מחפשת את הדרך

[תודה לכל מי שטרח והגיב לי, אני קצת הסתבכתי טכנית,ולא יכולה כרגע להגיב, אבל מעריכה את תשומת הלב]

אבל השיחזור לא התחיל באותו הלילה במה שקרה במיטה.
השיחזור התחיל מזמן,ממש מזמן.
אבל השיחזור, ממש בעוצמה, התחיל באותו ערב , בשעה מוקדמת יותר.
כשההלהטה המילולית היתה גדולה
וההתנפלות המילולית שלה היתה פתאומית ותוקפנית
ושהיא קרתה ברגע שהיה אמרו להיות סופסוף רגע של הנאה חוצמיטתי.
השיחזור התחיל מאני עומדת סובלת מעונה נאשמת לא יודעת על מה ורוצה למות.
אחר כך באה המיטה.
ולפני זה אמרתי לה שזה חייב להיות הכי רך ונקי, סקס של מלאכים,
ואז במיטה זה לא היה סקס של מלאכים
זה היה הסקס הכי כוחני
אפילו אלים
שהיה לנו
ואני הייתי משותקת, בתוך מצב מהפנט, ולא יכולתי להגיד,
עד שהיא קיללה אותי
ואז הייתי לגמרי מתה
ואז היא בכתה
"זה הרי משחק," היא אמרה, "בסך הכול שיחקנו."

משום מה זה מזכיר לי את אחת התגובת כאן: "זה בסך הכול תחביב."
לא בשבילי.

ומאז, ועד שהסתיים הקשר, הייתי בתוך מחשבות התאבדות. דחפי התאבדות. דחפים לפגוע בעצמי.

וזה נרגע. תודה לאלים ולאלות.

ורק לא נרגע הגעגוע להרגיש את היד שלה בוערת עלי
והכאב, שאם היא לא היתה דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד (תודה,א,על המינוח המדויק)
אז אולי היה אפשר עוד להציל. להציל אותנו.

והידיעה. הידיעה המוחלטת שהיא לא בשבילי. לא עוד כישופי דוקטור ג'קיל-מיסטר הייד.
אני מקווה.