זכות הציבור לא לדעת.

מותר ללטף.

"אדונך" 

שאלה- למי יצא לחסום את הנשלטת שלו? 
ומדוע?

מה לדעתכם הקשר בין הכיבוש האלים הנמשך עשרות שנים

שבו עם אחד מדכא עם אחר בתהליך הקולוניזציה של מיליוני בני אדם נטולי זכויות אזרחיות ופוליטיות בשטחים הכבושים-

ובין ריבוי מעשי האלימות של גברים (בעלי מעמד וסמכות ודרגות וקשרים וכוח) נגד נשים נטולות כוח-

לא מקושרות- תלויות וכפופות- הקרויים בחוגים שונים מעשי אונס- בעילה אסורה בכפייה או בהסכמה-

אונס בתוקף יחסי מרות- מעשי סדום- עינוי- שבירת גוף ונפש של הנאנסת- ביזוי כבודה כאדם והחפצתה תוך כדי הפיכתה לכלי או לחפץ לסיפוק תאוות בלתי נשלטות של גברים?
הרהור- האם חוסר היכולת להתייחס לבני אדם אחרים כאל בני אדם ולכבד את אנושיותם- את ריבונותם- את חירותם ואת כבודם-

היא המכנה המשותף?

הלא אין זה מפתיע לגמרי שפעמים רבות מדי היד אשר גוזלת אדמות היא גם היד שמחללת את גופן של נשים...? 

״פרידות יכולות להיות קורעות לב- אבל השיבות קשות מהן- אין ספק. הבשר המוצק לעולם אינו משתווה לצל הזוהר שהטיל היעדרו. הזמן והמרחק מטשטשים את הקצוות; ואז האיש האהוב חוזר פתאום- והאור של שעת הצהריים חסר רחמים- וכל כתם ונקבובית וקמט וזיף בולטים ומזדקרים לעין.״
-המתנקש העיוור למרגרט אטווד-

הימים האלה שבא לך להתאהב רק כדי שמישהו אחר יהיה אמון על החלפת המצעים
ואז זה מכה בך-

כמה תצטרכי להזכיר ולנדנד עד שזה יקרה-

ושרוב הסיכויים תעשי את זה שוב אחריו

והוא מצדו יקום מחר אחרייך ולא יסדר את המיטה -

כך שמה שאת באמת צריכה זה חברה טובה ממש שתקנה לך מצעי חד קרן שיתאימו לך לוואנזי.
מפה לשם-

לבד ואני נמשיך בחלוקת המטלות הנוכחית

הלילה חלמתי שרחצנו בנחל ההוא שכולם רבים עליו-

לא ראיתי אותך

אבל ידעתי שאתה שם- היה לילה והייתה שמש-

ומינון מדויק של קר וחם

וברבור שחור-

שאתה התעקשת שהוא בכלל פלמינגו-

בסוף התפשרנו שהוא ברבורה

האצבעות שלי בידיים היו מקומטות נורא-

כאילו ישבנו בנחל תשעה תשעה חודשים לפחות

חביבתי פיירוז

האמת? נחמד ככה ללא המנוי. 

ההודעות האלו שקופצות למינויים בלבד-

לאחרונה הציקו לי במיוחד.

וחוצמזה
אני עייפה כמו בצבא
ועצובה כמו בתיכון
אבל יש לי חברים שיודעים להגיד בדיוק את הדבר הנכון

שבת של שלום.

אף אחד מתוך גושי הרוע לא מצא בחלקיק מקרטע כלשהו שאולי עדיין פועל בלב הפגום להחריד שלו

את היכולת לחשוב שמשהו כאן לא בסדר.
מיוזעים ומבסוטים אש-

על אחת קטנה
חושך על פני תהום.

אני חושבת עליה הרבה והלב שלי מתכווץ.
אין חיבוק שיתקן את זה
אין מילה שתסדר את זה
מכווצת. מקופלת. פצועה.
רסיסים של נערה בתחילת חייה.

אני לא חושבת שתקראי את זה ילדונת

אבל שתדעי שאני בוכה בשבילך את הדמעות שבטח נגמרו לך בלילה אחד מול נבלות שהרסו לך את האמון במין האנושי לנצח נצחים.
ואני מבקשת סליחה בשמם כי הם לא יבקשו

אם הם חשבו שזה בסדר באותו הלילה-

הם בטח חושבים שזה בסדר גם היום.

יש אנשים שחינכו אותם לחשוב כך
הם אולי הנסיכים שלהם וכו' אבל הם לא נסיכים.

הם אנסים.
האנסים של כולנו.