קורץ מבוץ

ואני לא יודע לכתוב יותר. קצת מפורק. חושב על פוני. חושב אם אני מסוגל בכלל לדבר באותו סוג של כנות. גם קצת קר לי ואני מרגיש מבויש ששלחתי פעמיים את אותה תגובה ומה התקפות של רגש, ומה מזה רצון וצורך ומה אמת.
והכרתי מישהי שעשתה את הבוקר שלי להנהון מלא נינוחות, בניגוד לכל הגיון. ישבתי באוטובוס 58, שלא נסעתי בו דורות ולא יכולתי לפתוח ספר אפילו. רק להשעין את הסנטר על היד ולחשוב עליה.
מאחורי המזנון החום חורק ספונטנית. לפעמים מוציא חריקה עזה כזאת ש...
לך לישון. לא פשוט...
יום שלם שרתי בקול רם. ברחוב, במסדרונות, ברחוב. כשאני ככה אני שר.
לא מבין בדיוק מה זה.

נכון שהחורף כבר נשכח מלב, אבל גרון אדום אפשר לקבל לא רק מחיידקים, כפי שנוכחה הפיקציה שלי לא מזמן. היא נכנסה כרוח סערה מבעד לדלת, יודעת שאנרגיות החיוניות שלה יכולות להקל במשהו את המדאובים שלי. כיאה למזג האוויר, היא לבשה שמלה פרחונית קלילה ודקת מתניים והפיצה ריח של סנדל ווד. חייכתי בנוסטלגיה לתקופת השמנים הארומטיים שהיו נמכרים בפינות הרחוב על ידי ארוכי שיער מתוך מזוודות תיבה ישנות. אני ישבתי מכונס, הסנטר נשען על אגרוף והצלחתי במאמץ להעלות חיוך על השפתיים למשמע צחוק הפעמונים של המוזה המחוללת. הנימפה שלי חלצה את נעליה והתיישבה על השטיח, לא רחוק מהכורסה שלי, ידיה מקיפות את קרסוליה וברכיה חשופות. היא שלחה יד והניחה על זרועי. לא הסרתי אותה, אבל גם לא הגבתי.
אחרי כמה דקות כאלה היא אזרה אומץ ושאלה: "אתה תיתן לי משהו מזה"?
תקעתי בה מבט נוקשה: "בשביל מה את צריכה את זה? זה סתם עכור. אני לא רוצה להעניש אף אחד שלא ראוי לעונש הזה".
אוקיי, היא אמרה והישירה אליי את העיניים החכמות שלה. "אז אל תתן לי מזה, אבל במקום לשקוע בזה, תשקע בי. זה אתה יכול". והיא הפשילה את אמרת שמלתה עוד מעט, כדי שאראה את מעלה הירכיים שלה, הצח והחלק.
משהו התחיל להפשיר בקדרוריות שהשתכנה אצלי בחזה בימים האחרונים. "לשקוע בך, את אומרת"?
היא ענתה "כן" צרוד מעט, ולשונה טיילה על שפתה התחתונה, הדובדבנית. הסתכלתי בפיה, השפתיים המלאות, ודמיינתי כיצד הן מתהדקות ונפערות מסביבי, את לשונה מרפרפת ולחייה יונקות והרגשתי כיצד דבר מה שנעדר כמה זמן מגופי מזדחל בחזרה. שלחתי יד לראשה והעברתי את האצבעות בין שערותיה. משכתי את ראשה אליי לנשיקה והיא פערה את הפה, מניחה לי לחדור אליו בלשוני. כשהכנסתי לפיה גם את אצבעותיי, הרגשתי את הרטט בגווה, מעין הקלה וגם גאווה על כך שהצליחה להניע תהליך שאי אפשר לעצור. כשראשינו נפרדו אמרתי לה: "תתפשטי ותשארי כאן בכריעה. אני כבר חוזר," והלכתי לארון לברור כמה אבזרי משחק.
החבל ידעתי שנדרש כאן, אבל רציתי עוד אלמנט. אחרי נבירה ממושכת, הבזיקה לנגד עיניי תמונה של שדיה של המוזה שלי, ואטבים הדוקים על פטמותיה. שלפתי שניים וחזרתי ולשביעות רצוני, היא המתינה לי בתנועת כריעה, גופה הבהיר גלוי ונכון. היא ראתה את החבל, אבל לא את המצבטים, שהטמנתי בידי לשם הפתעה, אחר כך.

תפשטי את המכנסיים שלי, פקדתי לפני שאני ניגש לכפיתה. היא צייתה בשקיקה, שבעת רצון על התפיחה שפרצה מתחתוני. ניגשתי מאחוריה וקשרתי את ידיה בפרקים ובמרפקים. אחר כך פישקתי את רגליה כך ששפתי ערוותה יהיו גלויים ונגישים, וקשרתי את קרסוליה בכל צד לכורסא אחרת. כשהייתי שבע רצון מהתנוחה, נעמדתי לפניה וניגשתי ישר למה שיהיה המנה העיקרית של הערב: לחקור את פיה וגרונה.

תחילה רק הכנסתי שתי אצבעות ופיתלתי סביב הלשון. היא נענתה במשחקי ליקוק ומצצה את האצבעות בתאווה. אז שלפתי את האצבעות ואמרתי: "פה גדול".
היא פערה את הפה בדממה. שמתי יד על סנטרה ולחצתי מטה, תוך שאני מרגיש את מאמץ הלסת שלה. אז הכנסתי שוב שתי אצבעות, אבל כעת יותר עמוק, אל הגרון. הרגשתי מיד בתגובת ההתכווצות, אבל בשל האחיזה שלי, היא לא הצליחה לסגור את הפה. עיניה הוצפו מיד דמעות וגופה רטט. הוצאתי את האצבעות מעמקי הגרון ואמרתי: "קצת אימון לרפלקסים. זה יעזור לך עוד מעט. תנסי להרפות". שוב ציוויתי עליה לפתוח את הפה. היא פערה אותו ואני חזרתי על תחיבת האצבעות בנחישות רבה יותר. הרגשתי את הסתירה בין הרצון לבלוע לאי היכולת ופתחתי בתנועות פנימה והחוצה של האצבעות. תוך כדי שלחתי את היד השנייה לערוותה, שלא הראתה כל התנגדות להחדרת האצבעות שלי לשם, לנקיק החלקלק והמשתוקק. הניסיון שלה לפלוט גניחת עונג כשאצבעותי בפיה שעשע אותי. ניגשתי אל מאחוריה והמשכתי במלאכת האצבעות בפה תוך כדי שאברי הזקור צמוד לעכוזה ומתגרה בשפתי ערוותה מדי פעם.
כשהרגשתי שנשימותיה מתחילות להיות מהירות וגבה מתקשת, קמתי ונעמדתי מולה, אברי בגובה פיה. היא פערה אותו ואני חדרתי אליו, אבל כשהגעתי לעומקו הפסקתי לנוע. "חכי עכשיו ככה", אמרתי לה. היא נסתה להגיד משהו, אבל אני הידקתי את ראשה אלי, מונע ממנה את היכולת להוציא קול. כמה שניות של געש מענג ואחר כך שחררתי. "עכשיו עוד פעם, ליותר זמן", אמרתי לה והדפתי את חלצי שוב אליה. היא רעדה, נסתה להזיז את הראש שוב לאחור, אבל עצרתי אותה בידי. אחרי זמן מה נרגעו מעט העוויתות ואני שחררתי את הלחץ והנחתי ללשונה לעטוף אולי ולערסל את אברי שבפיה. מדי פעם נעצתי את עצמי עד הסוף ובאחת הפעמים הללו שלפתי את מצבטי הפטמות ובתנועה מהירה ומפתיעה הידקתי אותם על שדיה.
הפעם גניחת הכאב וההפתעה שלה גרמה לפיה לפלוט אותי החוצה. הנחתי לה להתרגל לתחושה החדשה בשפתיים חשוקות כמה שניות ואז ניגשתי שוב ואמרתי לה: "פה גדול". הלסת שלה התרופפה בקושי, אבל הפעם לא הדפתי את עצמי עד הסוף, אלא הפקרתי את עצמי למה שהרגיש כנשיקות על פני האבר המייסר-מענג.
פקדתי עליה לשלוח את אצבעותיה עד לאן שהן יכולות להגיע, למפתח עכוזה, ולגרות את קצות השפתיים ופי הטבעת. תוך כדי כך שלפתי את עצמי מפיה, ונשכבתי מתחת לערוותה הנוטפת. שלחתי את לשוני היישר לדגדגן שלה, וליקקתי בתנועות חסרות רחמים. היא פלטה יבבה שהתגברה עוד יותר כששלחתי את היד למצבט, הרפיתי וסגרתי שוב. הקולות שבקעו ממנה היו צרודים, כאילו אורח אלים ביקר בגרונה לאחרונה. היא גמרה בעוצמה, אבל הטון העמום של קולה הבהיר לי שיש צורך בהמשך טיפול. "מה קורה"? שאלתי. "קצת אימצת לי את הגרון" היא אמרה בהתגרות. ליטפתי את לחייה ואמרתי: "תראי, יש שתי אפשרויות. אחת, שאני אתן לך לשתות גוגל מוגל, אבל טבעי, ישר מהמקור. אבל את כל כך יפה, והיית כל כך טובה וגירשת את הרוח הרעה שרבצה עליי קודם, ואני חייב לגמור בתוכך. אז אולי את הגוגל מוגל אחר כך, במטבח?"
היא צחקה את צחוק הפעמונים שלה ורכנה קדימה, זוקרת את עכוזה כשחדרתי ללחות ערוותה בתודה, אוחז את שני פלחי העכוז שלה כמו שני חלקים של ספרה שההוויה כולה תלויה בפתיחתם וסגירתם. הנעיצה האחרונה הייתה כמו נקישה על דלת פנימית סודית שנפתחה לקלוט את מה שנאגר בי, לא המרה השחורה, אלא התשוקה, השמחה האצורה.
עכשיו, במטבח, כשהכפית בוחשת בחלמון והחלב מבעבע בסיר הקטן, אני מחייך להשתקפויותיה של המוזה שכאן ניבטות מהקירות.

הזיה שלי.
נדרשת מידה רבה של אינטימיות כדי לכתוב עלייך. עד כדי כך שמרוב קרבה את נמוגה.אבל אתמול היית כאן להרף עין. אני יודע כי עדיין נותר ניחוח חולף שלך עליי. "באתי לרצות אותך", אמרת, "פיצוי על כמה חודשים של עזובה. בטח הלבנת מרוב ציפיה".
שיחקתי אדיש. "אני מחפש לך מחליפה", אמרתי. "מישהי ממשית. משהו גשמי. גשם עכשיו". במקום לענות, כרעת על ברכייך. הצמדת את שתי ידייך מאחורי גבך ופערת עת פיך.
התיישבתי על כיסא בצד, כך שאוכל להתבונן בך. לראות את הציפיה נבנית. "תרכיני את הראש. עד הרצפה", אמרתי לך בשקט. התקפלת לתנוחה עוברית, אבל הידיים נשארו מאחור. לקחתי את הספר שלי מהשולחן והתחלתי לקרוא, מחכה שגם בי תיבנה השתוקקות.
ברבע השעה שאחר כך ראיתי מעל דפי הספר איך הולכת ומתעצמת אצלך התשוקה. דמיינתי מה ממתין מתחת לחצאית שלך, נקיק עינוגים לח והדוק, ארוז בפיסת בד קטנה החובקת את האגן שלך. הורדתי את מכנסי וישבתי זקור לעינייך, רואה את מבט התחנונים שעולה על פנייך. "מישהי אחרת", אמרתי בשקט רב. "לא את". ראיתי איך את נושכת את שפתייך, והצורך להנציח את הרגע התעורר בי בבת אחת. שלפתי את המצלמה וצילמתי אותך כך, כורעת. כל כך מתחשק לי להפשיל עכשיו את החצאית ולבעול אותך תוך שאת כורעת, אבל אני מתאפק. "תזחלי לכאן", אני פוקד. "היום את תהיי מפורשת".
את עדיין לא מבינה מה עתיד להיות. את מגיעה עד אליי ואני נהנה מהמבט התוהה, המתוח שלך. את יודעת לא לבקש פירוש. אני שולח את היד אל החצאית ומפשיל אותה למעלה, שולח אצבע לבדוק את הרטיבות המתוקה. הרבה זמן לא היית כאן. זה ניכר. "היום את תגידי לי בדיוק מה קורה לך", אני אומר, כשהאצבע שלי משחקת בשפתי הערווה שלך וחודרת מעט פנימה. את שותקת קצת, מעכלת את המשימה. אני מאפשר לך קצת לגבש אסטרטגיה פנימית, ובינתיים מביא את הדילדו, שיחדור אלייך לפניי.

רוצות המשך?

הו בדיה קטנה שלי, נותרת שקופה ולא מושגת. כצפוי, כצפוי, אבל הנה, כמו שלבועת סבון לפעמים יש צבע והאור נשבר עליה, כך גם את מתקרבת להוויה ואפשר להביט בך, שקופה אבל קיימת. וכיוון שאפשר להביט בך, אפשר לצלם אותך ועל כן היום את תראי לי את עצמך כפי שלא הראית לאיש.
היא נכנסת בצעדים קטנים ובלתי בטוחים. אין לה מושג מה מצפה לה. אני מצביע על השולחן, שם יש חפץ די גדול, מכוסה בבד. אני רואה מבע של חרדה חולף על פניה. "מה זה"? היא שואלת. "מכשיר שליטה", אני אומר לה בחיוך. עדיין לא מרגיע. שהדימיון יעבוד. הדימיון זה כל העניין. "אם תסכימי", אני אומר, "אני אשלוט בך באמצעות המכשיר. אם לא תסכימי, אני לא אשלוט בך בשום אופן אחר. את מסכימה"? היא מהססת רגע ואז מהנהנת. "בקול רם", אני אומר לה. "אני מסכימה", היא אומרת ובולעת את רוקה. "אני רוצה לבדוק", אני אומר. "בואי הנה". אני פותח את מכנסיה ומפשיל אותם עד הברכיים. "תפתחי את הפה", אני מורה. היא פותחת בהיסוס ואני שולח לתוכו שתי אצבעות. פיה יבש. "זו החרדה", אני אומר לה. "הפה שלך יבש". אחר כך אני מושך את הבד של תחתוניה ושולח אצבעות לעבר ערוותה. שם, בניגוד לפה, מתפשטת לחלוחית. "אז את מסכימה, את אומרת"? -"כן", היא גונחת בתגובה ושוב, "כן, כן".
ואז אני מושך את הלוט מעל החפץ, וכשמתחתיו מתגלה המצלמה, אני מבחין שהיא נושמת לרווחה. אני מביט בה משועשע. היא לא יודעת באיזו מידה מצלמה יכולה להכאיב. "את לא מצטלמת", אני אומר לה, "את מתמסרת לעדשה שלי. ברור"? היא מהנהנת וכך, בעוד מכנסיה מופשלות אני משעין את ידיה על מסעד הכיסא ולוקח את המצלמה. "סקסית", אני אומר לה בעוד אני מכוון. "תהיי סקסית". היא לא בטוחה בהתחלה מה פירוש ואני מצקצק בלשוני בחוסר שביעות רצון. "זה לא סקסית". אני רואה אותה מתכווצת מפחד שלא תוכל להשביע את רצוני ואז היא עוצמת את העיניים ומבליטה את האחוריים ונוגסת בשפתה התחתונה. אני מתחיל לצלם. צליל התריס אומר לה שהיא בדרך הנכונה. "אפשר"? היא שואלת כשידה מתחילה לגשש לעבר ערוותה. אני מסכים והיא מהדקת את בד תחתוניה, מושכת אותם כלפי מעלה, מסיטה מעט ומגלה את השפתיים. "סקסית", אני אומר שוב. היא נוגעת בשפתיים בהיסוס, מרפרפת ואז מפסקת אותן משני צידי הבד. "יופי", אני אומר. "לא לזוז", ואני מכוון את הזום ומתמקד בשפתיים הלחות, הפשוקות, המשתוקקות.
אני ניגש לארון, מוציא משם חבילת בגדים ומגיש לה אותם. היא מסתכלת מופתעת ברכש החדש, ערכת בגדי משרתת צרפתיה. "תלבשי אותם באמבטיה ותחזרי", אני פוקד. כשהיא מנסה להרים את מכנסיה המופשלים, אני מושך אותם בחזרה. "הזדמנות צילום", אני אומר ומצלם את תהליך יציאתה המגושמת מהחדר.
כעבור חמש דקות אני שומע רשרוש של בד נילון מתחכך. מתוך המסדרון מגיחה הכנועה שלי, על ארבעותיה, כשבכל אחת מידיה מברשת קרצוף. המראה ממלא אותי פליאה והתרגשות. זה רגע שראוי להנציח. היא מתקדמת לעברי תוך כדי קרצוף, ובמרחק לא גדול היא מסתובבת ושוב מבליטה את האחוריים. מתחת לחצאית הקצרצרה מבהיקים תחתוני הקרוצ'לס וכשהיא רוכנת ומתרוממת בתנועות קצובות של שפשוף, נפשק עכוזה ונחשף פי הטבעת ההדוק והקטן שלה. מראה עינוגים מושלם. "היא מתמסרת", אני חושב לעצמי ואומר שוב "אל תזוזי". אני שולף דילדו גדול מימדיםומניח אותו על הרצפה, במאונך לערוותה, כשקצהו נוגע בשפתיים. "תקרצפי", אני אומר. היא מבינה את כוונתי ומשחילה את עצמה על הדילדו, בהתחלה מעט ועם כל תנועה מעט יותר. כשרובו בתוכה, אני אומר לה לעצור שוב. כעת אני מחדיר לפי הטבעת שלה את הויברטור האנאלי וכששני חוריה מלאים מצלם כמה צילומי תקריב. אני מעלה ומוריד אותה בתנועות קצובות, ואז, במפתיע, מתייצב לפניה ומצלם את פניה. הבעת הריכוז והעונג מתפוגגת אבל אני ממשיך לצלם והיא מבינה. היא ממשיכה בתנועות הקצובות עד שהיא משיגה מחדש את הריכוז, לשונה מגיחה מפיה ומלקקת את השפתיים. "אני לא כאן", אני לוחש לה והיא מתחילה להתפתל מסביב לדילדו ולגנוח ואז, כשעל פי הקול אני מבין שהיא קרובה לאורגזמה, אני מפסיק אותה. "אני רוצה להראות לך משהו". תוך ישיבה לצידה, אני מתחיל לדפדף בתמונות שצילמתי עד עכשיו. "תסתכלי, תראי איך את הופכת למכונת סקס כשדילדו תקוע לך בערווה ואני מצלם אותך". עכשיו אני רואה שהצלחתי להשיג את האפקט הרצוי. היא מאדימה, מבוישת. לזה חיכיתי. "אין לך שום עכבות. את שפחה של הצרכים שלך", אני ממשיך, ורואה איך עיניה מתמלאות דמעות. "תשכבי על הגב". באי רצון היא ממלאת אחרי הפקודה. "עכשיו בלי הדילדו. תאונני. ותחשבי על התמונות. תחשבי איך את נראית". אני רואה איך היא נלחמת במבוכה. "שתי ידיים", אני אומר לה והיא שולחת אותם לערוותה הגלויה, הרוטטת. אצבעותיה חולפות על פני הדגדגן, אצבעות נשלחות פנימה ועל פניה מלחמה בין התמכרות לתשוקה לבושה. לחייה לא חדלות להיות סמוקות, ועם כל צילום אני רואה שמבוכתה גדלה. "תתמסרי, פישוק רחב" אני אומר ומגיש שני כיסאות שתוכל להניח עליהם את רגליה. "תפשקי בשתי ידיים". היא מחדירה שתי אצבעות של כל יד ומרחיבה את פתח הערווה תוך כדי שאני מתקרב עוד ועוד. אני מבקש ממנה לא להזיז את הידיים, ושוב מראה לה את התמונה.
"תראי. תראי איך את משתוקקת. תראי כמה את רוצה שיחדרו אלייך". היא יודעת כמה פגיעה היא נראית עכשיו. כמה חשופה, כמה גלויה התשוקה שלה.
"הגיע הזמן להתפשט. את תישארי עכשיו בלי כלום ותזכרי את העוצמה של ההשתוקקות. בעוצמה הזאת אני רוצה שתסתובבי בחדר ותראי לי איך את מספקת את עצמך". היא קמה, הלומת רגשות סותרים ופושטת לאט את הבגדים. עוצמת את עיניה רגע וחושבת, ואז ניגשת לכורסה, מתיישבת על המסעד בפישוק ומתחילה להניע את האגן. משהו קורה, אני מרגיש על פי התנועות שלה, חדות ופרועות. היא נחושה להראות לי מה באמת מתחולל בתוכה. זה הפשר. הגניחות שלה חשופות לא פחות מהמראה, נאקות קטנות אבל עמוקות. כאילו היא כבר לא שייכת לעצמה, בלי כל בקרה. ידיה צובטות את פטמותיה בעוצמה ואקסטזה, אבל היא יודעת שאסור לה לגמור ולכן היא מפסיקה, מתיישבת, מרימה את רגליה ומניחה לי לצלם את השפתיים הרטובות והגדושות. אז היא קמה, ניגשת לשולחן ומטפסת עליו.תוך כריעה, היא שולחת את היד לבקבוק ארוך הצוואר ומניחה את הפיה על פי הטבעת ההדוק שלה. כשאני רואה שהיא מתקשה להחדיר אותו, אני לא מתאפק ומסייע לה במשיכת העגבות לצדדים. המגע שלי בעורה גורם לה לשחרר גניחה צרודה של כאב ותודה. משהו מתבהר לה, וגם לי, בבת אחת אבל אני משחרר את הלפיתה. עוד לא. אני ממשיך לצלם את האחוריים הזקורים, ואז שוב את פניה, ושוב מראה לה את התמונות. היא שולפת את הבקבוק מפי הטבעת שלה, יורדת מהשולחן, ניגשת אליי ומחבקת אותי, מחווה שכולה תחינה וצורך בהגנה. אני מורה לה לפשוט את בגדי. כעת אני מצלם את מבע אסירות התודה שלה, העור המצומרר, ההתלהבות הפשוטה. היא לוקחת בשתי ידיה את הזין הזקור שלי, מלטפת, מחדירה לפיה, בולעת ברעבתנות. אני הודף את חלצי לעבר פניה ומצלם איך היא עוצמת את עיניה בחוזקה. היא שולחת יד לבין רגליה תוך כדי יניקה, מוצאת את הדגדגן ומחככת אותו נמרצות בידיעה גמורה שכל תנועה תתועד ותונצח. כשאני שולף את עצמי מפיה, היא נשכבת על גבה, תופסת בידיה את קרסוליה ומניפה את הרגליים, שאראה עד כמה היא פעורה ומוכנה. אני מחדיר את עצמי לתוכה לאט לאט ומצלם את קרומיה נפתחים לקראתי ואת פתחה מתכווץ בכוונה להשאיר אותי נעוץ בתוכה. אני מסובב אליה את מסך המצלמה, שתראה, ויודע שהיא מבינה לחלוטין כעת תחת איזו מידה של שליטה היא מצויה עכשיו. כולה שלי, גופה מופקר לעיניי, עושה בדיוק את מה שהעדשה תובעת ממנה. היא אוחזת את פטמותיה ומושכת אותן לעברי, כאילו להעניק אותן למצלמה ואני מאיץ את קצב הנעיצות. לבסוף אני שולף את עצמי מתוכה ואומר לה "תגמרי". כשהיא גומרת ביללה בלתי אנושית, אני מתעד את התכווצויות הנרתיק שלה, שנמשכות דקה ארוכה ואז מגיש לידיה את המצלמה ואומר לה "דפדפי". היא מצייתת ואני מחדיר את עצמי שוב לתוכה, חופן את שדיה ונע, קדימה ואחורה, נלהב מהידיעה שהיא מתבוננת בעצמה נחשפת. תנועות האגן שלה כאילו מבקשות להחדיר את כולי לתוכה וכשאני גומר, היא תופסת את ראשי בשתי ידיה ומושכת אותו לעבר חזה. כמה דקות אחר כך אני מעביר את התמונות במסודר לתיקיה במחשב, פונה לעברה ואומר לה: "עכשיו אני תמיד אוכל לראות אותך". "איך"? היא שואלת ומתפוגגת שוב, כמו בועת סבון.

כמו השיר ההוא של רילקה היבבן, אבל אחרת. את זו שאינני מכיר וכאן את מתחילה להתהוות. לפעמים את שופעת, לפעמים את דקיקה. היום אני בוחר אותך תמירה ובהירה. אני לא חדל להתפעל ממזלי הטוב שהביא אותך לפתחי ומרגיש קצת כמו אשמאי המתענג על הצצה חטופה בבת השכנים. אחרי הכול, 12 שנות הפרש הן לא דבר של מה בכך. ובכל זאת, את בת 27, עם טעם מגובש כך שזו לא טעות וכך, כשאת כורעת מולי ואומרת בשקט "עשה בי כרצונך", כל הספקות נעלמים ואני נפנה לחשוב מהו רצוני וחמדנות אין קץ מתעוררת בי. "תתפשטי", אני אומר לך. "ולאט". ידייך נשלחות לכפתורי החולצה. "לא. את המכנסיים קודם", אני דורש. "בלי לקום". כך, כמו שאת, על ברכייך את משתחררת מהחגורה ומתחילה להסיר את המכנסיים. אני כאילו רואה בפעם הראשונה את העור החלבי של שיפולי בטנך ועכשיו המכנסיים עוברים את קו פשוקת האחוריים, זה כל כך איטי שדעתי נטרפת. הנה התחתונים הקטנים למידתך שקנית לבקשתי, חובקים הדוקות את מותנייך ומותירים על העור העדין פס ואז נחשפת גבעת ונוס שלך, המכוסה בפיסת הבד הלוחצת, שקו שפתי הערווה מצויר עליה מדויק. "תסתובבי ותתכופפי", אני אומר ואת מקיימת, בתנועות קטנות, עד שאל מולי מזדקרים אחורייך. אני רוכן ומשחרר אותך מהמכנסיים ועומד לסקור את הפאר. "תפשקי את הרגליים. עוד קצת. עוד קצת..." עד שמבעד לתחתונים אני רואה את שפתי הערווה נפערות. "יפה. יפה מאוד", אני כובש את הצורך להחמיא, משום שמה שאני מרגיש באמת זה "מדהים. נפלא", אבל אני עדיין לא רוצה להכיר תודה, כי את תידרשי לעוד הרבה יותר כדי להשביע את רעבוני.

בכל זאת אני שולח יד לעבר אחורייך, מעביר אותה על הכדוריים החלקים בליטוף עדין ושולח יד אל ביניהם, מתחת לבד המתוח של תחתונייך. הלחלוחית שפוגשת את אצבעותיי התובעניות היא כל המידע שדרוש לי לעת עתה. אני שומע איך את מנסה לכבוש את אנחת העונג שבוקעת ממך ומחייך למראה החידודים המזקרים של עורך. את הגרביים שלך אני מסיר בעצמי, אוחז לרגע את כפות רגלייך, מהדק מגע על קרסולייך העדינים, משל הייתי אזיקים אנושיים ואז אני מתיר לך להסיר גם את החולצה. מהזווית הזאת אני יכול לראות את שדייך היפים יוצאים לחופשי ובתנועת הרכינה פוגשים ברצפה. "תזדקפי", אני אומר לך ומסובב אותך אליי כדי שאוכל לחפון וללוש אותם. הפטמות שלך מזדקרות לעומתי מיד ואני תופס אותן בין אצבעותיי ומהדק, מרגיש את קשיותן ואת הגב שלך מתקמר ספק מעונג, ספק ממבוכה.

אבל תכלית המעשים שאני עומד לעשות בך אינם התענוג שלך ואת יודעת את זה. את תולה בי מבט שואל שפשרו "איך אני עתידה לגרום לך עונג" ואני מצביע לעבר הזין שלי. את פותחת את מכנסיי, משלשלת אותם ומאפשרת לי לפשוט אותם ואז, כשאברי מתגלה את קודם כל מניחה עליו את הלחי באסירות תודה. אני מהנהן ואת נוטלת אותו בפיך עד שהוא מזדקר למלוא גודלו וממלא אותו. בתנועות נעיצה אני מגיע לעומק גרונך, ומרגיש כיצד את מווסתת את מערך הבליעה כדי לקבל הכול בלי להשתנק ואז אני שולף את אברי החוצה, מבריק וזקור. בסך הכול אני חס עלייך, אבל אני צריך לדעת שאת מוכנה. אני מאפשר לך ללקק אותו מעלה מטה ואז לינוק את העטרה.

"שבי על הכיסא הגבוה", אני אומר לך כי שם אני רוצה אותך עכשיו. "ותורידי את התחתונים", אני מוסיף. את יושבת על הכיסא והפעם אני ניגש ומפשק את רגלייך בעצמי, רחב יותר מהפעם הקודמת אפילו. את רטובה ומהבילה ואני פוער את השפתיים שוב באצבעות ומחדיר שתיים. תוך כדי כך אני מניח את האגודל על הדגדגן שלך. היא נכונה לכל דבר עכשיו, הערווה שלך. אני מפשק את רגלייך עוד, כמעט עד המקסימום האפשרי ואז מושיט לך את בקבוק היין ששתינו קודם. "תראי לי". אני אומר.

מבט של מצוקה חולף לרגע בעינייך ואני יודע שעכשיו זה באמת למעני. את מגששת בפתח הבקבוק על סף ערוותך הפעורה ואני מישיר מבט לעינייך, לא מרחם ודורשני. כשאת מחדירה את הבקבוק אני מנצל את היותך מבוישת, מניח עליו את ידי ומחדיר אותו עוד ואז נסוג אחורה ומסתכל. לחייך מאדימות אבל כפות רגלייך מתקשתות ושוב, זה כל המידע שלו אני זקוק. אני מתיישב מולך לצפות בך מניעה את הבקבוק פנימה והחוצה, בתנועות איטיות ומשגעות, כשאת כובשת את מבוכתך.

זה עדיין לא מספיק לי. "אני רוצה שתעשי את זה כשאת שוכבת על הרצפה והרגליים באוויר", אני מסמן לך לשכב קרוב יותר, כשהרגליים נשענות על הכיסא עליו אני יושב. הכל חשוף לעיניי, פנים ערוותך, פי הטבעת שלך, שרוטט ומתכווץ, אני מניח תוך כדי כך את כפות הרגליים שלי על הבטן שלך, ואז מגיש אותן לפיך, פורט בבהונות על שפתייך ומשרבב אותן.

איך אחדור אלייך? אני עובר במחשבתי על האפשרויות ומחליט בינתיים על צידך האחורי. אני שולף ממך את הבקבוק נוטף העסיס ומחווה בידי לעבר חדר השינה. "תשכבי על הבטן", אני אומר לך, תוך כדי שליפת החבלים מתחת למיטה. אני מקפל את רגלייך וקושר את הקרסוליים שלך לפרקי ידייך. כשנשלמת המלאכה אני מחדיר אלייך את האצבעות מאחור, ומגשש בחלל הפנימי. את מפליטה יבבה שלמשמעה אני רק אומר: "חכי חכי. עוד מעט תצעקי יותר חזק". כשאני עומד על סף המיטה, אני מושך אותך אליי וחודר. רגע אחד אני לא נע ואז אני שואל אותך בטון מהתל: "מה אני הולך לעשות עכשיו"? "להשתמש בי", את עונה בקול רועד. "מממממ", אני נוהם. "תבקשי". "תשתמש בי", את אומרת. אני מניח את שתי ידיי על עכוזך. "באיזה אופן"? אני שואל? "את מה תשביעי עבורי"? "את תאוות הראיה", את עונה. "תחשוף אותי".

בשתי ידי אני מפשק את פלחי עכוזך ככל שניתן, עד שפי הטבעת שלך נפער ומתרחב. "תראי לי אותך", אני אומר ומתחיל לנוע ולהדוף. את מנסה להרחיב את הפישוק, מכווצת ומרפה את השרירים בערווה ובעכוז. "אפ על הברכיים", אני אומר לך ואת נענית, בתנועות מעט גולמניות שכופים עלייך החבלים. כעת את כורעת, ידייך לצד קרסולייך וישבנך מזדקר אל על. "מה תשביעי עכשיו עבורי"? אני שואל. "את תאוות המגע", את עונה. "גע בי איפה שאתה רוצה. איך שאתה רוצה". בעודי בתוכך, אני מחדיר אצבע לערוותך, מרחיב את הפתח, בולע בעיניים את המראה. "נהדר", אני מחליט לגלות מעט את רגשותיי, ומרגיש אותך מצטמררת בתודה. אולי כדי לאזן, אני מחדיר את האגודל של ידי השניה לפי הטבעת שלך במפתיע, בבת אחת, מודע לכאב שאני מסב לנקיק ההדוק. ה"אייייי" הבוקע מפיך מקשיח אותי עוד יותר. "עכשיו את משביעה עבורי את תאוות השמיעה", אני אומר לך. "אני מרשה לך לגנוח", ותוך כדי כך אני מניח יד על הדגדגן שלך, ומעסה אותו. הערווה שלך מכוסה דוק לבנבן מקציף, ואת משחררת אנחה מלוא ראותייך. "יפה מאוד", אני אומר. "אני רוצה לשמוע אותך".

עם כל הדיפה את מגבירה את האנחות, עד שאני שולף את עצמי מתוכך והופך אותך על הגב. אני מתיר את החבלים, כדי שתוכלי גם את להשביע את תאוות המגע שלך, שכעת אינה יודעת גבול. "תלקקי", אני אומר כשאני נשכב עלייך. לשונך נשלפת ואת מעבירה אותה על חזי בתנועות ארוכות ותאוותניות. "ותחדירי אותי. את מנחה אותי בידיים לתוכך. "תשאירי את האצבעות שלך בפנים", אני מורה לך ואת מצייתת. "כשאני אגיד לך, ולא שניה לפני כן, את תגמרי", אני מגביר את קצב ועוצמת ההדיפות, ויודע שהאורגזמה שלך כבר מזמן מתדפקת. תוך כדי שאני לש את שדייך אני אומר: "עכשיו", וגופך מתקמר בעוצמה כה גדולה ששנינו מתרוממים מעל למיטה. "תגמור בתוכי", את מבקשת ובתגובה אני שם שתי אצבעות בפיך ולוחש לך באוזן "עוד אחת".

האורגזמה שלי מגיעה תוך כדי ההתכווצויות של הגמירה השנייה שלך. אני נשאר בתוכך עוד זמן מה ואז גופינו נפרדים, ואני נצמד אלייך מאחור, שבע רצון. "את מדהימה", אני לוחש בתודה. "אני בדיה", את עונה לי בלא קול.