קורץ מבוץ

התווים העדינים והמראה השברירי של הבדיה שלי גורמים לאנשים להלך לידה בזהירות. אני עצמי על פי רוב נזהר, לא לקמט, לא לקפל, חלילה לא לשבור. היא קצת מזכירה, נגיד, את ג'וליה רוברטס עושה את טינקרבל ב"הוק" – בוסית, נוחה לכעוס, מנהלת את החיים ועם זאת מעוררת חמלה באופן כזה שלמנוע ממנה אהבה נראה כמו פשע אכזרי, ולהעניק לה אהבה מחוספסת כמו להסתכן בניתוצו של פסלון פורצלן.
"איזה טינקרבל שאת", אני אומר לה כשהיא מסתובבת זעופה לידי. "את לא יכולה לצפות שאני אסתפק בבדיה לתמיד". הזעף שלה חצי ממשי וחצי נועד להוציא ממני רוך. "את יודעת שאת נועדת להיות רקע להתממשות. את חשובה במשימה הזאת".
"איך אני חשובה"? היא שואלת. "את מה שאני רוצה", אני עונה. "איך אני אדע מה שאני רוצה בלעדייך? את זה מה שאני מצנזר".
מבטה מצטעף. "מה אתה רוצה"? היא שואלת בנהמה. "מה אתה מצנזר"?
"אוה, יותר טוב", אני אומר. "ממש אני הולך להגיד לך מה אני מצנזר. הרווחת את זה בטח..."
אני רואה שהציפיה של המוזה שלי רק מתעצמת. היא יודעת שהיא תצטרך להרוויח את זה, כמה מעות שאשליך לה, מים לחץ, נתזים ובכל זאת היא רוצה בזה חינם. היא מתקוממת: "תגיד לי".
אני מניד בראשי. "מתי, מתי תלמדי לקבל ממני משהו בלי שאני אצטרך לדחוף לך אותו בכוח", אני אומר לה וכבר מתעורר בי החשק לרמוס את העדינות הזאת, להכאיב לה, בלי צנזורה, לספק אותה (מבלי לומר לה שצרכיה נחשבים משהו). לספק בה את עצמי בלי להתחשב בה כלל. "בואי הנה" ואני מושך אותה אליי מהעורף ומוריד בעוצמה ובבת אחת את המכנסיים שלה יחד עם התחתונים עד הברכיים, מגלה את משולש ערוותה הכהה. היא מצמידה בכוח את ברכיה ושולחת יד לכסות את השפתיים והפתח, אבל כתם הרטיבות על התחתונים לא מותיר מקום לספקות. "לא. תגיד לי. אני לא נותנת". היא אומרת לי במרדנות ומנסה למשוך את המכנסיים למעלה. היד שלי, המחזיקה אותם בקו הברכיים שלה לא מאפשרת את זה. ביד השנייה אני חופן את הישבן הקריר שלה ומועך בעוצמה. אחר כך אני מקרב את פני לפניה ואומר בשקט: "אני יורד לחנות להביא לי בקבוק יין. בינתיים את תעמדי כאן ככה, כשהיד שלך מחזיקה את המכנסיים בקו הברכיים כמו היד שלי ובאופן מנטלי את תתרגלי ישיבת לוטוס. רק בדימיון. את גם תחשבי באיזה אופן את יכולה לענג אותי בזמן שאת יושבת ישיבת לוטוס. ואני מרפה את ידי מהמכנסיים תוך שאני מישיר מבט לעיניה.
לשניה היא משיבה לי מבט זועם, אבל לא זזה. אני מסתובב בלי אומר ומתחיל ללכת לעבר הדלת. "אני אתלבש", היא זורקת מאחורי גבי אבל אני לא עונה לה. לא עת לספקות עכשיו אצלי.
ביקור לח בחנות כשעל פניי חולף מדי פעם חיוך שמשתהה שם רגע, אבל קשה לי לא לשאול את עצמי אם גם מפניי אני מצנזר. "קצת בחרדה"? "-אולי". ההכנעה לא פשוטה כמו פעם, ההתמסרות לא פשוטה, אבל אולי יש בה משהו נכון יותר, נעים יותר, מוחשי יותר. זה כשלעצמו קצת מפחיד, אבל מרגש. בחרתי יין (הבחירה שמורה במערכת). רק בקבוק אחד. יש לי אחריות.
עשר דקות אחר כך אני פותח את דלת הבית וניגש קודם כל למטבח, לחלוץ את הפקק. אני מביא את הבקבוק וכוס אחת לסלון ומתאמץ לא להניד שריר בפניי, כשאני שומע את אנחת התשוקה המתמלטת משפתיה של המוזה שלי כשהיא רואה אותי נכנס. "את יכולה עכשיו להוריד את המכנסיים לגמרי", אני אומר לה והיא ממהרת להיענות. קולות חיכוך של שיער רטוב בקפלי עור מלווים את פשיטת המכנסיים. "את הכול", אני אומר לה ובזמן שהיא פושטת את החולצה, אני מביא מחצלת ופורס אותה על הרצפה, לצד הספה.
היא מניחה לי לסקור בעיניי את גופה היפה, היקר כשאני מתיישב פרקדן על הספה. אני שולח את ידי אל ערוותה, לגעת בשפתיים הלחות, שולח את כל כף ידי אל בין הרגליים ונהנה מתגובת התקשתות הגב המידית שלה. אני מניע את כף ידי כאילו לחלוב את הרטיבות ואז מגיש את היד לפי, ללקק את מה שרדיתי, מתענג על המליחות העדינה. כעת לא נחוץ הרבה. היא יודעת ומתיישבת על המחצלת בישיבה מזרחית, מעלה בהתחלה כף רגל אחת תוך אחיזה בקרסול הבהיר והעדין ואז בתנועות גולמניות מנסה את כף הרגל השנייה, בעוד אני נהנה לראות את הקרומים של הפתח שלה נפערים. אחרי כמה ניסיונות היא מצליחה להגיע לישיבה יחסית משביעת רצון, ומניחה את שתי ידיה בצידי הגוף, ותולה בי מבט שואל.
"מה את שואלת"? אני מקניט אותה. "אמרתי לך לחשוב מה את יכולה לעשות", ותוך כדי כך אני מוזג את היין ולוגם. היא פוערת את פיה. "מה את רוצה? יין?" אני שואל אותה ורואה איך מצחה מתקמט ואז היא עונה: "לא. את הזין שלך". "-באמת?" "-כן. רוצה. את הזין שלך בפה שלי". "ספרי לי למה", אני אומר תוך כדי שאני פושט את מכנסי ושולח יד לפיה. "אני רוצה להרגיש אותך מתקשה בפה שלי, ממלא אותו, מתחכך בחיך. אני רוצה להרגיש אותו מותח את הלחיים שלי, נוגע בענבל ובמיתרי הקול שלי. אני רוצה להרגיש את בית הבליעה שלי מתכווץ סביבו ואני רוצה כשהוא יישלף שהטיפות מקדימות הזרע ימרחו על הלשון שלי ושהמרירות שלהן תעורר עליצות בבלוטות הטעם שלי. אז אני רוצה שכשהוא ייצא, תצליף בו על השפתיים שלי".
"נשמע מעולה", אמרתי, מתקשה להסתיר את גאוותי. יהיה לי קצת קשה להזדקר בפיה, משום שאני כבר זקור. "אבל בואי נוסיף פרט". אני אומר ומסמן לה לקום. כשהיא קמה, אני מזיז את המחצלת אל מתחת לתריס המוגף, ומסמן לה לשבת שוב.
מארגז המטמונות אני מוציא חבל וקושר את שתי ידיה לסורגי החלון, קשר הדוק, תוהה עם לחמול עליה אבל לא מתרצה ומוסיף משנה הידוק. היא לא חשבה שכך זה יתבצע ואותות ההתווסתות מחדש ניכרים בפניה, קצת חוסר אונים, אולי מעט מהמרדנות שהייתה קודם. אני לא משתהה הרבה ומכניס את הזין לפיה, הישר לכל אורכו. ראשה נחבט מעט באדן החלון. אני לא חומל עליה והודף שוב אל תוך הגרון והיא נאנקת בעלבון. כעת אני לא זז, מרגיש את ההתכווצויות ואז נסוג מעט, לרווחתה. לשונה מתחילה להתפתל מסביבה ותנועות היניקה שלה שולחות בי רטטים של עונג. אני חוקר בתנועות עדינות את פנים לחייה ואז שולף את הזין ומניח אותו על שפתיה. לשונה מגיחה מפיה והיא מלקקת את טיפות הזרע הראשונות שמגיחות מהעטרה.
כעת אני יורד על ברכיי ומנשק אותה ובתוך כך שולח יד לערוותה. אני מעסה קלות את הדגדגן וגווה שוב מתקמר ומתקשת. "מה אני עושה"? אני שואל אותה? היא שותקת. "מה אני עושה?" אני חוזר שוב בשקט. "אתה נוגע לי בדגדגן", היא אומרת. אני מחייך. "אני רוצה לעשות את זה עם הזין", אני אומר ומטעים את המילה "זין". תוך כדי כך אני מתיר את החבל, ומוליך אותה לכורסה.
היא מתיישבת ברגליים פסוקות ואני כורע ומתחיל לחכך את הזין בדגדגן שלה. אני מניח את ידיה על שדיה, והיא מתחילה לחוג באצבעות מסביב לפטמות. היא נאנקת ומיציה זולגים על פלחי ישבנה. אני משחק בשפתי הערווה, חושף את הדגדגן מכיפת העור הקטנה שלו, מחדיר מעט את הזין ואז מוסיף לחכך. אני לוקח את ידה ומניח אותה על הזין שלי, והיא מהדקת אותו ומתחילה להניע את האגן מהר יותר. נשימותיה נעשות קצובות והיא נאנקת בעוצמה הולכת וגוברת. אני רוצה לראות אותה גומרת. כל כך, שאני לא בטוח שאצליח למנוע מעצמי את האורגזמה. ואז אני מרגיש את תנועות האגן שלה גוברות. אני רוצה שהיא תגמור. כף ידה מתהדקת עוד יותר. אני מלטף את ירכיה, את בטנה, שולח יד לשדיה וצובט קלות את הפטמות ואז תופס בשתי ידיים את ישבנה ומפסק אותו בעוד היא נהדפת אליי. למשמע האנחה שלי היא מפליטה יבבה, והתכווצויות ערוותה מגירות דביקות חמה כשהאגן שלה עולה אל על, אחוז בידיי.
כשתנועות האגן נרגעות, היא רואה שאני עדיין זקור ומביטה בי במבט שואל. "אנחנו חוזרים לחלון", אני אומר לה. הפעם כשהיא ניגשת אליו אני מסובב אותה כשגבה אליי ומניח את ידיה על הסורגים. היא מתכופפת, מפסקת את רגליה ומרימה את ישבנה אליי. אני מלטף אותו, מתקרב, ואז חודר פנימה בבת אחת. כשידי על כתפיה אני נע בתחילה בתנועות איטיות, מתענג על חומה, רטיבותה, מרגיש כאילו היא מנסה לסחוט אותי בהתכווצויותיה ואז מצליף בעוצמה על ישבנה. ה"איי" שנפלט מפיה, של ספק כאב, מקשיח אותי עד גבול האפשרי ואני חוזר על הפעולה, צופה בהשתאות באדמומיות הקלה. אני שוקל רגע אם להחדיר את האצבע לישבנה, ומחליט שזה יהיה עמוס מדי. אנחנו עוד ניפגש בתנוחה הזו ומלבד זה אני כל כך נרגש שלא נותרת בי עוד יכולת להתאפק. אני תופס את אגנה ומושך אותה אליי בכוח, בתנועות עמוקות, וגומר עמוק פנימה.
כעבור רגע אנחנו מתנתקים והיא מסתובבת ועומדת מולי. באוויר עומד ריח משכר, מערפל חושים. היא מקרבת אליי את גופה העירום ואני חש בחומו. ואז אני מקרב אותה אליי עוד, רוכן על אוזנה ולוחש משהו.
היא מרימה את הראש, מסתכלת אליי, נושמת עמוק ואז משחררת צחוק עולץ. אני מצטרף לצחוק שלה ומניח לה להתלבש, כשאני משתרע שוב על הספה. "בואי הנה, לוטוס", אני קורא לה כשראשה מגיח מבעד לצווארון החולצה. "אני צריכה ללכת", היא אומרת. "טוב, טוב. זה בסדר" אני אומר לה בקול מפויס, כשהיא מתפוגגת לאטומים.