|
|
|
הוא רחוק
ואני משוחררת ל-10 ימים.
מעניין איך זה להרגיש בלי כבליו פתאום...
לא חושבת שזה יעשה לי טוב
לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב
לדעת שאני בחופש ואין עכשיו כאב
להרגיש את הצער בתוכי
ולהתגעגע לאדוני
"אלוהים לא יכול להיות בכל מקום, לכן הוא ברא את אמא..."
אז קמתי מקדם
אני הולכת לטבוע בתוך הסירים
לגהץ לכולם בגדים
וגם קצת לפנק את בני המשפחה שלא זוכים לזה כל השבוע.
מה היינו עושים בלי אמא!!!!
שבת שלום מלאת חום ואהבה
}{
שעות אחה"צ
המתוקה שלי בבית וכמובן אף פעם לא לבד
היא ועוד 3 חברות מצטופפות מול המחשב
חחח אני לא מבינה הן 4 בנות, במקום לשחק בינן לבין עצמן, הן כולן מול המחשב.
מעניין מאיפה ההתמכרות הזו...:)
אני בתוך עבודות הבית ( שונאת את זה אבל אין ברירה)
" אמאאאא, בואי רגע..."
נו נו זה מתחיל הבואי רגע הזה לא הולך לבשר טובות...
" אמממא אני רוצה להראות לך משהו במחשב"
" מה קרה שוב נתקע לכם האתר?"
" לאאא אבל יש פה משהו שאני רוצה לחדר שלי"
אממ... אני מהרהרת בהחלט נשמע מסקן
" אמא אני רוצה שתדפיסי את זה בגדול תשימי לזה מסגרת ואני אתלה את זה בחדר"
בעצם תדפיסי 4 פעמים גם לטל, לנטע, וליובל...
התבוננתי בדף
איך היא נכנסה לזה לכל הרוחות?
רק זה חסר לי תלוי בגדול בחדר שלה
אבל " השולטת " הקטנה והמתוקה לא הולכת לוותר לי בקלות.
הנה תיראו בעצמכם:
http://fun.mivzakon.co.il/b/2178/2178.html
ולא לשכוח להחזיק לי אצבעות ... הולך להיות לי כבר ערב טוב :)))
כמה ארועים שקרו מאחורי הקלעים של הכלוב לימדו אותי ש:
"בכל אדם טמון הפוטנציאל להיות מיוחד במינו.
החוכמה היא למצוא את המיוחד... "
***
שווה לאמץ ןלשמור את המשפט הזה במקום קטן בלב
המשך יום נעים לכם ידידי המיוחדים יותר או פחות
:)
מנסה לחשוב על מילים טהורות
מילים שאולי אליך הן יחדרו
ולי לא יתנו להרגיש כרעה.
אני רוצה אותך וזה
מעבר לכל בקשה.
הגוף בוכה את מגעך
וכל רגע שאתה רחוק
גורם לי לאבד נשימה.
מנסה לחשוב על מילים טהורות
אך אין בתוכי ממש הצלחה
כי פראית אנוכי
ורעבה לכולך.
בכל כוחי עליך אבקש להפסיק לחשוב
ובכל זאת דמותך למולי תעמוד.
אתה הכל עבורי
ולא זקוקה לימים ולילות
אלא רק למילה קסומה אחת שלך
אשר משדרת ממרחק
את הצורך שלך בי
והצורך שלי בך.
הסתיימו השימועים
(פרטים בפוסט הקודם)
ישבתי עם כל אחד מהם חצי שעה
אחד מהם הוא סטודנט למתמטיקה בטכניון ממשפחה קשת יום.
העבודה אצלינו עזרה לו לממן את שכר הלימוד. חוץ מאיתנו הוא עובד בעוד מקום אבל בשכר זעום.
אני תוהה עם שתי עבודות שכאלו מתי היה לו זמן ללמוד ולהכין מטלות?
השני סיפור יותר קשה
אב ל- 3 ילדים עלה לארץ מאתיופיה לפני שנתיים.
השתקם מצא עבודה אצלינו והנה הוא שוב ימצא את עצמו בלישכת התעסוקה.
אני בכלל לא קראתי לזה שימוע לפני פיטורים, לא יכולה לחשוב על עצם המעמד
הגדרתי זאת יותר כשיחת פרידה.
הם כמובן עוד לא יודעים שזה סופי ולי אסור לספר על כך. זה תפקידו של הבוס.
זהו
אני במשרד
נעלתי את הדלת, לא רוצה לפגוש אף עובד בשעה הקרובה
פוחדת שלא אשלוט על עצמי ואולי בטעות אכעס על מישהו או שאחליט ללא שיקול דעת.
מעדיפה שיחשבו שיצאתי לכמה זמן.
חבל שאין כאן מיטה
הייתי נשכבת מתנתקת ושוקעת במחשבות על עולם טוב יותר
אולי הייתי מתכנסת בפנטזיות הבדסמ שלי, שם תמיד מוצאים עונג נפשי.
קרני השמש חודרות ומלטפות את זר הפרחים שעל השידה
כשאני במשרד אני משתדלת לנסוך בו אוירה ביתית ונעימה
אבל שום אוירה לא תכפר על הרגעים הקשים שעברו כאן לפני שעה.
לפעמים אני שואלת את עצמי
מה אני מתכנסת בעצב הזה?
הרי לא אני החלטתי ולא אני המפטרת ובכלל מנהלת צריכה להיות יותר קשוחה
אולי אי אפשר להצליח בניהול אם מתכנסים בתוך כל הרגשות האלו?
לא יודעת
זו אני
ולא מתכוונת להשתנות!
ביקרתי הבוקר בשלושה בלוגים
בשלושתם היה שיר שהתנגן מהבוקר, בראש בעלי הבלוגים.
איזה כייף למי שמתחיל את הבוקר עם שיר בראש
הבוקר שלי החל במחשבה שהיום אין בוס בעבודה!
וזה אומר שאני חוזרת לכורסת הניהול
לא טוב לי שם על הכורסא השחורה, היא גדולה ואני טובעת בתוכה.
לא כל כך טובעת פיזית אבל טביעה נפשית יש.
אני צריכה לערוך שימוע לשני מדריכים שמועמדים לפיטורים.
רררררררררררררררר
למה?
למה אני צריכה להיות הרעה ולחרוץ גורלות.
איך הבוס יודע מתי לשחרר את עצמו לנופש סקי ולהשאיר אותי עם העבודות הכי קשות.
כמה שזה קשה. החלטנו בעבודה לקצץ ולהתייעל
ובתור התחלה מפטרים את אלו שלא יעילים.
אני אקשיב להם בתשומת לב
אבל שונאת לשחק את הבוסית הרחמנית שמסתכלת במבטי חמלה
או לנסות לנחם אותם שאולי אולי יש סיכוי שהם ישארו
ברור לי שהם בדרך החוצה ושימוע הוא הליך רשמי בלבד.
איזה יום קשה.
המדריכים בטח חושבים שאם אני זו שעורכת את השימוע אני אתחשב וארחם והם ישארו בסוף.
הם יודעים שאני יותר רכה מהבוס הקשוח האמיתי שלנו.
אבל הם לא יודעים שההחלטה כבר התקבלה והיא ממש לא בידי.
אוףףףף
גם אני רוצה להתחיל את הבוקר עם שיר מתנגן בראש
כרגע יש לי רק כאב ראש
😒
שמתם לב איזה יום היום?
יום שלישי
תאריך: 3/3
יום בסימן 3
אז לא רק פעמיים " כי טוב"
נראה לי שטוב
ועוד טוב
ועוד הרבה כאלו
קחו ממני 10 X טוב
איך אתם מרגישים בסימן ה- 3 הזה?
:)
שמעתם תחזית אתמול?
נכון שאני לא סנילית?
נכון שהודיעו שתהיה התבהרות וילך ויעשה חם יותר?
אל תגידו לי שרק אני שמעתי את זה....
קמתי עם המון מרץ ועוד לפני שיצאתי לעבודה תליתי ערימה ענקית של כביסה
יש לי מייבש אבל אני משתמשת בו רק ב SOS זה די הורס את הבגדים.
יש לי מערכת ארוכה של חבלי כביסה שהתמלתה בחולצות סוודרים ומכל טוב בגדי הבית.
פתחתי את כל החלונות, ידעתי שהולך להיות יום יפה.
רציתי שהבית יתאוורר וקרני השמש ילטפו את הצמחיה בבית.
אני במשרד
הגשם יורד ללא הפסקה
אני מניחה שהבית שלי כבר נראה כמו אגם
שלא לדבר על הכביסה שהיתה סחוטה וכעת בטח ספוגת מים...
סירת הצלה שאוכל לנוע איתה בבית, תתקבל בברכה
או לפחות גלגל גומי עם ציור נחמד 😄
אכן גשם של ברכה
אבל דחילק שיזהירו אותנו מראש על בואו...
הגעתי הביתה מהעבודה
מקדם מהרגיל
כייף שיש ימים כאלו שאני מסיימת את המטלות בבוקר ומשחררת את עצמי
( בוסית כבר אמרנו)
עשר דקות בלבד של שקט היו לי לפני שה"שולטת" המתוקה מגיעה מבית הספר
( כמובן לעולם לא לבד...:)
היום לא צריך לחמם אוכל היא החליטה שהולכים על שווארמה קנויה
מצידי אחלה
כוס קפה
התיישבתי בסלון להרגע מהבוקר העמוס בעבודה.
עצמתי כמהה את עיני
פתאום צעקות מלמטה
אמא
יותר חזק
אממממממממא
עכשיו זה היה בשלוש קולות
אממממממממא
יוו אני לא זוכרת שילדתי שלישיה של בנות אז מה פתאום שלוש קוראות לי אמא?
:)))
הצצתי החוצה
בחצר נראתה ערימת בגדים שכללה מעיל, קפוצו'ן וחולצת תלבושת
תיק בית ספר די גדול
עוד שקית גדולה עם התחפושת בתוכה
ויד קטנה שאוחזת באופניים
"אמא של XXX היא זכתה מקום ראשון וקיבלה אופניים, בואי תעזרי לה."
ירדתי בריצה
שלוש בנות נלהבות מנסות לספר לי על גודל החויה, על התחפושת המקסימה
וכמה כייף שהיא זכתה לא פחות ולא יותר באופניים.
עלינו הביתה שמחים ומאושרים
אין ספק הלחץ שלי וכל ההשקעה אחריו היו שווים
מה גם שביום חמישי הקרוב ביתי ועוד כמה ילדים שזכו במקומות אחריה מוזמנים לארוחת בוקר
בשיתוף המנהלת.
😄
עכשיו כולן בחדר של ביתי, שבעות מאושרות ומשחזרות בהצגה את התחרות.
אני מביטה מהצד ומחייכת בהנאה
שוב תודה ל- as על הרעיון המדליק.
