הבלוג הדבילי של הילי:)

אז אומנם לא נהיה ביחד היום.. ביום ה-א-א-ב-ה 😄

אז החלטתי להקדיש לך שיר,
אז זה בשבילך:)

חח..משעשע

מנסה להבין, באיזה שלב הפך האינטרנט והבלוגים בפרט לפגישות עם הפסיכולוג.
אני רואה וקוראת דברים, תחושות של אנשים.
כאלו שמבקשים עזרה,
כאלו שמבקשים לפרוק.

ואני מנסה להבין,
שאדם חושף בפני כל את חוויות הילדות שלו.
מקרה ששינה את חייו.
טריגרים למינהם,

ושם את כל הקלפים על השולחן למי שרק מוכן לקרוא
ויותר גרוע, למי שרק רוצה לייעץ או להגיב
תגובה או ייעוץ לא ענייני בטראומות או חוויות גדולות שכאלו בחיי אדם יכולות לפגוע יותר ואפילו לרסק נפש

אומנם, לאיטרנט יותר המון מעלות אבל עם זאת, המון מגרעות.
"העולם בכיאלו" שהוא מספק, אשליה.
הקלות הבלתי נסבלת לאנרכיה
הקלות הבלתי נסבלת לפשע

באמת שמנסה להבין, מאיזה סיבה אנשים מוכנים לקחת את הסיכון הזה..

בלילות הכי קרים אחוז אדם באמונה
שימים מאושרים עוד מחכים לו בפינה
כהשמש מסתתרת ונשארת עננה
יש סיכוי שהיא חוזרת רק בזכות האמונה

כל אחד וכל אחת בכל לשון ומדינה
נפרדים בשם הדת ונפגשים באמונה
הנוצרי המוסלמי וגם הבן של השכנה
מקווים לחיות מחר ולהיות באמונה

כבר אמרו ממזמן שהרצון ניתן בכוונה
כל הדרך מהלב להשגחה העליונה
כשלמדנו לדבר את המילה הראשונה
לא היה דבר אחר הייתה שם רק האמונה

גם כאשר מקדירים עננים את פני השמיים, העולם מתבהר בסופו של דבר

הפיל הירוק קצת שבור..
אבל לא יכולתי לוותר עליו כאן.

הוא זכרון גדול:)