פתי בר ומפיות קרושה

יום-

רגליים יחפות על דשא בוער,לב נוכח,ריצה בלתי פוסקת,קפיצה מעל נחשים

אל תוך בורות

ציפורניים שחורות מבוץ,מריטת נוצות

וגידולי שדה.

לילה-

גבריאל .

תאומים סיאמיים,אחים בדם,אבחנות שונות,מינון אחר,2 מתים

ובכל זאת אחת חיה.

בלבול מתערבב לכאוס, שיוצר שלם בוהק.

מסנוור.מוכיח.שורף.עולה השמיימה.חורך עננים.

משתין גשם חומצי על כולכם

שם למטה.

כשהפה נעול אני נעזרת באצבעות .

מסתכלת על הגינה שלי שמלאה בנרקיסים,לנטנות ובוז.

אני בטוחה, שמישהי, שמדברת על הפרטנר החזק במשוואה

בצורה כזאת ,

כנראה פגשה אתמול את הבדסמ במכולת

או שהיא פשוט טיפשה.

הדחקתי את מאורעות הלב.

ברחתי רק כדי לגלות שוב את עצמי.

הסוהרת הגדולה מכולם.

ילדה,יהודיה,2 צמות,בשירות ההיטלר יוגנד .

הקוסם חצה אותי לשניים,

דחף את ראשי לאמבטיה ואת הרגליים השאיר במטבח,

האכיל אותי במשורה ,חנק אותי בחלקיקים

אבל לא איפשר לי להכנס אל תוך השלם.

טירונית במדי חאקי בכניסה לבסיס

הופכת מחשבות לסלעים וחוצבת סלעים למחשבות.

(לילה טוב).

אני והאמיגדלה מתחרות בהורדת ידיים

אני יודעת שאשרוד

היא יודעת, שאני אוהבת להתכופף ומחזיקה אצלה בנשק יום הדין

האוקסיטוצין.

שוב שותה.

מסתכלת על הצלקות בכפות הרגליים

ומדמיינת אותן בכחול.

דרדסית ששוכבת עם חולמני.

שרוצה שירסקו לה את הנפש

שהגשמי מנותק מהפנימי

שהפנימי בוער ושורף אחרים.

שאחרים שורפים אותה.

שמתרחקת לשם הקירבה ומתקרבת לשם הפגיעה.

אתה תשב ותבלע את הביצים הקשות שהכינה לך,

את העובדה שהיא רק חור

את הרדידות וחוסר האינטימיות

אתה תשכח מהפתקים שלי,מהתובנות, מהאופן בו העור שלך מגיב לשלי.

תלעס את הרדידות,תשאב אל הריק

תחזור אליי,תבעט בדלת הבהייה הראשית

ותכה אותי בזעם

אורגיות של שירי שואה ותקומה,

הרגשה מרוממת לקראת הצפוי:

יום השואה ,יום הזכרון והקטרזיס המתוק של יום העצמאות .

רבקה מיכאלי שרה בנימין זאב

שיר בוקר של אלתרמן ,שיר חולין של אילנית

ולַיְלָה, לַיְלָה, אֶחָד הָיָה טֶרֶף,
לַיְלָה, לַיְלָה, שֵׁנִי מֵת בַּחֶרֶב.

עוד ימים ספורים, שיר הפרטיזנים יהיה נחלת הכלל ולא רק חלק מהיום יום שלי .

החיים הצמיחו חלומות על מחסני בשר ומומחיות באכילת חובזות.

רחש צעדי מגפיים גסים, כלבי רועים ושאיפה ללהביור .

עוד מעט הכל יהיה מותר.

ירשו לי לברוח .לרוץ שעות ,להזיע ,לפקוח עיניים ולגלות את עצמי על אותו הכסא

בולעת .

בולעת הכל זכוכיות ,זרע,אנשים.

מסמנת אותם על הגוף שלי . חולמת על קעקועים וקוראת את הספר החדש של בלחסן .

אלופת העולם בשחייה בקקה למקצים ארוכים .

מעשנת בכמויות ,עושה בחירות לא נכונות ולרוב לא בוחרת כלל .

חיה את המלחמות של ירדנה ועופרה כמו את אלו של שושנה ויפה .

שרה ב ח' וע' אבל מוותרת על רגל כדי להיות זמרת מלחמות.

אני בטוחה שיש אנשים שמאוננים על צמד המילים הזה

ואני אוהבת שמאוננים עליי .

קצוות .

רצונות סותרים, שעפים אלייך במקביל ובאותה עוצמה

כדור בדמינטון קל כנוצה שמוטח הלוך ושוב על קירות הבטון.

אבל עוד מעט הכל יהיה מותר .

נשבור צלעות ,נשרוף ערים ,

נחמול על חלשים ואת השאר נשמיד .

ניצור ביחד תוהו וחושך ודם

שישטוף את הפצעים שלנו .

נגלח ראשים, נחליף בינינו בגדים,

נלטף כוויות, נפרק טילים

ונלך לישון .

רוב האנשים לא מסוגלים להבחין בשברים פנימיים

את עומדת מולם וכיוון שאינך מגובסת הם אינם רואים

דבר.