קורץ מבוץ

שכבות של חיבה מונחות אחת על גבי השנייה. אני אוהב שזה כך, שכבה על גבי שכבה. רוצה שהיא תרגיש חופשיה, מוזנת אבל לא עד שובע מוגזם, נינוחה וגם מגורה.
אני מקבל ממנה המון. אני לא מרגיש חסר. לא הייתי משנה בה תו, זה ברור לי לגמרי, זו ההתבוננות שלי בה. אני רוצה שמול המבט שלי וגם בלי המבט שלי היא תהיה היא. נחשקת או יומיומית, מתוחה ורגועה, מרוחקת או קרובה, רק היא, כמו שהיא, בלי העמדת פנים, בלי תוספות. יכולה להתקיים במרחב המשותף, וגם במרחב הפרטי שלה בלי שהשיתוף יגרע ממנו משהו.
וזה מה שבאמת חשוב לי. אם בא לי לעוט לפעמים, לקחת נתח גדול יותר מכפי שמוצע לי, זו גחמה רגעית. היא מתאפסת נוכח מה שבאמת חשוב לי בכל העניין. זה לא חשוב לי רק כהתחשבות, אלא גם, הרבה יותר, כנדבך, כמשהו שאני צריך לדעת - שאפשר להיות נינוחים ושלמים.