הכל התחיל בקליק

ידעתי שהוא מגוייס והוא בשדה הקרב
לאחר כמעט שבועיים בלי קשר איתו
ראיתי שהוא מחובר לאינטרנט.
שלחתי לו הודעה ושאלתי איך הולך שם ומה שלומו?
זו התשובה שקיבלתי ממנו:
"הוציאו ממני שני רסיסים קטנים..
תפרו יפה.
ויאללה הביתה.
מחר חוזר.

זה כל הסיפור."
ואווו
בכלל לא ידעתי שהוא ניפצע ... שעבר ניתוח...
אין תקופת החלמה
אין פינוקים
רק רצון לשוב למערכה
והוא לא היחיד
רוח הלחימה והגבורה הזו שורה על רבים מהחיילים
נכון שמגיעה להם נשיקה או לפחות הצדעת כבוד
:))

אני חולמת על האדון המתהווה שלי...
מפנטזת איך הוא מרתק אותי,
הופך אותי לחסרת אונים מולו.
גורם לי להבין כמה אני נמצאת שם רק בשבילו.
איך בכל רגע בחיי אני אמורה לחשוב איך לענג אותו,
איך להפוך אותו למאושר.
איך הוא משתלט על חיי,
נמצא שם בכל רגע נתון.
עוטף אותי באישיותו הקסומה,
כשאני בעבודה,
בחיי משפחתי,
בכל שלב בחיי הוא שם.
שומר מגן אבל גם קובע!
מנהל את חיי במודע ובתת מודע.
משפיע והופך את כל התנהלותי לקסומה הרבה יותר.
זה האדון שלי, זו הגאוה הפרטית שלי.
אבל מה לעשות אדון יקר שלי שיש אחת שהיא קצת יותר גדולה מימך,
יודעת להשתלט חזק יותר,
יודעת לאמלל ולגרום לכאב הרבה יותר חזק.
יודעת להכנס לכל רגע בחיי.
היא נמצאת שם אמנם לתקופה קצרה,
אבל כשהיא מגיע, מה לעשות, אתה מתגמד לעומתה 😄
המחשבות שלי נוהרות רק אחריה,
כל רגע בחיי מרגישה אותה חזק.
באותו זמן אין לי כוח לדבר איתך בכלל,
אני חווה אותה ורוצה רק להכנס למיטה בגללה.
איזו שולטת מפחידה ונוראית היא
מחלת השפעת הזו!!!!!!!!!!!!!

לפני ימים לא רבים

אותך עטפתי,

ובמקום המסתור הנחתי.

את תכשיטייך עוד לא ענדתי

אבל אותך עמוק בתוכי נצרתי.

תמתין לי, תן לי זמן

אמרתי,

ולקראת הדרך יצאתי.

בדרכים הסלולות צעדתי

ובשבילי האפור מעדתי.

ברוח הסערה התנדנדתי

ובין השיחים עקבות חיפשתי

אבני הדרך משם שלפתי

ובצדי הדרכים הנחתי.

אותי הנשלטת החדשה הצמחתי

ואת אישיותי התמירה זרקתי,

ולא שכחתי.

אלייך באתי,

עם חוטי השיבה שהרווחתי,

אותך, עדיין רכה ואוהבת, מצאתי

ועם נפשי שוב התאחדתי
בשבילך אדון מתהווה יד הושטתי.

ואם בכל זאת אתם מתגעגעים לקצת קשיי נזילות
אף אדום
חום מטיש שעומד על 39 מעלות
שיעולים טורדניים ומעצבנים
כאבי ראש
כאבי שרירים
הרגשה מזופתת ורפויה
וחוסר חשק לעשות משהו
אז תתקרבו ותיראו אותי המנגינה החולה
ולמי שבא כמה ימי אפטר מהעבודה מוזמן גם לתת לי נשיקה 😄
הדבקה מובטחת אבל לא מומלצת.
אמרו לי לשתות הרבה תה... אני שונאת תה!
אמרו לי לישכב במיטה.. אני טיפוס אנרגתי שונאת לשכב בחוסר מעש
אמרו לי לנוח בבית... הייתי היום בעבודה (חצי מעולפת אבל הייתי)
אמרו לי לבלוע תרופות ואת זה אני עושה כמו ילדה טובה ( יש ברירה)
שונאת שונאת להיות חולה
למה דוקא אני???
)-:>

1. ביום ממוצע אדם ממוצע יהיה במגע עם כ-15 איברי מין של אנשים אחרים (נגיעה בידית של הדלת, מכונית וכו').


2. ביום ממוצע אדם נושם כ-1 ליטר של גזים הנפלטים מאנשים אחרים בסביבתו (במילים אחרות אתם נושמים כליטר של נאדים ביום).

3. מידי שנה אדם ילחץ ידיים עם כ-6 גברים שונים לאחר שאוננו ולא שטפו ידיים.


4 בשנה אחת, אדם בממוצע יבלע כ-14 חרקים במהלך שינה.


5. מידי שנה אדם ילחץ ידיים עם כ-11 נשים בממוצע, שאוננו ולא שטפו ידיים.

6. בממוצע שנתי: אדם שאוכל מזון מהיר יאכל/יתקל בכ-12 שיערות ערווה.


7. בקבלת פנים בחתונה הסיכוי שלך להדבק בהרפס הוא כ- 1/100.


8. במהלך שחיה בבריכת שחיה ציבורית במשך כשעה תבלע כ-1/12 ליטר של שתן.
איזה חיים :/

כמו בכל בוקר הקדמתי להגיע לעבודה
בימים האלו אני משמשת בתור מנהלת מחליפה לאחר שגייסו את הבוס הגדול.
נסעתי לעבודה מוזיקה ברקע התנתקתי מהחדשות והכל כדי להתחיל את הבוקר ברוגע.
גי'פ גדול חיכה לי בכניסה
מה הולך כאן?
חדר הכניסה אפף ריח גברי
פתחתי את דלת המשרד
שלושה גברים לבושי מדים ישבו שם עם הגב אלי
נו לפחות לא תפסו את כורסת הניהול
ניראו די קפדנים, ישבו בשלוה והיה ברור שהם מחכים לי
מה הולך פה... מי שלח אותם?
קפאתי על מקומי
אחד מהם שנראה צעיר וגבוה ממני בהרבה קם
בוקר טוב למנהלת
(אוקי הוא קורא לי המנהלת זה כבר מרגיע יותר)
"באנו לבדוק אותך.... "הוא המשיך
( סליחה?????????? הלב שלי נמחץ בתוכי אבל עוד לא אמרתי מילה)
"לבדוק תקינות הערכות ומילוי הוראות כמו שהתבקשת..."
(אני כבר על סף התמוטטות ובעצם גם התרגשות...////
כמעט צללתי לעולם השליטה... כמעט...
שניה אחרי זה תפסתי שאני בעבודה אני בעמדת ניהול הרי לא יתכן ש....
"רגע אני לא מבינה מי אתם בכלל"
" הא סליחה צודקת לא הצגתי את עצמי אנחנו מפיקוד העורף..."
חחחחחחחחחחחחחחחחחח
באמת שניסיתי להישאר מאופקת אבל לא הצלחתי לבלום את פרץ הצחוק שיצא ממני באותו רגע
הם כמובן לא הבינו
ואני נימקתי זאת במתח שכולנו שרויים בו בימים האחרונים.
קצת אחרי זה הבנתי שנורו קטיושות הבוקר לאיזור הצפון והם הגיעו לבדוק איך המתנ"ס שלנו ערוך לזמן חירום.
סשן שליטה לא היה לי הבוקר
אבל הם בהחלט העבירו אותי סשן אמיתי של פיקוד העורף
בדיקת האיזור המוגן
בדיקת המקלט הקטן שיש לנו
חיטוט בארגזי הציוד בערכות העזרה ראשונה
בדיקות וחיטוטים שנמשכו שעה תמימה.
יצאתי בשלום ואפילו עם ציון לשבח שאנו ערוכים כמו שצריך
בסופו של דבר אנחנו מתנ"ס די גדול שפעילותו מקיפה רבים מתושבי העיר.
ניפרדנו בלחיצת ידיים ידידותית
עקבתי בעיני אחרי הגי'פ הצבאי שעזב את השטח
מעניין איך היה לעבור סשן עם חיילים שכמותם...
טוב חזרה לעבודה אין זמן לפנטזיות.
עכשיו בטוח יהיה יום טוב ושרק יהיה שקט
😄

כנסו כנסו
אולי תוכלו לעזור לזוג הנחמד הזה....
http://www.daatemet.org.il/cartoons/hamachlif%20kala.JPG

החזרתי את הדיון
מאוד מעניין אותי לשמוע מה דעתכם בנושא?
פרטים בפוסט הקודם V
תודה רבה למי שהגיב
קראתי הכל
אני אגיב רק בסוף , מעדיפה כרגע לקרא את דעתכם.

בעקבות הפוסט הקודם שכתבתי על חיי הכפולים בתור אמא ובתור נשלטת
ועל התנהלותי מול ביתי הקטנה ומול דאגתי לאדון המתהווה שלי.
תפילה הגיבה לי וכתבה:
"למה שהיא לא תדע שבאמא שלה יש עוד צדדים גם בלי לחשוף פרטים?
למה אי אפשר להיות גם חזקה וגם מתמסרת?
זה לא נוגד או סותר. זה רק מראה על עומק."
האם באמת יש מקום לשתף את הילדים בנטיה הסמויה הזו להיות נשלטת ומתמסרת?
האם צריכה להיות עד כדי כך פתיחות איתם?
ואולי ידיעה כזו תערר את הביטחון והחוזק שאני משדרת להם?
יש לי דעה מאוד מגובשת בעניין. אבל אולי אני טועה בדרך מחשבתי?
מעניין לשמוע מה אתם אומרים?

בעוד שעה ביתי המקסימה תשוב מבית הספר
אני אקבל אותה עם חיוך גדול חיבוק ונשיקה
היא תספר לי בהתלהבות איך עבר יומה
עיני יהיו מופנות אליה
אני אקשיב אשתף פעולה, אגיב, אחייך, אתן עיצה כשצריך
אבל
אני לא איתה
המחשבות נודדות
הלב נמצא במקום אחר
אני שחקנית טובה
היא לא תרגיש בכלל איך בפנים אני קרועה מעצב ודאגה.
האדון המתהווה שלי מרותק למיטה
מצב לא נעים שימשך יותר משבוע.
אני מדברת איתו שומעת את קולו, מתרגשת, רוטטת בתוכי
מקשיבה לייסוריו
יודעת שהוא לא יכול לדבר איתי דרך המחשב
גם בפון מדברים מעט כי קשה לו
ברור שאי אפשר להפגש
הלואי ויכולתי לחלוק איתו לפחות קורטוב מכאבו
אולי הייתי מצליחה להקל עליו במעט.
הקטנה מראה לי הערה טובה שקיבלה מהמורה
אני גאה בה במתוקה השקדנית הזו
כולם מכנים אותה " מנהיגה חיובית"
המלכה הקטנה שלי לעולם לא תדע מי זו באמת אמא שלה
עד כמה אני, האמא החזקה המגוננת והמעניקה ביטחון,
אני בעצם אישה חמה מינית ומלאת רצון להישלט ולהתמסר.
ועד כמה אני דואגת לאדון שלי ורוצה אותו כאן לידי בריא וחזק בשבילו
ועוד יותר בשבילי.
מנהלת את חיי בין שני העולמות.
תהום פעורה בינהם
ואני מקוה שהצלחתי לבנות גשר יציב שיוביל אותי בביטחה מגדה לגדה.