זרעי קיץ

אולי זאת המלחמה.

אבל פתאום אני מוצא את עצמי בחדר ישיבות, מהנהן באדישות לנתונים במצגת מזוינת.

במקביל בטלגרם תמונות של בשר. חייב מרחב מוגן, הזין עומד, אני מרגיש שרואים אותי, מישהו שואל שאלה, מציע משהו. אני עונה בביטול מתנשא. אפילו לא יודע אם הרעיון שלו היה טוב, הוא נעלב אבל אני צריך לצאת . שנייה חוזר, תחשבו על זה.

הולך לשירותים, מאונן.

מסתכל על קרמיקה מלוכלכת של מקום עבודה ומאונן.

בזמן שאני גומר, אני שולף נייר מחוספס, מנגב את החיים המשעממם שלי וחוזר לישיבה.

- אז רגע, אתה.

מה אמרת היה הרעיון שלך? הא, דווקא אוהב. למה לא הצגת את זה כמו שצריך?