שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מחפשת את הדרך

לפני 17 שנים. 13 בספטמבר 2007 בשעה 17:15

נזכרת איך ביקשה שאקרא את המאמר הזה הרוחני שקשור לעניינים הזוגיים-הנפשיים.
"זה חשוב לך שאקרא עכשיו?" שאלתי.
היינו על הפנים.
אחרי ריב נוראי שבנוראים.
מנסות להתפייס.
כן, זה חשוב לה.
ואני כמו טמבלית יושבת וקוראת וקוראת.
ומה ניסית להגיד לי בזה?
ושוב שואלת
ושוב שואלת.
ושוב תשובות עמומות.
"את רוצה להגיד שזה לא יילך בינינו?"
כועסת. למה אני לוקחת את זה לשם.
"את רוצה להגיד שזה כן ילך בינינו?"
עמימיות. אין קול ואין עונה.
מה את רוצה להגיד? למה את מושיבה אותי לקרוא?
ומה את רוצה להגיד?
בכלל, מה את רוצה להגיד כל הזמן.
עכשיו אני חושבת שאת לא רוצה להגיד כלום.
שמעולם לא רצית להגיד כלום.
שזיהית את הצרכים העמוקים שלי בעיני הטורף שלך
ועטת עלי וצדת אותי.
אני חושבת שכל מה שרצית היה לצוד אותי.
זה הכול.




להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י