Realitivity

מי אמר שילידי חורף אוהבים חורף?
מי?!

היה קשה, הסופשבוע. אובייקטיבית וסובייקטיבית.
אבל לא כלכך קשה.
אני נוטה להתבכיין ולהתמסכן, אבל ת'כלס, ביני וביני, לא היה *כלכך* קשה.
היה בסדר.
ואם הקושי הקטן שלי תרם לנעים שלו, אז זה ראוי, לא?
נחמד לי. לתרום לנעים שלו. וזה שהייתי צריכה להתאמץ עבור זה, הופך את העניין למוחשי.
עבר לא מעט זמן מאז התאמצתי, אולי אפילו יצאתי מגדרי, עבור אחר.
עבר לא מעט זמן מאז התאמצתי עבורו.
וזה לא היה *כלכך* קשה.

הפעם לא הרגשתי את הנחיתה המנטלית. אפילו תרתי משמע אני ממשיכה לעשות לאורך התשעה חודשים האלה. אפילו, כי זה היה התמרור הראשון לטמטמת בהריונות הקודמים. ואם הפעם היכולת איכשהו נשמרת, אז אולי זה אומר שאין טמטמת.

ובכן, כשזה תוקף, זה תוקף.

והיום הבאתי אותה בהפגנה בוטה של חוסר אחריות במובן החריף ביותר שלה.
שכחתי.
נתתי למשהו חשוב לחמוק לי מהזיכרון, ופישלתי בענק.

איזה בושות. אני מזועזעת שאפשרתי לזה לקרות.

יפעת היתה מלכת הכיתה.
היא גם היתה החברה הכי טובה שלי.
היא גם עשתה פיפי בשקט מופתי. אף פעם לא שמעו את הסילון שיצא לה.
את הפיפי שלי תמיד שמעו, הוא נחת בעוצמה על מי האסלה ואני, אני מאוד התביישתי.
הייתי עושה פיפי הצידה, מכוון אל קירות האסלה, כדי שהוא יהיה קצת יותר שקט. כמו של יפעת.
זה היה בימי בי"ס יסודי.

לימים התרככתי ולמדתי לקבל ואף לאהוב את צליל השתן שלי.

לחרבן בשירותים בעבודה זה לא נעים.
לא מדובר בשירותים פרטיים, והריח שלי הוא כשושנים צחורות, יתכן ובאפן של אחרות מתקבל אחרת.
אבל בתור מי שמבלה במקום העבודה שעות רבות כל יום, גם פשרות כאלה צריך ללמוד לקבל.
אז אני מחרבנת, ועל הX שלי מה יגידו.

פלוצים, עם זאת, אני לא עושה.
במאמר מוסגר, אני ככל הנראה שלא כמו כל הנשים, כי ביומיום אני *כן* מפליצה.
אממה, ההריון הזה גורם לי להתאוות למאכלים עתירי סיבים.
וכידוע, מדובר בדברי מאכל מקקים - הווה אומר - מעודדים חרבון.
מסתבר שגם מעודדי הפלצה.
והיום בעבודה, תוך כדי חרבון, התפלק לי פלוץ. ולא הייתי שם לבד.
קברתי את עצמי בתוך האסלה, החלטתי שאני לא יוצאת ויהי מה, עד שחדר השירותים מתרוקן.

ואז שכנתי לתא הפליצה גם. אחד ארוך ועצבני.

אני והבושות שלי.

הליין הזה של הפרסומות של קינדר עולה לי על העצבים!
המסר העאלכ בריא שהם מעבירים מימים ימימה בפרסומות שלהם גם ככה גובל בשקר בוטה בפרסום. אבל עכשיו הם כבר חצו גבול.
בפרסומת אחת, מראים ילדים שפוקדים על אמא שלהם, איך שהשעון מראה חמש בערב, "הגיע זמן הפינוקים!" ואמא נעתרת בלי למצמץ, כי הלא ברור שחייבים לממתק את הילדים לפחות פעם ביום.
בפרסומת השניה זה אפילו יותר גרוע. אמא יושבת בגינת שעשועים, הילדים "עובדים" עליה ועוצמים לה את העיניים תוך סינון איזה שקר חמדמד, ובינתיים שולפים לה מהתיק קינדר לכל אחד. והאמא מחייכת לעצמה בסיפוק, כי הלא זה בסדר שהילדים משקרים לה ו'גונבים' ממתק, כל עוד זה קינדר.
האבסורד הוא שמשדרים את הפרסומות האלו גם בשעות צפייה של ילדים. אחלה מסר.

בצד הטוב של עולם הפרסום, אחרי הפרסומת הלדעתי-הו-כה-גדולה של הוט עם הגרוזיני הזה וה"valdevuldeva" שלו (או איך שאומרים את זה, אבל הוא אומר את זה בכזו חינניות אותנטית!), באה עכשיו הפרסומת של הבינ"ל עם אסי כהן האלמותי שמשקיע בלבד. גדול.

וכן, אני כנראה רואה יותר מדי טלויזיה. ועוד מסחרית, שלא נדע.

אולי החשש היה מוקדם מדי. או שאני מתעוורת באופן סלקטיבי. אחד מהשניים. עכשיו כבר אין סימני מתיחה. נו, בתור בעלת ניסיון קל בתחום, אין ספק שאם כבר יש משהו, אז זה רגרסיה קוגניטיבית. אשפוט בעיניים אובייקטיביות יותר אחרי. כשהיצור הזה שעושה לי שמות במרכז הכובד העגלגל שלי יואיל להצטרף אל מעגל החיים בעלי הפרצוף.

מודה ומתוודה שהפוסט האחרון היה פוסט התבכיינות. כזה שכותבים מתוך צורך להתרפק על תגובותיהם החמות של אלה שלא מכירים אותי כלל אבל בכל זאת מציעים כתף וירטואלית להישען עליה. שוב לא היו תגובות, וזה לא שלא התרגלתי, כי כן התרגלתי (כי בכל זאת, כמה כבר אפשר לצפות מאנשים שישמרו על נאמנות לבלוג סטטי שמתרחק מבדסמ בצעדי ענק ככל שעובר הזמן), אבל זה לא גרם לציפייה להיעלם. או וול. הסתפקתי בכתפיים אמיתיות שהוטו לעברי. איכשהו הן חמימות יותר.

סוף השבוע עובר בסימן קווצ' טוטאלי. הכוחות אזלו לי מהגוף. אפילו ארוחה אני לא מסוגלת לעכל כמו שצריך, וכל אחת כזו שהיתה בימים האחרונים, על אף ששמתי לב והמעטתי באכילה, עדיין הסתיימה עם תחושת התפוצצות למשך שעתיים אחרי, שינה כמעט אוטומטית (גם אם למשך כמה דקות) וריצה לשירותים כדי לרוקן את העומס עם ההתעוררות. בלילה אני לא ישנה כמו שצריך. נרדמת הרבה לפני שהולכת לישון, לרוב על הספה בסלון (פיכס), מתעוררת באמצע הלילה כי יש לי פיפי... ונשארת ערה עם ניצני צרבת ונימול בגפיים. שעה שעתיים של עירנות כפויה ואז בכוח אני מתגלגלת למיטה עם כרית מוגבהת לראש וכרית מוגבהת לרגליים, מצטנפת בתנוחה לא ברורה ומצליחה (או שלא) לסחוט עוד קצת זמן שינה. אני לא נחה כמו שצריך. דווקא השעות שעוברות עליי הכי בקלות הן שעות הערות והפעולה. אבל הן מעייפות.

בקיצצצצור, נראה לי שאני כבר בשלה. רק שנשאר עוד חודש... העיקר שכל מי שמסביבי טוען שההריון הזה עובר ממש מהר.

אני יודעת שזה שטחי, שזה קטנוני אפילו לחשוב על זה, וכל זה, אבל זה חמור מאין כמוהו.
אני חוששת שגיליתי סימנים של סימני מתיחה בבטן.
שני הריונות הצלחתי להעביר עם בטן חלקה למשעי, ועכשיו אני רואה סימני מתיחה, ובא לי למות.

מתעוררת בבוקר נרגנת מתמיד. הבית כמרקחה והשעה בקושי שמונה. בחוץ, כמו ימים לא מעטים בזמן האחרון, ממוסך. נראה לי קצת כמו רחובות מסויימים בארה"ב בסתיו. מרגיש לי כמו מצב הרוח שלי. אבל כמה דקות כאלה עדיין עדיפות מדקות מקבילות באנדרלמוסיה החמוצה שהיא ביתי. כוחותיי אוזלים, ואני מפוחדת למדי. אני חושבת שחלק ניכר מהחודשים האחרונים עובר עליי בפחד, וההתקרבות הבלתי נמנעת של המועד תורמת להאצה של התהליך. כבד לי, מציק לי, קשה לי, אבל בעיקר מפחיד לי. ואין כמות פירגון בעולם שתוכל לתחושות הללו.

המלאי הבלתי מתכלה, או כך היה נדמה לי, של התמיכה מצד נ', כבר לא כלכך בלתי מתכלה. נדמה שהחודשים האחרונים מכלים את כוחותיו לא פחות מאשר את שלי. עושה רושם שהם מכלים את כוחותיו לנדנודים שלי, ולצורך האינסופי שלי בקבלה. וכן, הוא באמת אינסופי. משהו בסגנון, "הנה, הסכמתי לעשות את זה, למרות שכל נים של היגיון פנימי שלי אמר לי שזה מיותר וגדול עליי. הסכמתי, ועכשיו כל המשפחה הזו צריכה לקוד בפניי ולתת לי את הכבוד הראוי למי שמסרה את המפתחות לכמה שנים הבאות שלה ביד עולל עתידי שאתם רציתם". ולא, זה לא קורה. וזה מאפשר לכל החששות שלי לקרום עור וגידים עוד לפני שהוא בכלל נולד. אני מאבדת שליטה.

יש אנשים שגוזרים את האני שלהם מהתפקידים השונים שלהם בחיים. אשתו של, בת של, אמא של. אני לא אחת מהם. האני שלי הוא אישי ועצמאי, ומרחף לו אי שם במחוזות מנותקים מכל אחר. מרומי האגו הפרטי שלי. וכל תפקיד שיש לי בחיים כאילו שם משקולת במשקל משתנה על האני שלי, ומושך אותו מטה אל הקרקע. קצת. והמשקל משתנה. לעיתים הוא מרגיש כמו משב רוח נעים על האגו, תנועה מבורכת. ולעיתים הוא מכביד כלכך, עד שאין מנוס אלא מלנתק את עצמי ממנו רגע. להתעלם מהתפקיד הזה ולבקש לעצמי פו?ס.

השבת הזו היא התגלמות הצורך בשקט. היום אני לא רוצה להיות אשתו, או אמו/ה, או בתו/ה, או בעליו. היום אני צריכה להיות רק אני עם עצמי. אבל החיים לא מאפשרים לי יום שלם כזה של מותרות. וגם על השעות הבודדות שכן, קצת, התאפשר לי (יבורכו אלוהי השנ"צ) אני מתייסרת, כי שאר התפקידים נותרו בהן מיותמים. גם לזה מגיעה תגובה אירונית פנימית. משהו בסגנון - חכי חכי. גם זה לא יהיה לך אוטוטו. תתכונני למספר שנים ללא שקט. ואין דרך להתכונן. כלומר, יש, אבל רק דרך האמלול העצמי.

השמש יוצאת מבעד לערפל, ונדמה כאילו היום מתחיל עכשיו. הגיע הזמן לשוב הביתה אל שבת עייפה וטעונה ולמי יש כוח לזה בכלל.

אבל היום כן.

אז הנה סנפשוט מאיך שאני , או חלק לא קטן ממני, נראית בימים אלו:

http://www.thecage.co.il/userpics/43812/normal_09112010074~0.jpg
" border="0" />

לא יאמן כמה מהר וקל לשכוח! וכשמביטים לרגע ברשימה האימתנית הזו, מבינים - או לפחות אני, מבינה - למה...

אל אלוה.


מיטת תינוק:
מזרן למיטת תינוק
שידת אחסנה והחתלה עם משהו שנקרא "ערכת החתלה" שאלו הגנות צד במשטח העליון שמונעות מהתינוק להתגלגל מהשידה
מזרון/שעוונית לשידה
עריסה (ניתן להשכיר בכל הרשתות)
מזרן לעריסה

עגלה:
עגלה
תיק לעגלה
סדין לעגלה
שמיכה לעגלה
מזרן לעגלה (תלוי בעגלה)

בטיחות:
סל קל (מושב בטיחות לרכב)
מגן ראש לכסא בטיחות
מתאם לסל קל (תלוי בסל קל)
גגון לסל קל
בייבי סנס

כביסה:
אבקת כביסה לתינוק
מרכך כביסה
שק כביסה עומד

ליולדת:
משאבת הנקה (ניתן להשכיר ביד שרה)
חזיות הנקה
2פדים לחזיה
תחתונים חד פעמיים
מכשיר להרגעת צירים (קשקוש - רק אפידורל עוזר או נבוט בראש)
תחבושות הגייניות
קרם הזנה
כורסאת הנקה + הדום
כרית הנקה

אמבטיה:
אמבטיה
חצובה
מושב לאמבטיה
ריפוד למושב אמבטיה
ספוג רחצה
מדחום לאמבטיה
מגבת

הטיפול בתינוק:
מגש טיפולים
סבון
שמפו
תחליב
משחה לטוסיק
שמן
מוצצים
שרשרת למוצץ
מסרק ומברשת
קיסמים לאזניים
מספריים
אלכוקסידין (לניקוי הטבור)
קיסם ארוך לניקוי הטבור
מגבונים לחים ללא בישום
מדחום רפואי
חיתולים חד פעמיים

עיצוב החדר:
צבע לחדר
טרמומטר לחדר
מדבקות קיר
מגן ראש למיטה
אהיל
וילון לחדר
מזרן לשידה
ארגז לצעצועים
פח אשפה נסגר
מובייל למיטה

שונות:
טרמפולינה
לול (קמפינג)
מנשא (בד)
מגיני צל לרכב

כלי מיטה:
סדין למיטת תינוק
סדין לעריסה
שמיכה גדולה
שמיכת מילוי (בחורף)
ציפוי לשמיכה
סדיניות
שעוונית
מגן ראש למיטה

חיתולים:
חיתולי טטרה
חיתולי פלנל
חזיות פלנל
רגליות פלנל
חזיות טריקו
רגליות טריקו
בגד גוף ארוך
בגד גוף קצר
סינרים
חליפה ראשונה
אוברול ראשון
כובע
כפפות
גרביים

האכלה:
בקבוקים גדולים
בקבוקים קטנים
מברשת לניקוי
מתקן לייבוש בקבוקים
טיפות נגד גזים
סטריליזטור
תחליף חלב
מחלק מנות
שומר חום