בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב
הצטרפ/י לכלוב תוך דקות - ובחינם
הרשמה התחברות

האסון

לפני יום. שני, 10 בדצמבר 2018, בשעה 22:11

ראיתי כמה שמבקשים להימנע מאנשים שאוהבים את שלמה ארצי. זה כמובן לג׳יט. רוצים לסמן גבול; לומר, ״אנחנו - לנו יש טעם טוב. אנחנו לא שומעים ארצי אלא אוף מונטריאול, חווה אלברשטיין, שוברט או - במינימום - אריאנה גרנדה״.

הענין הוא, וזה מעט מביך, שהאזכור על שלמה ארצי כסמל לטעם כל-ישראלי מקולקל הוא כלכך מיושן וכה ממוחזר, שיותר משהוא מעיד על הטעם המוזיקלי המשובח הוא מעיד על חיים בעידן אחר. בשנות ה-90 קראו לזה: ״אוהב הכל, חוץ מטראנס ומזרחית״. 

עכשיו, זה נכון שטעם והעדפות אסתטיות קובעים לא רק מה אנחנו אוהבים לראות, לשמוע, להריח ולטעום, אלא גם עם מי אנחנו חולקים את העולם, אבל בכנות - וגם אני לא אוהב את שלמה ארצי - אני מעדיף לחלוק את העולם עם מי שאוהבים את שלמה ארצי מאשר עם מי שמשתמשים דווקא בו כדי להציג את הטעם שלהם לעולם. 

לפני יום. שני, 10 בדצמבר 2018, בשעה 21:59

באופן בסיסי, זוהי האהבה: הצהרה של נצחיות שיש לממש בצורה הטובה ביותר שניתן בתוך הזמן: הנצח מתגלם בתוך הזמן.

לפני 3 ימים. שבת, 8 בדצמבר 2018, בשעה 20:07

החלוקה שמקובל לעשות כאן היא ״שולט/ת״, ״נשלט/ת״ ו״אחר/ת״. זו חלוקה די מטומטמת.

במקום זאת, אני מציע את החלוקה הבאה: ״משלנו״ ו״לא משלנו״. ה״שלנו״ כמובן משתנה מאדם לאדם. מה ששלי אינו מה ששלו, ולכך צרילך אלגוריתם די מתוחכם; אבל לא זה העניין. 

יש כאן אנשים שאין להם יכולת לחשוב. הם כותבים קלישאות. הם ״השלנו״ שלהם. חשבו על המרחק בין מי שכותב ששליטה היא תבלין למי שכותב ששליטה היא לא תבלין. זה בקושי המרחק בין שמן קנולה לשמן תירס.

ובכל זאת, כולם מתעסקים בשולט-נשלט ולא בטיפש או אחר.

 

לפני 5 ימים. שישי, 7 בדצמבר 2018, בשעה 02:06

הדברים החשובים באמת - הגם שאינם מוגדרים כך לנצח - מגיעים תמיד בזמן הנכון, אף אם הם מגיעים באיחור ניכר.

לפני 3 חודשים. שישי, 31 באוגוסט 2018, בשעה 23:50

אחת הבעיות כאן, היא שהרוב המוחלט של הא/נשים כאן, שחסרות וחסרים יכולת בסיסית להיות בקשר אינטימי, מוציאים שם רע למיעוט שיכול ופשוט לא רוצה.

לפני 3 חודשים. חמישי, 16 באוגוסט 2018, בשעה 00:18

די במבט אחד בפניו של אדם אמיד אשר קבצן מבקש ממנו כסף כדי להבין מהו חוסר ישע אמיתי.

לפני 3 חודשים. רביעי, 15 באוגוסט 2018, בשעה 02:18

״יש סוג מסוים של שלום שאינו רק היעדרה של מלחמה. הוא גדול מכך. השלום שעליו אני חושבת אינו נתון לחסדו של מושל ההיסטוריה, ואף אינו כניעה סבילה לסטטוס-קוו. השלום שעליו אני חושבת הוא הריקוד של מחשבה חופשית כאשר היא מעורבת במחשבה אחרת, חופשית באותה מידה – פעילות טבעית למדי, שמתרחשת תדיר בעולם הקוראים/כותבים שבו אנו חיים. סוג מיוחד זה של שלום, נגיש ככל שיהיה, מחייב דריכוּת. הסכנה שהוא עומד מולה אורבת לא באוטוסטרדות המידע ובמחשבים, שמעוררים חרדה בקרב קוראי ספרים, אלא באיזורים זדוניים יותר, בלתי-מוכרים.״

לפני 3 חודשים. רביעי, 15 באוגוסט 2018, בשעה 00:48

Men are never taught to be gentlemen, and are taught everything else; and they never plume themselves so much on the rest of their knowledge as on knowing how to be gentlemen. They only plume themselves on knowing the one thing they do not know

לפני 9 חודשים. שני, 26 בפברואר 2018, בשעה 19:31

לפני 10 חודשים. שני, 22 בינואר 2018, בשעה 00:53

גיליתי לאחרונה ענין די מדהים. בחורות שרק נראות חכמות. זה מוזר משום שהאינטואיציות שלי חזקות וטובות, ובכל זאת עד לא מזמן לא שמתי לב. משהי מהנהנת בחכמה. מנידה ראש בעדינות במקומות הנכונים. מרימה גבה כשזהו הדבר המתבקש. מחייכת, מודעת לעצמה וחצי אירונית ברגע אחר, ובכל זאת מדובר בסתומה אמיתית. אלוהים, האנושות התקדמה כלכך!