וודו טריפ

I need a man
To bring me love
To make me sing
I said I need a man
To make me feel
Like I'm a queen
I said to take me to the god heights
And kiss the devil on the mouth

I need a man
To make me moan
To make me bad
I need a man
To drive me slow
To drive me mad
I said to take me to the god heights
And kiss the devil on the mouth
To leave me, oh no no no no

I need a man
His heart is stone
His mother's bad
I need a man
His heart is stone
The deepest black
His heart is stone
His mother's bad
His heart is sick
The deepest black

M
A
N
I
A
C

I
Need

אוי...פי.ג'יי... ;)

הרגע חזרתי מטיול אופניים בשטח...אוף..היה מאתגר

אני בכלל תכננתי לצאת לשעת כושר רגועה על הכביש דוקא...
הפעם נסעתי לכיוון אחר מזה שאני רגילה אליו..ולא יאמן כמה שחרשתי על האיזור יש עוד ועוד חורשות ושבילים נהדרים לגלות...ככה קרה לי היום...הגעתי לנקודת היעד המתוכננת והסתובבתי לחזור הביתה..אך בדרך קלטתי בזוית העין מהכביש איזה שביל חדש שמוביל לשטח...נכנסתי, הסקרנות שלי לא עצרה בעדי...נסעתי כ2 ק"מ פנימה, ולא ייאמן! נפרסה בפניי חורשת עצים ענקית...מתפתלת לאורכה, ברור שרציתי לחקור...נסעתי לקראתה..איך שהגעתי אליה ראיתי חץ שמסמל שביל אופניים שיורד אל תוך וואדי צר ומפותל...נראה די קשה..ואכן כך היה...אבל אני אוהבת לבדוק את היכולות שלי...אז ירדתי בלי לחשוב פעמיים...אוי זה היה סאדיסטי כלפיי וכלפי האופניים שלי...השביל היה מלא מהמורות וחול וצר..ממש צר עם עצים שמכריחים אותך להתחמק מהם...הם שכחו לשים שלט "נא להיזהר מהעצים" בכל מקרה החורשה די נטושה ולא מטופחת...השבילים מלאים בגזעים וענפים...אבל אני פשוט נסעתי ולא ויתרתי...העקשנות והסקרנות שלי גוברים על ההיגיון הבריא...והתוצאות לא איחרו לבוא...איבדתי את הכיוון.. נחבטתי...נשרטתי...והתעייפתי נורא..

אך התעקשתי גם לחזור דרך השטח ולא לחזור דרך הכביש...אני לא אוהבת לחזור באותה דרך שבאתי...אז הסתובבתי סוב וסוב וחיפשתי שביל שמוביל הביתה...ולא היה...אבל חייב להיות! אין דבר כזה שאין...אז מצאתי עצמי מפלסת לי בעל כורחי דרך...בין קוצים וחיטה...שטרקטור חרש כנראה...זה היה קשה...ומאמץ...וכל כך לא רציתי לחזור דרך הכביש,מה שגם כן, היה לוקח לי הרבה יותר זמן לחזור אליו...אני ראיתי מרחוק את הקיבוץ...ונסעתי לקראתו דרך מה שלא יהיה...

לקח לי שעתיים כל המסע הזה, אך בסוף הגעתי...מלאה בקוצים,סחוטה ומדממת...אך הסיפוק הגדול היה שווה את זה!

😉

אורגזמה טובה תמיד מעוררת השראה... 😉

רגע...רגע...עוד מעט זה יבוא...

היום בגן הופעלה אזעקת "צבע אדום", בזמן שהילדים שיחקו בחצר...
וזו הייתה הפעם הראשונה שזה קרה כשאני נמצאת בגן...מידי תקופה כלשהי אנחנו עושים
תרגילים בטחוניים למיניהם...והילדים מיומנים...ואני לרוב די אדישה לכל המצב הביטחוני הזה...
אני לא מתרגשת מאזעקות כשאני בבית..כי בסה"כ מאוד שקט כאן ואין נפילות (הם עוברות מעל )
אך בפני הילדים זה היה שונה...במיוחד כשהגננת הדומיננטית בחופש...וכשנופלת עליך אחריות לילדים האיום הופך להיות ממשי...

אני לא התמהמתי לרגע...הביפר ציפצף לפני האזעקה..וטסתי החוצה לאסוף את כולם..
הם כולם מורגלים..והנוהל הוא לרוץ לתוך הגן...ולהתכנס בחדר פנימי...ואז שרים שיר הרפיה שמח ומרפים ומנערים את הגוף ואחרי כמה דקות חוזרים לשגרה..כמובן שעשיתי את זה בארשת פנים רגועה ועליזה כלפי חוץ...אך זה לא היה כך בפנים...
לראות את הפרצופים המבוהלים האלה רצים לקראתך ומבקשים בעיניהם את האישור המרגיע בעיניים שלי...לא עשה לי טוב...


אמנם זה דבר שבשגרה כאן...והם מאומנים...אך פתאום זה לא נתפס לי הגיוני בכלל,זה לא מצב נורמלי לגדול בו...אנחנו המבוגרים מבינים משמעות של מלחמה מהי...הם לא...הם תמימים...הם לא יודעים אם זו אזעקת אמת או שווא...הם שומעים אזעקה ויודעים שצריך לרוץ למרחב מוגן...ושזה מאיים...ומפחיד...וזה הפירוש היחיד שלהם...
בשבילם זה תמיד איום ממשי באותם 10 שניות..!
הם לא יכולים להשאר אדישים לזה!


אחרי 5 דקות חזרנו לשגרה...הם שכחו מזה באותה מהירות שזה קרה...וחזרו לשחק בחצר...
אך כל פרק זמן כזה של בהלה...קצר ככל שיהיה...משאיר אותותיו בגופם העדין והשברירי...
ואין ספק שישפיע עליהם במשך חייהם הבוגרים בין אם במודע או לא...

ולעזעזל איתנו! אבל הם...הם הדור הבא והמבטיח שלנו...אסור שזה יקרה להם!


ואני שרגישה בימים האחרונים גם ככה...הרהרתי בכל זה על סיגריה רגע אחרי...ודמעות עלו בעיניי...זה כל כך שגוי...כל כך לא נורמטיבי...כל כך לא הגיוני!


עכשיו אמנם זה עבר ונשכח גם ממני...אך באותם רגעים של הזדהות פתאומית כזאת איתם...
צפו אצלי תובנות עצובות אלה לגבי היקום הזה...


וזו הייתה אזעקת שווא...

ויש לי משאלה קטנטנה...

אני רוצה מנוי זהב...כדי שאפתר מהאפרוריות...ואהיה זהובה!
ואוכל להוסיף כל מיני אפקטים ושאר supllyis לפרופיל..
ואוכל להעלות דברים יפים ותמונות שינעימו לכם...

בבקשה...בבקשה...אני אהיה ממושמעת, מבטיחה 😉

מי יהיה נדיב ויפתיע??

😉

כל כך חמים ונעים היום וכל כך בא לי לצאת מהבית, לים...או לטיול אופניים...
אך אני לא במיטבי פיזית היום, עקב היציאה אתמול, בדיעבד הייתי מעדיפה להשאר בבית ולהמשיך בעיסוקיי היצירתיים ולצאת היום לטיול בשטח...אבל אני חסרת אנרגיות

אני מתגוררת באיזור נידח שיש בו פאב נחמד אחד לצאת אליו...אחד!!!
עם אותם אנשים לא מעניינים כל הזמן..., אמנם יש לעיתים דברים טובים באיזור
אך זה לעיתים...בכל מקרה, כל פעם אני יוצאת...בתקווה להתפרק ולמצוא עניין...וזה כמעט ולא קורה כאן...ובאמת שהיה לי כיף בבית...יצרתי לי להנאתי, הייתי די שקועה בזה אפילו..אך בכל זאת קטעתי את הכל במהירות ויצאתי...

הגעתי,בהיתי זמן מה במתרחש מהצד, גם לא התכוונתי לשתות בכלל,אך השתעממתי , ובמהרה נשברתי והזמנתי לי ערק...(את האשכוליות הבאתי איתי, סחוט טרי...אם אפשר איכשהו להימנע ממוצרים תעשייתים, אעשה זאת),הייתי צריכה להשתחרר קצת.. אז תפסתי לי פינה (כרגיל) ופשוט התמסרתי לי לרגאיי ולגוף שלי בעיניים עצומות...רקדתי לי בהנאה, באיטיות מרוכזת והתעלמתי מכל מי שניסה להפריע את צלילתי...

היה נחמד...אך עדיין לא שווה את הדברים שיכולתי לעשות היום

אוף...רציתי להעלות כאן סדרה של תמונות ואני לא יודעת איך, או אם אפשרי... (??)


אוי, הציפורים כבר מצייצות בחוץ...איך אני אוהבת את השעה הזאת, אך לא אחכה לזריחה,
עייפה נורא...אתן לה להרדים אותי הפעם...

לילה טוב...

ולפני שהעננים התכנסו בתוך עצמם בסמיכות אפרורית, היא הספיקה לתפוס את קרן האור האחרונה...נחמתה האחרונה..לקראת בואו..
אז היא מיהרה החוצה... והתמרחה על האדמה...השמש הפגינה כלפיה את מחוותה הקטנה..ליטפה את גופה בעדינות מן הקרסול ועד אפה...ונבלעה עם רעם בתוך השמיים שהשחירו וזעפו פניהם אליה...
ובעוד היא מתענגת על זיכרון חמים זה...ומתפתלת בתוכו...הוא הגיע והתחיל לרדת לאיטו...טיפות עדינות,קטנטנות...נוטפות על גופה, מצננות את תשוקתה תחילה...מצמררות את עורה...היא מתענגת, מתהפכת על הגב ומחייכת לעצמה..מותחת את צווארה ארוך ארוך, פותחת את פיה,אוספת טיפותיו על לשונה .. והטיפות מתחזקות... היא מתרוממת ונשענת על כפות ידיה ושומטת לאחור את ראשה...מתמסרת אליו...כעת הוא כבר שוטף את כולה...מתחזק לו בהדרגה...היא כמעט מוכנה..מוכנה לספוג את כולו, יודעת שהוא לא מתכוון לחוס עליה...היא לא מתכוונת לוותר...היא רוצה לרצות...רוצה לכפר..להיטהר...והנה הוא כבר מפגין את כוחו בעוצמה...לא מתענגת יותר,מתמסרת לאט...לא מחייכת יותר...נהיה לה קר וקודר...אך היא לא תוותר..היא כורעת למענו, פניה אל האדמה...ישבנה מורם אל על...והנה הוא כבר מצליף בה...קפוא וחד...מצליף בה חזק...שוצף וזועם...מרעיד את כולה..היא מתייסרת..מלאת אשמה...מתוך שלולית משתקפת לה בבואתה הכנועה..היא מסורה..חופנת ידיה בבוץ שסביבה...הנה עכשיו בוכה, מתייפחת..מתייסרת אל תוך עצמה...לא תרים את פניה אליו מבושה...דמעותייה לא נבדלות ...נספגות חרישית באדמה...עייפה...רטובה כל כך...כאובה..היא נשטפת עד כלות נשמתה...אך היא תתן את כולה עד שיחליט שנגמר...


זהו...התעייפתי ונגמרו הסיגריות..חייבת להתקלח ולישון במקום.. :)

ערב חג עכשיו, אני לא בשום סדר פסח...המשפחה המצומצמת שלי לא חוגגת ולשאר ההזמנות נעניתי בשלילה, אין לי שום הרגשת שייכות למשפחות אחרות ואין לי בכלל חשק לחג הזה ואין לי שום חירות לחגוג...העדפתי להיות לבד, הזדמנות נהדרת לביטוי החירות כשאפילו השכנים אינם...פרטיות ושקט מוחלטים, אני יכולה אפילו להסתובב בחוץ בעירום...

אז שמתי לי מוזיקה,רועשת וסקסית...הדלקתי מלא נרות וקטורת...פרשתי שמיכה צמרירית על הרצפה, התפשטתי...נעלתי עקבים, קלעתי פרח בשיער, ענדתי שרשרת מטלטלים עד הטבור (אני אוהבת את המגע שלה על הגוף)...צבעתי באדום את השפתיים והפטמות, רציתי פנטזיה..רציתי לחדור לתוכה...לתוכי...רציתי להשתחרר...להשתולל..להתכרבל...להתערטל..להתמסטל, רציתי להרגיש...לעורר את התשוקות שלי, להתיר את שלשלאות המוסר, הקפאון, הפחדים...לעורר את עצמי לחיים...
אך לא הצלחתי, פשוט כלום לא קרה...כהות חושים מוחלטת.

אני כל כך עסוקה בלהיות חופשייה...אך זה לא החופש שאני מייחלת לו,אני לא באמת מרגישה חופשייה, זה לא חופש...זה חורף מתמשך וחשוך באנטרטיקה...החופש הזה בודד, שמפחד מעצמו, חופש ללא תכלית, חופש שמפחד מחופש,מפחד מהחופש להרגיש...מהחופש לבטא...מהחופש לחוות...מהחופש לאהוב...רק על העטיפה כתוב חופש, טעות בהגדרה בכלל...

אולי דוקא עבדות תיטיב עמי...תכריח אותי להתמודד ולקלף את קשקשי...תכריח אותי להרגיש ולכאוב...תבאר את נפשי...תקבע את נדודי...תהיה לי ליד המכוונת...


חג חירות שמייח, שנהיה כולנו לאדונים ולא לעבדים (עבדות רק מבחירה) 😉

לילה שיכור
לילה קר
חושים מעורפלים
נמתחים לכל עבר
כקורי משי שקופים

לילה קר
מישהו לוחש לי
מילים גסות
בערפל
ללא תכלית

המוזיקה נחלשת
עוד שאיפה
ואני נחנקת

בוקר עולה
ציפורים מקוננות
בשירתן המסתלסלת
לתוך איבריי

ואני עולה לגובה עצום
לבן בעיניים
עצמות קופאות
חסר חמצן
הכל לבן

גשם קפא ברוח
על ענפי עצים ערומים
הרים מכוסי שלג
נפרסים לפניי
וחסר לי חמצן...

מתפעלת...

שקט עלום..
שקט עצום...
לבי הולם בחוזקה
חסר חמצן..
לנשום..לנשום..
לנ...ששש...אאאווםםם...