הרמונייה ושלווה

אנחנו מכירים כבר שנים ..

מתראים לפחות פעם בחודש במסגרת עבודה

ואז בלי שום הודעה מוקדמת

את מתגרשת , קצת יותר מאוחר גם אני והופ אנחנו שני גרושים , המתח בינינו שהיה שם תמיד

עולה לו וחוזר ומציק ולא נותן מנוחה , מתעוררות להן מחשבות ואז בא תורן של המילים.

מדברים , משחקים עדיין את המשחק כאילו שיש בינינו מעצור בלתי נראה.

ואז בלי לשים לב הזמנת אותי לבילוי משותף ואני הסכמתי .

את חשבת לעצמך: הוא בטח בודד וזקוק לחברה

אני חשבתי לעצמי : היא בטח כל כך שמחה שאני שוב פנוי

בסוף הכל מתגלה ובאה המבוכה .

אבל אז באה התפנית , מחליטים לקחת סיכון ולהסחף מחדש יהיה מה שיהיה .............

מסתכלים אחד בשני בקושי , נוגעים קלות ועוזבים , מנסים להתנשק וזה לא טעים !!!

ומנסים שוב ושוב , בסוף עוברים מעל המשוכה וזה כל כך טעים שבא פשוט להתמכר.

אח"כ מתחילים לשכב יחד , בתחילה סתם כדי להיות אחד עם השניה ולאט לאט מפשיר הקרח שהיה שם כל כך הרבה שנים.

אוי כמה זה קשה!!!!!!!!

מתחילים לרצות לקיים את המצוות , אז מנסים !!!

היא דווקא מאד משתפת פעולה

אני לעומת זאת לא ממש מפגין ביצועים , פעם , פעמיים "לא זז הרוורס" .....

ואז מתחילה "השיחה" ובשיחה חוזרים בעצם ל"ידידות" שהייתה שם כל הזמן

ומדברים , ומברברים ופה מתגלה לו היתרון של ההיכרות המופלאה הזאת.

הכל זורם כל כך בקלות.

אני משתף אותה בחששות שלי , בכל פעם שאני רוצה "להיכנס " בשערייך אני פתאום רואה אותך

מככבת בתמונה בה את במשרד ואיתך כל השותפים לחדר שלך ואני צריך לעבור דרך כולם בדרך אלייך.

אז עוד שעה נוספת אנחנו מתפוצצים מצחוק , אבל עכשיו אנחנו כבר מאוהבים אחד בשניה

ולא מסוגלים להתנתק .

אז!!!


מי אמר שאין אהבה בעולם .

מוצאים אותה בד"כ אחרי שמפסיקים לחפש...