סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל התחיל בקליק

מרד ליום אחד
לפני 15 שנים. 30 במרץ 2009 בשעה 9:07

היתה רק תגובה אחת לפוסט הקודם שלי
אולי אין לאף אחד עניין בנושא
אולי כולם מיואשים
אולי ביבי הצליח להשתיק אתכם
ואולי אתם לא חמים מספיק הבוקר?
אני אמשיך לזעוק ולכעוס
לא פוחדת להיות לבד
:))
המשך יום נעים למרות הכל

לפני 15 שנים. 30 במרץ 2009 בשעה 7:15

בוקר טוב
איזה בוקר זך הבוקר
קמתי עם הידיעה המרעישה
מחר תושבע ממשלה חדשה
ברכות?
מזל טוב?
תעשו לי טובה אני מעדיפה להקיא
אתם קולטים?
הולכת להיות ממשלה עם 30 שרים
זה רבע מכלל הכנסת
שר לכל שני חכי"ם.
כדי לרצות את כולם
לקחו משרדים ופיצלו אותם לשני שרים.
יהיה שר התקשורת ושר לענייני סלולארי ( רגע זה לא אותו דבר?)
יהיה שר האוצר ושר במשרד האוצר ( מה ההבדל בדיוק?)
ובל נשכח להזכיר את רשימת השרים בלי תיק ( ישבו ויחממו כיסאות)
ואנחנו ההדיוטות הולכים לממן לכולם לישכה מפוארת, מכונית מדגם משובח, נהג, מאבטחים ומה לא בעצם....
וכל זה בתקופת המיתון והחיסכון.
במה בדיוק חוסכים ועל חשבון מי?
ואם עוד לא התרגזתם מספיק
אז לקינוח
מעניין שאף אחד לא רוצה לקחת את משרת שר הבריאות.
נו ברור
אחרי המיסים הרבים שיקחו מאיתנו יהיו הרבה חולים ומי ירצה לקחת על עצמו את הטיפול בהם?
הבריאות שלנו ממש לא חשובה!
מרגיז כבר אמרתי?
ככה מתחיל הבוקר שלי
כן אני לוקחת ללב כי בקרוב זה ילקח גם מהכיס שלי.
איזה בוקר יש לכם?

לפני 15 שנים. 29 במרץ 2009 בשעה 11:54

לכל המנקים והמנקות לפסח

רק שתדעו

האבק לא חמץ

האישה לא עבד

הילדים לא קורבן הפסח

והבעל לא שעיר לעזאזל

אז הכל בפרופורציות

😄

לפני 15 שנים. 29 במרץ 2009 בשעה 7:13

אני מציצה ברשימת אנשי הקשר שלי
איזה כייף
מחוברים שלושה אנשים שאני מאוד מעריכה ואפילו אוהבת
הסופר
The Gentle Dom
zmanii
לשלושת הידידים היקרים
שולחת קרני שמש מלטפות
הרבה חום
הרבה אהבה
ויום מלא מנגינות מתובלות בחיוכים ואושר.
}{
האא בעצם מחוברת עוד אחת
מעדיפה לא לדבר עליה.....
יום מקסים גם לכל המבקרים בבלוגי
הקפה בצד ימין
העוגות והפשטידות משבת בצד שמאל
ובאמצע קחו חיבוק ממני.

לפני 15 שנים. 28 במרץ 2009 בשעה 19:53

סלון ביתנו
על השולחן:
קערה עם פשטידות מהשבת
חתיכות קטנות של עוגת השוקולד ( מה שנישאר וזה לא הרבה)
פיצוחים
בירות וקולה
סביב השולחן ספונים:
בעלי ושני חברים שלו
הבן המתוק שלי + שלושה חברים.
שניים באו לבושים כחול ( מאוחר יותר הבנתי למה)
אחד הביא צעיף כחול.
מולם טלויזיה 32 אינצ' וברקע ישראל מול יוון.
המשחק החל
אפשר לחתוך את המתח בסלון בסכין...
העיניים של כולם טבועות בתוך הטלויזיה, כאילו הם הם אלו שאמונים על הניצחון.
אני מנסה לעניין את כולם באוכל.
" תטעמו את הפשטידות, חבל הן יתקררו..."
" אמא תפסיקי להפריע..."
גם בעלי מוסיף משלו
" חכי חכי, גם אני אפריע לך באח הגדול..."
ברחתי למחשב, מה לי ולכדורגל?
עוברות כמה דקות
יוון הבקיעה גול ראשון .
אני בפרץ שמחה בלתי נשלט צועקת " יששששש"
אבוי לי, חשפתי את צפונות ליבי
אני כל כך רוצה שיוון תנצח ותגאל אותי מערבי כדורגל בלתי נסבלים.
( מתנצלת מראש בפני אוהדי הכדורגל אני לא שם)
"אמא מה את שמחה זה גול נגדינו"
" אממממ... אהה טוב סליחה לא שמתי לב" ( כאילו...)
עובר עוד כמה זמן
גול לישראל.
אני מתפללת שלא תישבר לי איזו כורסא מקפיצות השמחה שבקעו מהסלון.
דפיקות רועמות בדלת.
השכן הקשיש כועס שצועקים ומפריעים לו לישון.
הוא צודק
אבל ביננו, זה לא יעזור לו.
עוד גול אחד לישראל ונראה לי שהבניין מתמוטט.
ואני...
נשלטת עלובה שכמוני
אם לא אמשיך לשתוק ולתת להם להתרכז במשחק
נראה לי שיעיפו אותי מהבית.
ביננו
יודעים מי המלך האמיתי?
הכדורגל!
:))

לפני 15 שנים. 26 במרץ 2009 בשעה 21:26

מראתי מכוסת האדים
משקפת את מי שאני
מסתירה את מי שאינני
מגרשת את כל השדים

קמטים שלא יגוהצו
חורצים את פניי העייפות
כמו גדוד שחצה את הגבול
כוחותיו לעולם לא ימוצו

עיניי מזוגגות
השמימה אשלח מבטי?
או איישירו לתוכי?

שפתיי הקפוצות
לא מתעכלות לחיוך
קיפאון בעולם החשוך

שערי הפרוע, הסתור כנגד פני
מכסה את בבואתי מעיני.

עדיין ריקה שברירית וקמוטה
מחפשת מזור למועקה.

לפני 15 שנים. 26 במרץ 2009 בשעה 12:36

מרוב המועקה שאני עוברת בימים האחרונים
בקושי ישנה בלילות
מזל שהתחלתי לעבוד, קצת יותר מאוחר היום.
הרגשתי רעב של אשמורת ראשונה.
החלטתי לפנק את עצמי בארוחת בוקר חמודה.
שמתי על האש שתי ביצים במטרה שתהיינה שלוקות.

הלכתי להתקלח לי, נהנתי מקצף הסבון המכסה את גופי
הגולש על שערי הארוך.
אדי המים חמים עירפלו את האוירה בחדר ואני התמכרתי לזרם המים החמים.
יצאתי התלבשתי לאיטי .
ידעתי שיש לי פגישת עבודה , בחרתי במכנס צמר שמגיע עד לברכיים
מעליו לבשתי חולצת גולף מחממת.
צילצול טלפון ועל הקו חברתי הטובה, חברה שהינה סאבית ותיקה.
שיחה איתה זה מינימום שעה.

נשכבתי על המיטה וידעתי שאני הולכת לשפוך מולה הרבה דברים שיושבים לי בלב,
על התיסכול שאופף אותי, על המנהלים בעבודה של בעלי שלא יודעים מזה לתת כבוד.
שיחה גם על פנטזיות של שליטה , ועל האדון שלה והמתהווה שלי.
אין כמו חברה טובה לשמוע ולייעץ.

אנחנו מדברות צוחקות קצת רוגזות על העולם...
לפתע אני שומעת קולות פיצוצים.
אין סיכוי שזה קאסם שהחליט ליפול בצפון...
אבל בכל זאת פיצוצים וזה מפחיד...

קמתי בזהירות לראות מי החליט לפוצץ לי את הבית בבוקר שמשי זה...
הקולות בקעו מכיוון המטבח.
אני נכנסת ו...

שומו שמיים....

הביצים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מי הבישול כמובן התאדו הביצים התפוצצה ותכולתן קישטה את התקרה שלי את הגז וגם את הקיר שמימול.

את ההמשך המייגע דמיינו לבד

מה שהכי הכי כאב, שהביצים הסוררת קטעו את השיחה עם חברתי....

לפני 15 שנים. 25 במרץ 2009 בשעה 13:00

זו לא קלישאה כשאומרים שבכל זמן שחור ישנה נקודת אור.
היום היתה אחת הפעמים שהבנתי עד כמה המטאפורה הזו נכונה.
שתי נקודות אור האירו את הצהרים שלי.
על אחת אספר אחרי שאפרט מה בעצם קרה ולמה כולנו פגועים ומתוסכלים.
הנקודה השניה היא אתה!
אתה הלא סתם ידיד שלי
שסוף סוף הראת סימן חיים
חיכיתי לזה הרבה זמן.
וזה הגיע דוקא בשעות המטורפות האלו.
תודה על החיוך והאור שהבאת.
מקוה שיהיה לזה המשך...
אני מרגישה צורך לספר על הפגיעה וגם להתייעץ
אעשה זאת בערב כשיהיה לי יותר זמן מחשב.
המשך יום מקסים לכל מי שבא לבקר כאן
:)

לפני 15 שנים. 25 במרץ 2009 בשעה 8:21

בוקר מקסים
לכולם אולי כן
לי לא ממש 😒
משהו אישי מעיק עלי ובעצם על כל משפחתי בימים האחרונים.
משהו שקשור לפגיעה ואי מתן כבוד בעבודה. (לא קשור לפיטורים)
אני מאוד מתוסכלת מזה, מנסה למצוא את הדרך להבהיר לגורמים המתאימים את מהות הפגיעה.
משום מה הם לא ממש קולטים שהם פגעו וממשיכים להסתכל על הכל רק מתוך אינטרס אישי שלהם.
לקחתי את זה חזק ללב
זה מוציא ממני הרבה אנרגיות טובות . את רוב המחשבה והמאמצים
אני משתדלת לתמרן לעניין הזה.
אולי בשלב מאוחר יותר אני ארגיש צורך לפרט יותר במה דברים אמורים.
בנתיים רציתי להתנצל בפני ידידי שנעלמתי להם פתאום גם מפה גם מהמסן וגם מהפון.
כולם מחפשים אותי ודואגים לי ואני ממש מעריכה זאת.
אבל אין לי ראש לאף אחד. הנושא הזה יותר מידי מעיק עלי וגורם לי לינבול.
הרבה דילמות שהמועקה הזו מעלה.
מקוה לטוב
שיהיה לכם יום הרבה יותר טוב משלי.

לפני 15 שנים. 24 במרץ 2009 בשעה 9:09

בוקר טוב
זוכרים שסיפרתי לכם על הזכיה במקום הראשון של הגברים שלי,
בתחרות " רובוטיקה ארצית"?
סוף סוף אפשר גם לראות על מה מדובר.
אז הנה תשתפו את העיניים בסרט אחד שמתאר את התחרות
ואם תסתכלו טוב ותיראו נער עם חולצה צהובה.
זה הבן האלוף שלי שהסיע את הרובוט וקטף את המקום הראשון.
הגברים שלי בדרך לייצג את המדינה באטלנטה בתחרות העולמית.
הלואי שיצליחו גם שם...
הנה הסרט הראשון ( בהמשך יהיו עוד..)
תהנו 😄

http://news.walla.co.il/?w=/4/1455356