לפני 15 שנים. 11 באוגוסט 2009 בשעה 23:08
אין.
פשוט אין דירות בעיר הזאת, לא יאומן !
השעון מתקתק, שבועיים וקצת נשארו ואין אפילו דירה אחת בשבילי.
לחץ ? אני בכלל לא בלחץ..
לילה טוב.
מי אני?
לפני 15 שנים. 4 באוגוסט 2009 בשעה 3:49
אני כל כך מתוחה וטעונה שאת הלילה הזה עברתי ממש בקושי רב.
כל הלילה התהפכתי ונחנקתי ויצאתי מהמיטה וחזרתי למיטה וחוזר חלילה. הצלחתי לעצום עיניים לאיזה שעה
עד שהתייאשתי מהלילה הזה.
ישבתי ערומה במרפסת בחמש בבוקר עם כוס קפה נתתי לאוויר של הבוקר ללטף אותי ופתאום הכל הציף אותי.
הדמעות שטפו את פני וגופי ואני חושבת שבכיתי על כל השנה האחרונה.
ועכשיו אני קצת מותשת ואמוציונלית בפתיחת היום העמוס הזה.
לוקחת נשימה עמוקה ומבקשת יפה מהעצים היפים שקורצים לי במרפסת שיתנו לי קצת מהחוזק ומהשקט שלהם.
יום מקסים.
לפני 15 שנים. 2 באוגוסט 2009 בשעה 17:11
נראה לי שהגזמתי קצת.
היה לי יום עסוק, עמוס ולחוץ נורא והדאגות והמרדף אחרי הזמן לא עזר. אז שכחתי לאכול ולשתות
הייתי כל כך עסוקה וטרודה שזה לא עבר לי בראש, רק מקודם בדרך הביתה.
והגעתי הביתה, הוצאתי את האוכל מהמקרר וניגשתי לסלון להביא את הטלפון המצלצל, כעבור זמן מה אני מניחה שמעט מאוד זמן, פתחתי את העיניים עם הפנים הפוכות לספה והבנתי שהתעלפתי.
זה היה די מלחיץ לרגע, הבלבול התהומי הזה, הסחרחורת והשקט. מזל שזה היה על הספה. רק זה היה חסר לי עכשיו...
הבנתי, בסדר. אני ארגע ואוכל ואשתה ולא אעשה את זה יותר, עכשיו אפשר להרגיש טוב בבקשה ?
לפני 15 שנים. 1 באוגוסט 2009 בשעה 18:03
אני קצת עצבנית, כי חטפתי בומבה רצינית בראש מהכיור, סעמק.
אני קצת לחוצה, כי עוד חודש מהיום אני עוברת דירה ואין לי דירה עדיין.
אני קצת לחוצה מהשבוע הקרוב, מהעומס בעבודה, טונות הסידורים, הניתוח של אחותי וחוסר הזמן לחפש דירה.
ואני נורא עצבנית מזה שאני לחוצה.
חייבת להרגע. לפחות קצת.
מי ייתן ויבוא עלינו השבוע לטובה.
לפני 15 שנים. 28 ביולי 2009 בשעה 17:17
כל מה שאני מנסה לאחרונה זה להיות, לא לחשוב, להתאמץ לא לחשוב, להתאמץ מאוד לא לחשוב ופשוט להיות.
והניסיון הזה גורף הצלחה לשמחת עכברת המעבדה הבלונדינית.
תחושת רוגע פנימית מכוונת אותי והשלווה, גם באה לקפה לפעמים.. מקווה שהיא לא תמהר הפעם..
ערב צבעוני וקסום שיהיה :)
לפני 15 שנים. 23 ביולי 2009 בשעה 8:22
נולדה לי אחיינית חדשה.
היא מושלמת, מהממת, בריאה וטהורה.
אתמול כשאחי התקשר לבשר לי על הולדתה 5 דקות אחרי שהיא יצאה לאוויר העולם, שמעתי אותה בוכה ברקע ובכיתי איתה.
כל המטען שהיה לי על אחי נשכח ונסלח באותו הרגע. פשוט אושר גדול.
יום קסום.
לפני 15 שנים. 19 ביולי 2009 בשעה 16:32
תמיד היום הראשון של החזרה לעבודה אחרי חופש הוא קשה. בבוקר שחשבתי על זה, החלטתי בכל זאת לקחת אותו רגוע ויעיל ובלי להתעצבן, ממש ממש להשתדל לא להתעצבן. וזה הסתבר כדי משתלם. את הראשונה שהוציאה אותי מדעתי שלחתי להרגע ולדבר איתי כשתחזור לחשוב בהיגיון והיא אכן עשתה כך והתנצלה מהר מאוד ובלי שאני אצטרך להתאמץ יותר מדי. אז המשכתי עם כיוון התנועה והיום זרם לו בנוחות וברוגע ולפרקים אף משעשע.
חשבתי בדרך הביתה כמה אנרגיות אני מבזבזת על עצבים במהלך היום כשיש פתרונות הרבה יותר פשוטים להתמודדות וכאלה שלא גורמים לי להגיע עצבנית וגמורה הביתה, או לפחות ככה אני מרגישה היום.
ואני גם מתגעגעת אליו.. זה כיף להתגעגע. מזמן לא התגעגתי. גע, גע.
שבוע מקסים 😄
לפני 15 שנים. 16 ביולי 2009 בשעה 7:10
איזה כיף סתם ככה לשבת בבוקר בתולעת ספרים לקרוא ולכתוב קצת. אני לא זוכרת מתי עשיתי את זה ביום שהוא לא שישי או שבת.
אנשים יפים עוברים ומחייכים אלי. אפילו הדיון הלא מתוכנן בבית המשפט הבוקר עבר בהצלחה ולא הרס את תחושת החופש אפילו בקצת. מהמשרד שומרים על דום שתיקה כמו שביקשתי ותחושת הרוגע משתרשת לה לאט לאט.
אני חושבת שכבר קרוב לשנתיים לא חוויתי תחושת רוגע נפלאה שכזו ואני חושבת שהצלחתי להוציא מכל הרע שעבר עלי השנה לא מעט דברים טובים. ההתמודדות חיזקה אותי ולימדה אותי על עצמי המון דברים שלמרות שידעתי על עצמי כנראה הם לא היו מופנמים כראוי.
ורייצ'ל אהובתי התעוררה לחיים אחרי שנת החורף שלה והיא אוהבת את עצמה והיא לא יודעת שובע.. והיא גורמת לי לחייך ועושה לי טוב לגוף ולעור הפנים 😄
קטע משעשע נרשם מקודם כשהגברת החרמנית בשולחן שלידי ביקשה אש ותוך כדי הדלקת הסיגריה בפוסטר ענק מולה עם דוגמן הורס ומלמלה " אם היה לי כזה גבר במיטה לא היית צריכה לבקש ממך אש.. " ובן זוגה שישב לידה החליף צבעים לא ידע איפה לקבור את עצמו..
נשים זה עם מפרגן אין ספק :)
לפני 15 שנים. 15 ביולי 2009 בשעה 7:23
החלטתי שאחרי תקופת הלחץ ההיסטרית בעבודה אני חייבת חופש. אז אני בחופש 😄 מאתמול ועד יום ראשון.
היום הראשון הוכרז כהצלחה. הוא החל בבית מלון בהרצליה בארוחת בוקר לנסיכות מול הים הכל כך כחול ויפה והמשיך במסג' של 50 דקות מגברבר צעיר ומוכשר והתקדם לשיזוף על שפת הברכה שנמצאת על שפת הים. האמת כיף להתברגן :). חברתי (שהצטרפה אלי ליום הפינוק) ואני החלטנו שלסיום סיומת חייבים קצת שופינג לנשמה, אז קפצנו לקניון הקרוב והוספתי לרשותי זוג נעליים חדש ותכול ( כי אף פעם אין לי מספיק נעליים... ) משפקי שמש חדשים ועוד כל מיני דברים קטנים שהייתי ממש חייבת 😄 את היום חתמנו בארוחת צהריים מאוחרת במסעדה איטלקית. חזרתי הביתה מחוייכת, רגועה ורפויה כמו שמזמן לא הייתי.
את הערב והלילה ביליתי עם השכן המהמם בבר השכן ואחרי שעתיים נעימות ודי משעשעות יש לציין, המשכנו לטיול רגלי בפארק הקרוב ששיאו נרשם באחת הפינות החשוכות כשבלעתי עד הטיפה אחרונה ולא הייתה מאושרת ממני לראות את פניו המסופקים בתאורת הלילה החשוכה. כל כך כיף איתו.. ציינתי כבר שהוא גם מקסים נורא ?
והשינה הייתה כל כך מתוקה.. נרדמתי כל כך מסופקת ומחוייכת..
ויש לי עוד ארבעה ימים של חופש איזה כיף !!!
יום קסום.
לפני 15 שנים. 13 ביולי 2009 בשעה 17:54
זה עושה לי כל כך כואב ללכת לבית העלמין. זה חונק לי את הגרון ולא יוצא כמעט אף פעם.
היום, אם הוא היה בחיים עדיין הוא היה חוגג יומולדת 63. סבתא ביקשה שנלך אליו שלא יהיה לבד ביום הזה.
ואני יושבת שם לרגלי הקבר, בוהה באותיות הגדולות הכל כך מוכרות וכל כך רחוקות, מקשיבה לסבתא בוכה ונעלמת.
נעלמת ליום הולדת 60 שלו ונזכרת בתחושות הקשות שהיו לי. איך לא הבנתי למה לעזאזל הוא חוגג באולם יום הולדת לעצמו
איך לא הצלחתי להנות שם ורק חיפשתי לברוח. איך לא הרגשתי חלק מהמשפחה שם. איך לא ידעתי את מה שהוא ידע..
ושוב האותיות האלה הכל כך גדולות וכל כך שחורות הפריעו לי לחשוב ועצבות עטפה אותי.
נוסעות הביתה באוטו בדממה, סבתא ואני. כל אחת בעולמה כמעט בלי להוציא מילה.
לפעמים פשוט קשה לי להאמין.