שלו

נפגשנו סוף סוף והתאפשר וקבענו אדוני ואני באחד מהמקומות הקבועים.. ממש התרגשתי, כרגיל שאלתי את אדוני אם יש הנחיות מיוחדות לפני ואדוני ישר פרס בפניי דרישות- כוס מגולח, גומייה לשיער, איפור כבד ולחכות לו עם שמלה קצרה וללא תחתונים.
חיכיתי לו כך קופאת מקור בחנייה.. התרגשתי מאוד והרגשתי מין לחץ כזה בבטן התחתונה, בכל זאת עבר הרבה זמן...לאחר כמה דק אדוני הגיע, סימן לי להיכנס לרכב.
נכנסתי וציפיתי ממש למה שיקרה,  הוא ישר פיסק את רגליי דרש שאשים את ידיי מאחורי הגב  והתחיל בנסיעה
לא דיבר, לפתע הנייד שלו צילצל, אמר לי להיות בשקט וענה לנייד תוך כדי הוריד לי את הראש כלפי מטה והכניס את היד שלו מתחת לשמלה כבר הייתי ממש רטובה וכולי רטטתי מהמגע שלו, בזמן שהוא משוחח התחיל לגעת בדגדגן כך נסענו כמה דק עד שמצא מקום וסיים את השיחה, הרגשתי חוסר אונים כי לא ידעתי מה הולך לקרות, גם חששתי קצת כי ידעתי שיש לאדוני לא מעט סיבות להחטיף לי..
אדוני יצא מהרכב הדליק סיגריה והשאיר אותי ברכב כמו שאני, התעצבנתי בתוכי וקיללתי בלב, רציתי לצאת לעשן איתו
 
 
אחרי דקה שהרגישה נצח קרא לי לצאת מהרכב

נכנסתי לרכב שלו, לפני שהספקתי לסגור את הדלת הוא אמר- אני לא רוצה לשמוע מילה ממך, שבי רגליים פסוקות, ראש למטה וחייגי לשומר שיפתח את השער.

צייתתי לכל מילה ואוטומטית הקול שלי התחיל לרעוד.. הגענו לחדר.

תמיד אני עומדת וממתינה להוראות ובינתיים הוא מתארגן לו וזז ממקום למקום.. אני במקרה הטוב עומדת במקום וממתינה אך יש מצבים בהם אני גם מסתובבת אחריו כמו כלבלבה.. 

הוא אמר לי להתפשט ולעמוד עם הפנים לקיר, לעמוד זקוף הוא הזכיר

דרש שידיי יהיו מעל הראש ואז החל לקשור את החזה חזק 

כיסוי עיניים ונראה שהתחלנו..

נכנסנו לחדר, על 4 הוא הורה

הופתעתי, ציפיתי לזמן התארגנות וכו׳

ביצעתי מיד, חיכיתי כך הרבה זמן לפחות ככה זה הרגיש לי.

הוא התקרב אליי והתחיל לגעת, להסתכל

גופי רעד מהתרגשות ומתחושת חוסר הידיעה מה יקרה עכשיו.. 

ידעתי שמגיע לי לחטוף וגם רציתי לחטוף בגלל זה התגרתי בו אך כשמגיע רגע האמת מגיע הפחד מהכאב... 

ידעתי שמגיע לי ושאני הולכת להיענש

הוא הורה לי לעמוד מולו עם ידיים מעל הראש ופה פתוח עם לשון בחוץ

מה את? שאל אותי

שתקתי

הוא שאל שוב- מה את?

הכלבה שלך ושפחת המין שלך 

יפה כלבה, הוא חייך

כשקלט שאני מרוצה מהחיוך הורה לי להביט לריצפה ולא להרים את הראש.

את יודעת מה מקומך? שאל

לא הגבתי

הוא צבט בי בפטמה בחוזקה ושאל שוב

עניתי שאני לא יודעת.

מקומך מתחתיי ענה, את לא חלק מחיי המשפחתיים או המקצועים- את מתחתיי

וכך תתנהגי, זה ברור?

הנהנתי ולא העזתי להרים את המבט

הגענו ליער..

הוא הורה לי לצאת מהרכב, אני התפללתי שלא יתחיל להוליך אותי ברחבי היער החשוך עם העקבים שלי.. כבר קרה בעבר.. הוא הורה לי לעמוד ולהניח את ידי על פני הרכב, נרגעתי.

תורידי את המכנס והתחתון אמר, ביצעתי מיד.

ואז הוא התחיל להצליף בי והתחלתי לספור.. כאב יותר מבדר״כ - הקור השפיע.

תיארתי לעצמי שלקראת 15 זה יסתיים אבל זה המשיך והמשיך והקול שלי נחלש ונחלש מהכאב.. 

קבענו להיפגש, אחרי תקופה שפחות נפגשנו וגם אחרי הרבה תהיות לגבי מהות הקשר בינינו.

קבענו ל 20:00 בערב, לא קבענו מיקום מראש אלא שנשוחח ונחליט במקום.

19:50 מקבלת הודעה ממנו עם מפה מסומנת ובה מיקום, ״בלי שאלות, תגיעי לשם״, ראיתי שהוא נמצא 0.6 קמ משם וכבר התחלתי להתרגש.

הגעתי לתחנת רכבת, חיפשתי את רכבו במשך כמה דק ולבסוף נפגשנו, מתוך הרגל כבר נעלתי את רכבי והתכוונתי להיכנס לרכבו, הורה לי לשבת במושב האחורי והתחיל בנסיעה.

שאלתי לאן נוסעים, הוא לא הגיב רק דרש שאעזוב את הנייד שלי ואוריד את החזייה.

ביצעתי ושתקתי, לאחר מספר שניות הורה לי להביט מטה ולפסק את רגליי, מדי פעם הצצתי וראיתי אותו מביט בי מהמראה.. כמובן שמיד העיר לי לא להביט בו.. 

נסענו במשך כ 20 דק עד שהגענו ליער

הוא נכנס להתקלח, אני חיכיתי על 4 ליד דלת המקלחת עם עיניים מכוסות, לא באמת ידעתי אם הוא צופה בי או במקלחת ורק המתנתי למגע.. עברו כמה דק נראה לי עד שהרגשתי אותו מתקרב אלי ורגליו צמודות לפניי, התחלתי ללקק את טיפות המים מרגליו המשכתי כך עד שלא נותרו טיפות ואז הוא הורה לי לעלות על המיטה ולשכב על הגב...

הוא ניגש למיטה הורה לי לפסק את רגלי והעביר את ידו בתוכי, הצתמררתי.. הרגשתי שהוא מרוצה מרמת הרטיבות שהייתה שם.. הוא לא אמר דבר ולאחר כמה שניות הרחתי את הסיגריה שלו, שאלתי אם אני יכולה גם, לא חלפה שנייה וחטפתי סטירה מצלצלת שהשאירה אותי אדומה וכואבת.. 

המשכתי לשכב כך ערומה עם רגליים פסוקות בזמן שהוא עישן להנאתו וחיכיתי לבאות, לא באמת יודעת מה עומד לקרות.

זה שורף לי אז אני צועקת נופלת ומכסה את הפנים,
וזה פשוט לראות כמה שניסיתי אני לא הצלחתי לעלות
לא יראו אותך בשום מקום , בכלל לא משנה לאן אלך
והעצב לא איחר לבוא , תופס מקום כאילו הוא הגיע בשבילך
וכשהגוף רעד נשכבנו ולחשתי אל תשאיר אותי לבד..

היה לי קשה מדי בין האנשים
אז התחלתי ללכת והגעתי לפרדס
והדמעות שלי נפלו על העלים היבשים
תהית איפה אני
ולא באת לחפש

אחרי ששוב נתתי יותר מדי,
אני ארגיש את הקליפה הזאת
צומחת מעליי.
ואיך אני אדקור את כל מי שיתקרב
הלא כבר נשבר לי פעם הלב.

רצית לברוח מכל מה שמוכר.
בין בחולצות הישנות שלך,
הבחנת בי.
ועם קמט החיוך שלי נראה אותו דבר
הרי תוכל למצוא רחוק
מה שמצאת כאן איתי

אחרי ששוב נתתי יותר מדי,
אני ארגיש את הקליפה הזאת
צומחת מעליי.
ואיך אני אדקור את כל מי שיתקרב
הלא כבר נשבר לי פעם הלב.

ועל כל זה אני אשלם עוד ביוקר
על האגו שלי, על האכזבה
אני אזיז את השמיכות כי מחר בבוקר
אני שוב מתעוררת,
עם עוד שכבה

עדיין קשה לי בין האנשים
לפעמים אני נזכרת כמה זה כואב
איך הדמעות שלי נפלו על העלים היבשים
ואיך קשה לשנוא
את מה שאתה אוהב