קורץ מבוץ

הזיה שלי.
נדרשת מידה רבה של אינטימיות כדי לכתוב עלייך. עד כדי כך שמרוב קרבה את נמוגה.אבל אתמול היית כאן להרף עין. אני יודע כי עדיין נותר ניחוח חולף שלך עליי. "באתי לרצות אותך", אמרת, "פיצוי על כמה חודשים של עזובה. בטח הלבנת מרוב ציפיה".
שיחקתי אדיש. "אני מחפש לך מחליפה", אמרתי. "מישהי ממשית. משהו גשמי. גשם עכשיו". במקום לענות, כרעת על ברכייך. הצמדת את שתי ידייך מאחורי גבך ופערת עת פיך.
התיישבתי על כיסא בצד, כך שאוכל להתבונן בך. לראות את הציפיה נבנית. "תרכיני את הראש. עד הרצפה", אמרתי לך בשקט. התקפלת לתנוחה עוברית, אבל הידיים נשארו מאחור. לקחתי את הספר שלי מהשולחן והתחלתי לקרוא, מחכה שגם בי תיבנה השתוקקות.
ברבע השעה שאחר כך ראיתי מעל דפי הספר איך הולכת ומתעצמת אצלך התשוקה. דמיינתי מה ממתין מתחת לחצאית שלך, נקיק עינוגים לח והדוק, ארוז בפיסת בד קטנה החובקת את האגן שלך. הורדתי את מכנסי וישבתי זקור לעינייך, רואה את מבט התחנונים שעולה על פנייך. "מישהי אחרת", אמרתי בשקט רב. "לא את". ראיתי איך את נושכת את שפתייך, והצורך להנציח את הרגע התעורר בי בבת אחת. שלפתי את המצלמה וצילמתי אותך כך, כורעת. כל כך מתחשק לי להפשיל עכשיו את החצאית ולבעול אותך תוך שאת כורעת, אבל אני מתאפק. "תזחלי לכאן", אני פוקד. "היום את תהיי מפורשת".
את עדיין לא מבינה מה עתיד להיות. את מגיעה עד אליי ואני נהנה מהמבט התוהה, המתוח שלך. את יודעת לא לבקש פירוש. אני שולח את היד אל החצאית ומפשיל אותה למעלה, שולח אצבע לבדוק את הרטיבות המתוקה. הרבה זמן לא היית כאן. זה ניכר. "היום את תגידי לי בדיוק מה קורה לך", אני אומר, כשהאצבע שלי משחקת בשפתי הערווה שלך וחודרת מעט פנימה. את שותקת קצת, מעכלת את המשימה. אני מאפשר לך קצת לגבש אסטרטגיה פנימית, ובינתיים מביא את הדילדו, שיחדור אלייך לפניי.

רוצות המשך?