הו בדיה קטנה שלי, נותרת שקופה ולא מושגת. כצפוי, כצפוי, אבל הנה, כמו שלבועת סבון לפעמים יש צבע והאור נשבר עליה, כך גם את מתקרבת להוויה ואפשר להביט בך, שקופה אבל קיימת. וכיוון שאפשר להביט בך, אפשר לצלם אותך ועל כן היום את תראי לי את עצמך כפי שלא הראית לאיש.
היא נכנסת בצעדים קטנים ובלתי בטוחים. אין לה מושג מה מצפה לה. אני מצביע על השולחן, שם יש חפץ די גדול, מכוסה בבד. אני רואה מבע של חרדה חולף על פניה. "מה זה"? היא שואלת. "מכשיר שליטה", אני אומר לה בחיוך. עדיין לא מרגיע. שהדימיון יעבוד. הדימיון זה כל העניין. "אם תסכימי", אני אומר, "אני אשלוט בך באמצעות המכשיר. אם לא תסכימי, אני לא אשלוט בך בשום אופן אחר. את מסכימה"? היא מהססת רגע ואז מהנהנת. "בקול רם", אני אומר לה. "אני מסכימה", היא אומרת ובולעת את רוקה. "אני רוצה לבדוק", אני אומר. "בואי הנה". אני פותח את מכנסיה ומפשיל אותם עד הברכיים. "תפתחי את הפה", אני מורה. היא פותחת בהיסוס ואני שולח לתוכו שתי אצבעות. פיה יבש. "זו החרדה", אני אומר לה. "הפה שלך יבש". אחר כך אני מושך את הבד של תחתוניה ושולח אצבעות לעבר ערוותה. שם, בניגוד לפה, מתפשטת לחלוחית. "אז את מסכימה, את אומרת"? -"כן", היא גונחת בתגובה ושוב, "כן, כן".
ואז אני מושך את הלוט מעל החפץ, וכשמתחתיו מתגלה המצלמה, אני מבחין שהיא נושמת לרווחה. אני מביט בה משועשע. היא לא יודעת באיזו מידה מצלמה יכולה להכאיב. "את לא מצטלמת", אני אומר לה, "את מתמסרת לעדשה שלי. ברור"? היא מהנהנת וכך, בעוד מכנסיה מופשלות אני משעין את ידיה על מסעד הכיסא ולוקח את המצלמה. "סקסית", אני אומר לה בעוד אני מכוון. "תהיי סקסית". היא לא בטוחה בהתחלה מה פירוש ואני מצקצק בלשוני בחוסר שביעות רצון. "זה לא סקסית". אני רואה אותה מתכווצת מפחד שלא תוכל להשביע את רצוני ואז היא עוצמת את העיניים ומבליטה את האחוריים ונוגסת בשפתה התחתונה. אני מתחיל לצלם. צליל התריס אומר לה שהיא בדרך הנכונה. "אפשר"? היא שואלת כשידה מתחילה לגשש לעבר ערוותה. אני מסכים והיא מהדקת את בד תחתוניה, מושכת אותם כלפי מעלה, מסיטה מעט ומגלה את השפתיים. "סקסית", אני אומר שוב. היא נוגעת בשפתיים בהיסוס, מרפרפת ואז מפסקת אותן משני צידי הבד. "יופי", אני אומר. "לא לזוז", ואני מכוון את הזום ומתמקד בשפתיים הלחות, הפשוקות, המשתוקקות.
אני ניגש לארון, מוציא משם חבילת בגדים ומגיש לה אותם. היא מסתכלת מופתעת ברכש החדש, ערכת בגדי משרתת צרפתיה. "תלבשי אותם באמבטיה ותחזרי", אני פוקד. כשהיא מנסה להרים את מכנסיה המופשלים, אני מושך אותם בחזרה. "הזדמנות צילום", אני אומר ומצלם את תהליך יציאתה המגושמת מהחדר.
כעבור חמש דקות אני שומע רשרוש של בד נילון מתחכך. מתוך המסדרון מגיחה הכנועה שלי, על ארבעותיה, כשבכל אחת מידיה מברשת קרצוף. המראה ממלא אותי פליאה והתרגשות. זה רגע שראוי להנציח. היא מתקדמת לעברי תוך כדי קרצוף, ובמרחק לא גדול היא מסתובבת ושוב מבליטה את האחוריים. מתחת לחצאית הקצרצרה מבהיקים תחתוני הקרוצ'לס וכשהיא רוכנת ומתרוממת בתנועות קצובות של שפשוף, נפשק עכוזה ונחשף פי הטבעת ההדוק והקטן שלה. מראה עינוגים מושלם. "היא מתמסרת", אני חושב לעצמי ואומר שוב "אל תזוזי". אני שולף דילדו גדול מימדיםומניח אותו על הרצפה, במאונך לערוותה, כשקצהו נוגע בשפתיים. "תקרצפי", אני אומר. היא מבינה את כוונתי ומשחילה את עצמה על הדילדו, בהתחלה מעט ועם כל תנועה מעט יותר. כשרובו בתוכה, אני אומר לה לעצור שוב. כעת אני מחדיר לפי הטבעת שלה את הויברטור האנאלי וכששני חוריה מלאים מצלם כמה צילומי תקריב. אני מעלה ומוריד אותה בתנועות קצובות, ואז, במפתיע, מתייצב לפניה ומצלם את פניה. הבעת הריכוז והעונג מתפוגגת אבל אני ממשיך לצלם והיא מבינה. היא ממשיכה בתנועות הקצובות עד שהיא משיגה מחדש את הריכוז, לשונה מגיחה מפיה ומלקקת את השפתיים. "אני לא כאן", אני לוחש לה והיא מתחילה להתפתל מסביב לדילדו ולגנוח ואז, כשעל פי הקול אני מבין שהיא קרובה לאורגזמה, אני מפסיק אותה. "אני רוצה להראות לך משהו". תוך ישיבה לצידה, אני מתחיל לדפדף בתמונות שצילמתי עד עכשיו. "תסתכלי, תראי איך את הופכת למכונת סקס כשדילדו תקוע לך בערווה ואני מצלם אותך". עכשיו אני רואה שהצלחתי להשיג את האפקט הרצוי. היא מאדימה, מבוישת. לזה חיכיתי. "אין לך שום עכבות. את שפחה של הצרכים שלך", אני ממשיך, ורואה איך עיניה מתמלאות דמעות. "תשכבי על הגב". באי רצון היא ממלאת אחרי הפקודה. "עכשיו בלי הדילדו. תאונני. ותחשבי על התמונות. תחשבי איך את נראית". אני רואה איך היא נלחמת במבוכה. "שתי ידיים", אני אומר לה והיא שולחת אותם לערוותה הגלויה, הרוטטת. אצבעותיה חולפות על פני הדגדגן, אצבעות נשלחות פנימה ועל פניה מלחמה בין התמכרות לתשוקה לבושה. לחייה לא חדלות להיות סמוקות, ועם כל צילום אני רואה שמבוכתה גדלה. "תתמסרי, פישוק רחב" אני אומר ומגיש שני כיסאות שתוכל להניח עליהם את רגליה. "תפשקי בשתי ידיים". היא מחדירה שתי אצבעות של כל יד ומרחיבה את פתח הערווה תוך כדי שאני מתקרב עוד ועוד. אני מבקש ממנה לא להזיז את הידיים, ושוב מראה לה את התמונה.
"תראי. תראי איך את משתוקקת. תראי כמה את רוצה שיחדרו אלייך". היא יודעת כמה פגיעה היא נראית עכשיו. כמה חשופה, כמה גלויה התשוקה שלה.
"הגיע הזמן להתפשט. את תישארי עכשיו בלי כלום ותזכרי את העוצמה של ההשתוקקות. בעוצמה הזאת אני רוצה שתסתובבי בחדר ותראי לי איך את מספקת את עצמך". היא קמה, הלומת רגשות סותרים ופושטת לאט את הבגדים. עוצמת את עיניה רגע וחושבת, ואז ניגשת לכורסה, מתיישבת על המסעד בפישוק ומתחילה להניע את האגן. משהו קורה, אני מרגיש על פי התנועות שלה, חדות ופרועות. היא נחושה להראות לי מה באמת מתחולל בתוכה. זה הפשר. הגניחות שלה חשופות לא פחות מהמראה, נאקות קטנות אבל עמוקות. כאילו היא כבר לא שייכת לעצמה, בלי כל בקרה. ידיה צובטות את פטמותיה בעוצמה ואקסטזה, אבל היא יודעת שאסור לה לגמור ולכן היא מפסיקה, מתיישבת, מרימה את רגליה ומניחה לי לצלם את השפתיים הרטובות והגדושות. אז היא קמה, ניגשת לשולחן ומטפסת עליו.תוך כריעה, היא שולחת את היד לבקבוק ארוך הצוואר ומניחה את הפיה על פי הטבעת ההדוק שלה. כשאני רואה שהיא מתקשה להחדיר אותו, אני לא מתאפק ומסייע לה במשיכת העגבות לצדדים. המגע שלי בעורה גורם לה לשחרר גניחה צרודה של כאב ותודה. משהו מתבהר לה, וגם לי, בבת אחת אבל אני משחרר את הלפיתה. עוד לא. אני ממשיך לצלם את האחוריים הזקורים, ואז שוב את פניה, ושוב מראה לה את התמונות. היא שולפת את הבקבוק מפי הטבעת שלה, יורדת מהשולחן, ניגשת אליי ומחבקת אותי, מחווה שכולה תחינה וצורך בהגנה. אני מורה לה לפשוט את בגדי. כעת אני מצלם את מבע אסירות התודה שלה, העור המצומרר, ההתלהבות הפשוטה. היא לוקחת בשתי ידיה את הזין הזקור שלי, מלטפת, מחדירה לפיה, בולעת ברעבתנות. אני הודף את חלצי לעבר פניה ומצלם איך היא עוצמת את עיניה בחוזקה. היא שולחת יד לבין רגליה תוך כדי יניקה, מוצאת את הדגדגן ומחככת אותו נמרצות בידיעה גמורה שכל תנועה תתועד ותונצח. כשאני שולף את עצמי מפיה, היא נשכבת על גבה, תופסת בידיה את קרסוליה ומניפה את הרגליים, שאראה עד כמה היא פעורה ומוכנה. אני מחדיר את עצמי לתוכה לאט לאט ומצלם את קרומיה נפתחים לקראתי ואת פתחה מתכווץ בכוונה להשאיר אותי נעוץ בתוכה. אני מסובב אליה את מסך המצלמה, שתראה, ויודע שהיא מבינה לחלוטין כעת תחת איזו מידה של שליטה היא מצויה עכשיו. כולה שלי, גופה מופקר לעיניי, עושה בדיוק את מה שהעדשה תובעת ממנה. היא אוחזת את פטמותיה ומושכת אותן לעברי, כאילו להעניק אותן למצלמה ואני מאיץ את קצב הנעיצות. לבסוף אני שולף את עצמי מתוכה ואומר לה "תגמרי". כשהיא גומרת ביללה בלתי אנושית, אני מתעד את התכווצויות הנרתיק שלה, שנמשכות דקה ארוכה ואז מגיש לידיה את המצלמה ואומר לה "דפדפי". היא מצייתת ואני מחדיר את עצמי שוב לתוכה, חופן את שדיה ונע, קדימה ואחורה, נלהב מהידיעה שהיא מתבוננת בעצמה נחשפת. תנועות האגן שלה כאילו מבקשות להחדיר את כולי לתוכה וכשאני גומר, היא תופסת את ראשי בשתי ידיה ומושכת אותו לעבר חזה. כמה דקות אחר כך אני מעביר את התמונות במסודר לתיקיה במחשב, פונה לעברה ואומר לה: "עכשיו אני תמיד אוכל לראות אותך". "איך"? היא שואלת ומתפוגגת שוב, כמו בועת סבון.
לפני 16 שנים. 26 ביולי 2008 בשעה 15:06
