קורץ מבוץ

מדי פעם צפה בדעת איזו אפיזודה אירוטית אפשרית איתה, שגורמת למבט שלי להתערפל. זו לא סתם ארוטיקה. זו התרגשות אמיתית של חידוש, של חוויה, של משהו שכל כך תואם למשאלות שלי. מקום לקחת עונג, לתת בו את מה שאני, אפשרות להתבונן בדקדקנות ולהיראות. התערובת של המחשבות עליה, על גופה, על מה שהיא אומרת, על מה שאני רוצה שנעשה יוצרת גודש שנעים להרגיש. אני אוהב את האיטיות בה הוא נבנה. אני אוהב את פניה, את שפתיה, את תוך פיה. אוהב להיות שם, נמצץ בטוטאליות שלא הכרתי.
אוהב כל כך להיות סמוך לירך המשי שלה, בלשון מושטת לעבר ערוותה, לנשום אותה עמוק. לראות את קימור הבטן הקל שלה, את גופה משם. לשלוח משם יד לשדיים שלה. להביט בפניה כשהאצבעות שלי בתוכה.
קודם שמתי לב שחלפה על פניי ההבעה הזאת שהיא אהבה, כמו כשמתרכזים במשהו, קפיצת שפתיים. זה היה כשחשבתי עליה יושבת על הספה בשדיים חשופים, ואני ניגש אליה, ואוחז בפטמות בין האגודל לאצבע, מגרה, מושך בתובענות, מלטף. דברים קטנים כאלה, כמו להניח את היד על הבטן שלה, להרגיש את החום, להרגיש את שתי הידיים שלה מחזיקות את היד שלי במקום. ממש דברים קטנים.