סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל התחיל בקליק

מרד ליום אחד
לפני 15 שנים. 18 במרץ 2009 בשעה 6:43

אתמול בעבודה יצא לנו לדבר על נשים.
בדרך הדיפלומטית שלי הבאתי את הדיון גם לצד המזוכיסטי ( מעניין למה)
בתגובה זרקה לי אחת החברות:
"לאישה יש שתי אפשרויות, להיות פמיניסטית או להיות מזוכיסטית".
אני טענתי בתוקף שאין לזה קשר ואישה הכי פמניסטית שתהיה, בתוכי תוכה מבצבצת, לעיתים, האהבה למזוכיזם.
חבורת הוניליים לא הבינה כמובן על מה אני מדברת
יותר מכך הם לא יכלו לקבל, איך יש לי דעה משונה שכזו.
אתם בטח תבינו אותי יותר
או שאולי אני טעה?
אז לכל הפמניסטים וגם השובניסטים לכל המזוכיסטים
ולכל הסדיסטים ( האדון שלי :))
יום מלא תענוגות נפשיים.
ממני
מנגינה פמניסטית ומזוכיסטית
😄

לפני 15 שנים. 17 במרץ 2009 בשעה 20:55

כמו בכל יום גם היום קיבלתי הצעה לקשר מאחד האדונים בכלוב.
עניתי לו בנימוס תודה ושאני תפוסה וכמובן איחלתי לו בהצלחה.
בתגובה הוא כתב לי:
" איני מתפלא כלל שאת תפוסה..."
עוד לא הוספתי סוגריים של שייכות לניקי
אני רומזת על אדון שיש לי אבל לא כתבתי שום דבר רשמי עדיין.
אותו אדון העיד שקרא את פרופילי אבל לא כתב לי שהוא עוקב אחרי בלוגי
ובכל זאת היה לו ברור שאני תפוסה?
למה?
לאל פיתרונים .....או אולי גם אתם יודעים?
(פרצוף תמוהה)
(נ.ב - אני יודעת שאתם מתים לשמוע מה עבר עלי היום, ... אני צריכה עוד זמן כדי לכתוב על זה)

לפני 15 שנים. 17 במרץ 2009 בשעה 18:09

עבר עלי יום טעון למדי
אני כל כך מרוגשת שלא מסוגלת לכתוב.
הרבה תובנות נולדו לי היום
הרבה דברים שאני מקוה שיהיו טובים.
עידכונים... כשהאצבעות יפסיקו לרעוד ויתנו לי להקליד בשקט.
אני יודעת שהייתם איתי בלב
שאתם מחכים...
אני יודעת שגם אתה חושב עלי...
מקוה שארגע ואכתוב בקרוב.

לפני 15 שנים. 17 במרץ 2009 בשעה 9:53

אני בעבודה
הלב איתך
מחכה לפגישה
לא יודעת מה יקרה
משהו ישתנה
בי
בך
במקומי למולך
במעמדי
במעמדך
באושר שלנו.

לבשתי שחור
מבעדלשחור קרני ליבי נשקפות זוהרות יותר.
עיני הכחולות יחלפו על גופך
מבט מהיר והן יושפלו למטה
למקומן הטבעי
מתרגשת
לא זו מילה עדינה מידי
מפרפרת
מלאת תשוקה
מחכה....
לך
שיהיה גם לכם יום מלא הרגשה טובה.

לפני 15 שנים. 16 במרץ 2009 בשעה 21:27

מחר הולך להיות לי יום מיוחד
סוף סוף אני אפגוש אותך.
מצניפה את ליבי ההולם מהתרגשות
מחכה לקרני השמש הראשונות ו...

מבקשת לזרוח כשמש


הזורחת בכל בוקר.


לשקוע באהבה טובה


כשקיעת חמה מדהימה.


מבקשת לפתוח את היום ולחייך כי טוב


ולבכות מהתרגשות גדולה.


להרגיש סוף סוף מזה להיות אישה נשלטת מתמסרת ואוהבת


כפי שיש בתוכי להעניק


לך האחד שלי.


מבקשת

אך יש בי הרגשה

שמרוב התרגשות מעצם הפגישה

אשכח מי אני ומה בעצם יעודה.

הולכת לישון מרוקנת מחשבות

משאירה את פרץ ההתרגשות למחר....

לפני 15 שנים. 16 במרץ 2009 בשעה 9:59

אני מ- 7 בבוקר במשרד
בטח תישאלו מי זרק אותי מהמיטה מקדם כל כך
ובהתחשב בכך שיש לי כל יום שעה נסיעה לעבודה אז קמתי באמת מקדם...
הבטחתי ל- "שולטת" הקטנה שלי סיבוב בקניון היום, אז החלטתי לסיים מקדם היום.
כבר בדרך לעבודה אמרתי לעצמי
מנגינה היום את פה גג עד 15 ואחה"צ את מבלה עם הקטנה. הגיע הזמן שתקדישי לה קצת.
נכנסתי לעבודה בשיא המרץ.
התיישבתי לקפה ( רק קפה אין לי חשק אפילו לטעום את העוגיות שסלימה המנקה המקסימה אפתה בשבילי).
חשבתי לתומי שהשעה בערך 10 בבוקר, אני אנוח לי לחצי שעה, אטייל קצת בכלוב ונמשיך במרץ.
מבט חטוף בשעון
לא להאמין כמעט 12 בצהרים.
תגידו מה קורה לזמן?
בעוד 3 שעות אני אמורהלהיות בדרכי הביתה
יש לי עוד לסיים כתיבת הפקה לכתוב הנחיות לסאונדמן ולבחור בדים לתפאורה.
3 שעות זה אולי נראה הרבה
אבל בשבילי זה כלום זמן.
מישהו מוכן לעצור את הזמן?
לא הרבה אני אסתפק בשעתיים הפסקה.
נו תעשו מאמץ
בשבילי...
:)))

לפני 15 שנים. 15 במרץ 2009 בשעה 18:33

כבר סיפרתי לכם שאני מנהלת פורום באתר אחר.
במסגרת תפקידי כמנהלת אני מקבלת חברים חדשים
וגם שולחת להם הודעת ברוכים הבאים נחמדה שכזו.
היום הגיעו כמה חברים לפורום
נראים רציניים ונחמדים ביותר.
כמו תמיד ניסחתי הודעה צבעונית חמה ולבבית ושלחתי לכולם.
אחרי שעה קיבלתי שתי תגובות
חבר אחד שלח אותי לכל הרוחות וקילל אותי
חבר שני כתב לי הטפת מוסר שלמה וגם ציין שהוא נפגע ממני
ברגע הראשון לא הבנתי מה קרה... הרי היו לי כוונות מאוד טובות
למזלי אותו חבר ציטט את ההודעה ששלחתי לכולם:
"ראיתי שהגבת בפורום המעניין שלנו
ברוך הבא
נשמח אם תמשיך לבוא ולהזדיין איתנו בכל יום..."
מה שאות אחת מסוגלת לעשות....
ואוווווווווווווווווווו
בא לי לקבור את עצמי..............

לפני 15 שנים. 15 במרץ 2009 בשעה 12:48

הנה הסיבות לכך
נשלטות כלבות אתן מוזמנות לאמץ
:))
1.ככל שאתה חוזר יותר מאוחר הכלב נרגש יותר לראות אותך!

2.הכלב לא שם לב אם תקרא לו בשם אחר

3.הכלב אוהב שאתה משאיר הרבה דברים על הריצפה

4.ההורים של הכלב אף פעם לא קופצים לביקור

5.הכלב מסכים שאתה צריך לפעמים להרים את קולך כדי שהדברים יהיו ברורים

6.אתה אף פעם לא צריך לחכות לכלב, הוא תמיד מוכן מיד לצידך

7.הכלבים חושבים שזה משעשע כשאתה שיכור

8.הכלב אוהב לצאת איתך לדוג או לצוד

9.כלב לעולם לא יעיר אותך בלילה וישאל, "אם אני אמות האם תקח כלב אחר

10.אם נולדו לו תינוקות אתה יכול לפרסם מודעה בעיתון ולמסור את כולם

11.הכלב יתן לך לשים לו קולר עם נעצים וברזלים ולא יתלונן יותר מידי

12.אם הוא יריח עליך ריח של כלב אחר הוא רק יחשוב שזה מעניין..

13.כלבים אוהבים לנסוע ברכב בארגז האחורי

והכי הכי חשוב...
V
V
V
V


14.כשהכלב עוזב אותך הוא לא לוקח חצי מכל דבר

לפני 15 שנים. 15 במרץ 2009 בשעה 9:23

מתעוררת וקר ואני לבד

מביטה בחלון, אתה רחוק ואין אף אחד.

הצלילים מתנגנים משיחת מהלילה הקודם

וליבי הכואב בחוזקה פועם.


מחשבות מדאיגות ממלאות אותי

ואני עמוק בתוך תוכי

לא רוצה להבין מה היא המציאות

ואני תוהה... מה היא השליחות ?

אצבעות רועדות עם כל משפט,

הזיכרונות והלב נצבט.

דמעה קפאה , אין לה מוצא

מחפשת לצאת, ממששת פרצה.


והשמש הרכה מהמזרח עולה

שולחת קרן אור חמה

ליטוף, חיבוק ונשיקה

במגע עדין ואהבה.


ואז הלב מתחיל לחייך מעט,

השקט חודר אל ליבי הקט

ממיס את הקור ששוכן בקרבי

נותן לדמעה לצאת לחופשי.


עוד ימים ספורים

ארגיש את מגעך

אהיה שם למטה

שלמה ובטוחה.

קרו שמש עוטפת אותי בחום

שיהיה גם לכם יופי של יום.



לפני 15 שנים. 14 במרץ 2009 בשעה 21:16

לאחד שלי

פעם כשרק הכרנו, לחשתי לאוזניך סוד...

שמי שיעבור מתחת לקשת אחרי גשם הראשון,

משאלותיו יתגשמו.

סיכמנו שבגשם הראשון נצעד יחפים, ללא מטריות,נחוש את האדמה הלחה,

ומיד כשנבחין בקשת נלך לקראתה בינות לרטיבות

נעבור מתחתיה ונחשוב על משאלת לב.

אותו הגשם מיאן להגיע וההבטחה נשארה הבטחה,

אתה נסעת לארץ הרחוקה, לקור לשלג לרטוב ואני נשארתי כאן.

ואולי כבר מצאת אותה, את אותה הקשת היפה, והגשמת את משאלותיך ,

מי יודע...

אני כאן בארץ צחוחה ויפה , שבה צריך להמתין לגשם הראשון כמה חודשים,

ומאז לא פעם ניסיתי לעבור מתחתיה ולתפוס אותה בידיי,

אך לשווא, הרי זוג ידיים לעולם לא הספיק.

כי כשאספתי את החלק האחד , לא נותר בי הכוח לאסוף גם את השני,

מאז עיניי תרות אחרי הקשת המיוחלת,

במחשבה שאם אעצום את עיניי בחוזקה,

אולי ידיי ימצאו את אותו זוג הידיים שהאמינו כמוני באותו הקסם,ונוכל להרים אותה מעל ראשנו ולעבור דרכה...

לכן אסתפק כרגע במישאלת לב

שבעוד מספר ימים, כשתשוב

נוכל לתפוס אותה יחד

ועם קסם הצבעים נגשים את כל המהויים.

ושוב יעבור עלי לילה של חלומות רטובים.

לילה זרוע כוכבים וחום לכולכם.