור קדרוריות, יגון ומסך ערפל שמעיב על החיוכים.
בכל מקום הרוצה ליצור אוירת שמחת חיים בקרב יושביו, צובעים את הבטון האפור בצבעים עליזים.
מוסדות החינוך, מקפידים לצבוע את הקירות ולמלא אותם בקישוטים חינוכיים.
מוסדות הבריאות דואגים לכסות את האפור בצבע ירוק שנופך אוירת רוגע.
מיגוון רחב של צבעים עוטפים את עולמנו, הכל מתאים, העיקר למחוק את האפור!
המקום היחיד שראוי לו לשלוט הוא בכותלי הכלא, שהרי האסיר צריך לחוש אפור!

ביומיים האחרונים אפפה אותי תחושת על של מנפצת מיתוסים.
מאז נעורי התחברתי לזהב.
יש בו זוהרות מופלאה המפיצה חום ועושר.
בעלה הצורף של חברתי, מפנק אותה במבחר תכשיטים מוזהבים, אצבעותיה ענודות במיגוון טבעות זהב בעיצובים שונים.
ידיה מקושטות במבחר צמידים מזהב
כמובן שהזהב לא נפקד מתנוכי אוזניה ומכמה שרשראות המעטרות את צווארה.
יהיו שיגידו מוחצן וראוותני.
בעיני זה מושך, בולט, יוקרתי, עשיר ואפילו מאושר.

חצי שנה אחרי שהגעתי לכלוב, אחד מידידי עשה לי בהפתעה מנוי זהב.
פתאום מנגינה מוזהבת נוצצת ומתנוססת בראש האתר.
איזו תחושה נעלה והתרוממות רוח מילאה אותי.
הרגשתי שקנו לי מניות בבורסת הכלוב ועכשיו אני שייכת למקום ואפילו יכולה להשפיע.
בררתי את ידידי
בניתי רשימה מכובדת של אנשי קשר.
הבלטתי וצבעתי את פרופילי בדיוק כמו שאני אוהבת.
וכמובן התענגתי משליחת הודעות חופשיות ללא זמן השהייה המטריד והמסרבל.


3 שנים הייתי הנשלטת המוזהבת הנהנת ממנעמי הכלוב.
עוד לפני שהגיעה ההודעה ליום בו פג התוקף, מיהרתי לגהץ את הכרטיס, שמה חלילה הזהב יעלם.

בשבת האחרונה מנגינה הפכה לאפורה!
מה?
היתכן?
הרי אפור זה קודר כל כך ואת בכלל אוהבת את הזהב הנוצץ סביבך.
ובכלל היתכן שמנגינה תרד לחלק התחתון של רשימת החברים?
הרי חוץ ממרגלות אדונך, את לא יכולה להרשות לעצמך להיות למטה בשום פן בחיים!
ברור שאלו לא נסיבות כלכליות שבגינן את כבר יומיים נמצאת כאן אפורה.
מה הקטע מנגינה, מה הקטע?

ביומיים האחרונים אפפה אותי תחושת על של מנפצת מיתוסים.
אפור זה יפה ומשופע ביתרונות:
-אין הצפת הודעות אדומות משלל אפרויים המחפשים תשומת לב או פורקן חרמנות.
-לא צריך להסתובב מתוסכלת ששילמתי ואיני יכולה לצבוע הודעות בפורום או להדביק תמונות בבלוג.
-לא למלא את ראשי במחשבות על מי מחובר ומתי ולמה פלוני לא התחבר כבר כמה ימים.
-תמו העיסוקים בחידוש ומחיקה של חברים מרשימת הקשר.
- הקשר האמיתי עם ידידי נעשה במסן, בפון ובעיקר בלייף ולא דרך הודעות אדומות לא ישירות.

אפור זה אפור, אבל לגמרי לא אפרורי






כל מגילת ההצהרות הנחמדה הזו, נכונה עד לרגע שההתמכרות תשתלט עלי סופית ותניע אותי לגהץ את הכרטיס מחדש.
אתמול אחת מידידותי אמרה לי:" את לא תחזיקי מעמד יותר משבוע"
לא ינצחו אותי
אבל
גם אני לא מתיימרת לנצח!

זריחה, טירטור שעון, יקיצה, מים יורדים בשירותים, מים שוטפים במקלחת, קפה, עיתון חפוז,
בגדים, נעליים, התפדרות, נשיקות למי שנקלע בדרכי, מפתחות ו.... פקקים ניצחיים.

רוטינה של בוקר
ואני בכלל אישה של חידושים ונגד רוטינות.
והיום בא לי לזרוק הכל, לנסוע ולטבוע בטרופי של איי סשייל.
בא לי
מי יעצור בעדי?
הולכת לארוז ושימותו הקנאים!!!.

בעשר הדקות הבאות מוצאת את עצמי בכביש העמוס בדרך למשרד.
העבודה היא חיינו!?

יום מלא טוב בחיים ובפנטזיה.

הגיג 1:
כשפתחתי את המחשב הבוקר חיכה לי איחול בוקר טוב בנוסח הבא:
"שתתענגי בסבלך ותסבלי את מכאובך
ששולטייך ייהנו מאישיותך הכנועה"

ברור לי שלכותב היו כוונות טובות, אני לא אהבתי.

הגיג 2:
פעם רביעית שאחד הנשלטים כאן טורח לשלוח לי, "המלכה השולטת הנאצלת" אדומה מנצנצת ומציע את שירותיו בתור עבד להכל.
היום ההודעה היתה ארוכה וישירה במיוחד:
"אני עבד שנראה מצוין רוצה לענג אותךהעד הסוף רוצה להרגיש אותך על הלשון שלי ואני עושה לך מה שבא לך אני מאד אוהב את זה בפנטיה בטלפון ואני יעזור לך לגמור מתוקה "
לא
אל תגידו לי שעוד עשרות מנשות הכלוב קיבלו את אותה הודעה, דוקא בא לי להרגיש ייחודית. :)

הגיג 3:
למרות הרתיעה מביצה רופשת, כדאי לפעמים להתעכב רגע, לשלוח מבט קצת יותר עמוק, אולי גם לטבול אצבע או שתיים בפנים.
לא בטוח שהצפרדעים יהפכו לנסיכים, אבל אולי שביב יהלום זוהר יעלה ממעמקים ויהפוך את החיים להרבה יותר מאושרים.
חברתי הנשלטת המקסימונת, לא להאמין כמה טוב נכנס לחיי מאז שהכרתי אותך כאן.
פתאום יש מקום הדדי לפריקה וטעינה של הבפנים. פתאום מרגישה לא לבד בהכל.
פתאום באת ופרצת צוהרים במחשבות
פתאום אני מרגישה הרבה יותר נשלטת!

הגיג אחרון חביב:
ההודעה הכתומה עם הספירה לאחור מתנוססת לי בראש העמוד.
עוד 5 ימים מסתיים המנוי.
בשנים קודמות רצתי לחדש,
הרי מכורה כמוני חייבת לשלוט על כל יישומי האתר.
השנה אני לא בטוחה שבא לי.
שרשרת ידידי מחוברים למסן, אט אט מעבירה אותם גם לפייסבוק.
גם ככה אני לא יודעת להעלות תמונות בבלוג.
כתיבה בצבע לא מסתדרת לי בפורומים ( השד יודע למה)
רשימת קשר, הסטוריית הודעות- זה הפסד אבל אפשר לחיות בלי זה.
לחדש?
לא לחדש?
לחדש!
מה פתאום! לא לחדש!
ללכת עם ההתמכרות?
להקשיב להגיון שאומר אפשר להסתדר גם בלי מנוי?

לא יודעת
מה שבטוח הטוב ינצח.

יש אנשים שרוצים ילד, לא משנה להם אם זה יהיה בן או בת.
אבל במקרה של אחותי למשל שיש לה 5 בנות, הרצון לראות בבית קטנצי'ק עם בולבולון גובר.
יש מקרים רבים שבמשפחה מסוימת נולדים תינוקות מאותו מין.
אחת הדעות המדעיות מסבירה את התופעה בכך שמישהו מבני הזוג נושא גן שגורם ל" מחלה" המתבטאת רק אצל בנים או בנות.
במקרים כאלו נראה שגם במשפחה המורחבת שלהם, נולדים הרבה יותר ילדים מאותו המין.
תגליות מדעיות טוענות שאחת הדרכים להשפיע על מין היילוד היא תזונה!
כבר בשנת 1967 במכון מחקר בצרפת, נערכו ניסויים שהחלו בבעלי חיים ונמשכו על נשים.
הניסויים גילו קשר מובהק בין תזונת האישה לפני ההריון לבין מין היילוד.
80% מהנשים שהשתתפו במחקר קיבלו תינוק מהמין הרצוי.
רגע לפני שאני משתפת את אחותי במידע וגם עוד כמה ממשפחתי המורחבת, שהרבה יותר שמלות מקשטות את בתיהם, אני מביאה את הגילוי המרעיש לכאן:

רוצים בן?
יש להזין את הגוף ב:
תה, מיצי פירות (חוץ ממיץ תפוחי עץ, ענבים ואננס)
בשר בכל הצורות
דגים בכל הצורות
דגנים, אורז, מקרונים מסוגים שונים.
כל הירקות
כל סוגי הקיטניות
פירות יבשים
שוקלד מריר, דבש, ריבות
זיתים
שימורים.
אין לאכול:
קקאו
שוקולד חלב, חלב ומוצריו, גלידה חלבית, לביבות, פנקייק, לחם, דברי מאפה, וופלים, עוגיות
בסקוויטים.

רוצים בת?
יש להזין את הגוף ב:
מיצים- תפוחי עץ, ענבים, אננס
120 גר' בשר עו עוף כל יום
גבינה לא מלוחה
כל סוגי הלחם, עוגות, עוגיות, וכל דברי המאפה לא מלוחים
ירקות חיים: גזר, צנון, חסה, בצל, אפונה, מלפפון, צנונית
תבלינים מרים
דגים
ביצים
אבטיח, תות, פטל
שקדים, פיסטוק, אגוז- לא מלוחים
לקחת כדור אחד של מגנזיום שלוש פעמים ביום
דבש, סוכר, ריבות
אין לאכול-
מלח
תה, שוקולד מריר
נקניקים, נקנקיות מכל סוג
כל דבר מלוח
פירות יבשים
בננות, סלק, כרוב, עגבניות
אפרסקים, משמשים, דובדבנים, תפוזים, אבוקדו
שימורים מכל סוג.

הולכת להכין לאחותי אם חמשת הבנות, עוגה מפירות יבשים מצופה בריבה ודבש.
לא יודעת אם יעזור
לפחות יהיה לה מתוק בפה.
לי אין מה לדאוג
אוהבת לאכול הכל
ואוהבת מאוד את בני וביתי המדהימים.

על לוח המערכת נכתב בטוש זוהר:
יום ראשון יום מרוכז ב..( הבגרות בעוד 4 ימים אז חייבים)
זה אומר שהיום הכיתה ואני מסניפים אחד את השני במשך 6 שעות.
בתור תלמידה-
בטח הייתי מקללת יום כזה.
6 שעות עם אותה מורה?
בסדר, הבגרות באופק, אבל למי יש כוח לשמוע אותה טוחנת...
בתור מורה-
אני מקללת את היום הזה!
נו ברור שזו הזדמנות מצויינת לחזור שוב על X XX
לעבור על...
לבדוק שהבינו את הקטעים הקשים.
לפתור ביחד עוד כמה מבחני מתכונת.
אבל
ראבק
אני מכירה אותם
שעתיים ראשוונת יהיה מעולה הם יהיו איתי
עוד שעתיים יסחבו, כי אני אחדיר בהם רוח לחימה כיאה למורה אנרגתית שכמוני 😄
שעתיים אחרונות- " דבר אל העצים ואל האבנים..."
לא לא, אני לא מתכוונת להתמודד עם זה!
טלפון למטבח הפנימיה
כמה תיאומים
ביקור חטוף בסופר לפני העבודה
והכל מסודר.

התחלתי את הבוקר בהכרזה שאנו מתכוונים לנצל כמו שצריך את היום הזה.
ומי שלא ישקיע, שישכח מזה שאני עונה לו למיילים בחופש או שיבוא איתנו לערב הכייף שיאורגן.
ככה בערך בנויה מערכת היחסים ביני לבין התלמידים. כבוד לצד פתיחות וחברמניות,
ידידותית משהו.
נראה שכולם מרוויחים מזה.
לי תודה לאל, אין בעיות משמעת ופחות או יותר כולם לומדים
להם- עושה רושם שנחמד להיות בקשר כזה עם המורה.
השעתיים הראשונות זרמו נהדר
גם בשעתיים הבאות הפתיעו לטובה.
בשעה החמישית, אחרי ההפסקה, מצאתי חצי מהם מנומנמים והחצי השני עוטה במסך של מיאוס וחוסר מוטיבציה ( כל כך צפוי)
העמדתי את כולם על הרגליים ובתיאום עם המורה לספורט שלחתי אותם לרבע שעה של "פירוק הגוף".
קראתי לזה " הפוגת ריענון"
היו כמה שקיטרו
אחרים התחננו להשאר בכיתה והבטיחו להיות קשובים גם בשעתיים הקרובות
לא עזר להם כלום
כשמורה קשוחה כמוני מחליטה משהו, חסר למי שלא יבצע!
ברגע שהכיתה התרוקנה, קראתי לעוד שתי מורות
יחד ערכנו את השולחנות והעמסנו אותם בשלל החטאים שנערים אוהבים.
חטיפים
עוגות
בורקסים
פיצות
שקיות טרופית
והמון סוגי שוקולד שקניתי בבוקר.
היה מדהים
היה טעים
ובעיקר היה כייף.
לא נגעתי במאפים, אבל שתי קוביות שוקולד במלוי תות וסוכריית שוקולד ממולאת יין הכניעו אותי.
בין חטיף לחטיף, חזרנו על החמרים שצריך לדעת בע"פ.
מעניין, כשהפה מלא שוקולד המוח פולט את כל החומר במדויק!

אחרי הצילצול ניגשו אלי שלושה תלמידים והודיעו שהם " משלחת" מטעם כל הכיתה:
"המורה אנחנו עוד לא לגמרי בטוחים בחומר הלימוד, אפשר גם ביום שלישי יום מרוכז.."