משמעות החיים פשוטה: מוות.

השעה 3:33 לפנות בוקר. כמובן שאני קצת תחת השפעת האלכוהול, ורק בגלל זה החלטתי שאין שעה יותר טובה בלהתחיל בלוג שהבטחתי לחברתי היקרה, נעמה, שאפתח מתישהו בקרוב, כדי שהיא תוכל לקרוא את השטויות שאני כותבת.
דווקא שעה מגניבה. שעה של חצי שטן (להסביר? 333...). ממש כמו חצי גולדסטאר. (או שבעצם.. לא).
בכל אופן, קצת כעס על העולם וחוסר השלמה מובהק עם כל שאר הדברים שאנו נאלצים לסבול בלית ברירה, גרמו לי לכתוב שטויות במהלך חיי.
אני מוכרחה לציין שהרוב אכן נכתב ברוח ציניות מרירה, אינני אדם אלים. ג'יזס, יש לי מצפון מלהרוג מקק. ואלוהים יודע כמה אני מתעבת את היצורים האלה.
אז נתחיל ממשהו שכבר הספקת לקרוא (כן, אני מדברת אליך נעמה חיחי).

סייקו'ס אימיז'ה:
------------------

מה אעשה כשאין לי רגע של נחת?
מצאתי (שוב) גופה במקלחת.
דווקא היה חתיך, ממש רזה.
איך אני חולה על גוף שחיפי שכזה.
אבל איך הוא הגיע לשם? אני ממש לא זוכרת..
תראו! יש לו עיניים בצבע תכלת.
אני בוחנת אותו שוב במבט מעמיק,
תנוחתו גורמת לי קצת להסמיק.
החזה שלו חלק, אבל התחת קצת שעיר,
ולפי הפנים הוא היה ממש צעיר.
הוא נראה ממש טוב, חבל שהוא מת
לעזעזל. איך זה קרה באמת?
עצרו את הכל! עכשיו אני נזכרת,
אתמול הייתי במסיבת יום הולדת.
הוא גם היה שם, ישב על הבר,
(לידו ישב בחור שנראה ממש מוזר).
הוא קם ממקומו וניגש אליי,
אמר לי: "הסיבוב הבא - עליי".
ובאמת הסיבוב הבא היה עליו,
ואני לא מדברת על משקאות עכשיו.
אך לא ארחיב ואחסוך בפרטים,
אני לא רוצה סתם להביך אנשים.
בקיצור, כך עברו להם כמה שעות,
ואני בנתיים הספקתי לפתח רגשות.
"אתה מאמין באהבה ממבט ראשון?"
"לא", הוא ענה וחזר לישון.
ואני, לא רציתי שיחשוב שאני זונה,
אז דקרתי אותו עם סכין ברקה.
וגם משום שהוא הרגע שבר לי את הלב,
רציתי שירגיש את אותו הכאב.
רק כמה חתכים והכל נגמר,
וליבו בידיי והדם ניגר.
נדמה לי שזרקתי לשירותים והורדתי ת'מים,
זה מסביר את הדם על האסלה ועל הידיים.
בכל מקרה, חזרתי למיטה,
אבל הוא תפס חצי ממנה, הבן זונה.
אז גררתי אותו לריצפת המקלחת,
שם לפחות הוא ישכב בנחת.
באמת שאני לא פסיכית. אני סתם רגשנית.
אפילו חברותיי יעידו שאני ביישנית.
אבל עכשיו, מכשנזכרתי באתמול אני מתחרטת,
אין לי יותר כוח לעוד איזה סרט.
עוד גופה לזרוק במרתף ליד האחרים,
ועוד פרצוף מוכר במדור "נעדרים".