Naivete

.

בתחנה המרכזית.
בחיי.
זה כבר אפילו לא סתם מקום לקנות.
זה דסטיניישן.
זה בילוי.
זה פטיש.





תראו, תראו אותי בעקבים 17 ס"מ :))

.

קיבלתי אתמול צעצועים חדשים :))

היה משעשע, כי הזמנתי מארצות הברית ושלחתי את זה למשרד, כי מתי אני בתל אביב כשהדואר פתוח???

וכולם שאלו... מה יש בחבילה? מה קיבלת?

אמרתי -- Torture implements

נו, חחח
באמת
מה קיבלת

אז חייכתי.
מה עוד אפשר לעשות חוץ מלספר את האמת?

:))

עוד מעט, עוד מעט נחנוך אותם
!Can't wait

.

ואני עצבנית :((

.

הגיע סוף השבוע, ואני פשוט הרגשתי מותשת. פיזית ונפשית.
מעבר לכל מה שפרסמתי בפוסטים האחרונים, היו עוד כמה נקודות קשות -- לאבא שלי היה התקף לב, לאחותי היה קרייסיס אחר, גם ברמה הבדס"מית היו אי אילו קשיים, שלא נדבר על העבודה...

אבל עכשיו הגיע סוף השבוע וזה אומר רק דברים טובים.

כי הסופ"ש כבר התחיל בחגיגות יום הולדת ומסיבות בדס"מ, וחברים וסשנים ושמש ואפילו קצת זמן לנוח היום בין כל ההתפרעויות. וזו רק ההתחלה 😄

עם כל העייפות, הרגשתי אתמול שאני פשוט ממריאה, שהאנרגיות המטורפות שלי חזרו, ובעצם בכלל לא נעלמו, הם שהחזיקו אותי זקופה בשבוע האחרון.

והרגשתי שהתיאבון שלי פשוט גדל למימדים נוראיים. היה לי הכי כיף בעולם אתמול, בדיוק איפה שהייתי... אבל עדיין הרגשתי קצת פספוס כי רציתי גם מזה, וגם מזה, וגם מההוא, ומההיא בכלללללל.... ואי אפשר הכל בבת אחת!!

חחח, איך אשבט את עצמי, או אכפיל את הזמן, להספיק לאכול את כל העוגה כולה???

יש לי עוד פחות מארבע שעות לנוח עד המשך החגיגות.
אז אלך לי.
:)))

סופשבוע קסום לכולםםםםםם

נ.ב. -- לכל מי שהגיב לי בפוסטים האחרונים: זה הכי מוערך בעולם. פשוט לא היה לי כוח להגיב בזמן אמת. אוהבת אתכם המון ושוב תודה על כל התמיכה }}}{{{

.

יום מוזר וקשה.

המון התעסקיות ביורוקרטיות מול המשטרה.
לחץ אטומי בעבודה בעקבות החג והזמן שאני משקיעה בתיק הזה.
נסיעה באמצע היום על חשבון העבודה לאבו כביר.
המתנה למסדר.
עוד בחורה מופיעה ועוד בחורה... הזוי.
היו צפויות שתיים. מתסבר שדווקא הפעם כולן נחושות...
כל הכבוד.
ביורוקרטיה של השב"ס מונעת כניסה למלוות מטעם מרכז הסיוע.
המתנה של שעות על רצפה קרה.
נתפס לי הגב.
ובסוף אין מסדר, איזה מהלך של הסניגור שם ברקס.
נסיעה בשיירה לתחנת המשטרה.
עוד המתנות.
ובסוף מסדר תמונות.
ולא הצלחתי לזהות אותו.
אני רק מתפללת שהאחרות מצליחות יותר ממני.

בצד הטוב, מסתבר שהתיאור הראשוני שלי -- גם של הרכב -- היה מפתח לזה שתפסו אותו בכלל.

חברה מהאתר חיברה אותי לכתב מעיתון הארץ, אז גם התראיינתי בנושא.
מדברת על זה ומדברת... כדי "לנרמל" את הדיבור על זה.
שמעתי ממרכז הסיוע שהיו הרבה פניות על האיש הזה, ואף אחת לא רצתה להתלונן במשטרה.
נשים עדיין חוות בושה כי מישהו לא קשור החליט שיש לו זכות על גופן או נפשן.

הזוי.

.

YNET

ובהמשך העניין הזה... לא שזה מאחוריי כלל וכלל
נותרה גם עבודה מול המשטרה, וכמובן עבודה עם עצמי, של התמודדות

אני רוצה להודות לכל מי שגילה אכפתיות, תמיכה, עניין, פרגון... זה נגע לליבי יותר ממה שאתם יודעים. זה עוזר מאוד. עם כל האנונימיות שיש במקום הזה, אני הרי לא באמת אנונימית לאנשים רבים פה. וגם כשכן... זה לא קשה להבחין מה אמיתי ומה לא. בין אם בבלוג, במסרים או בטלפונים... אתם מקסימים אחד אחד.

ולמי שאי פעם טען שהוא אוהב אותי, ולא הצליח לדלות טיפה של אנושות במצב הזה להביע איזה משהו... בוז זה פשוט לא המילה. אנחנו מגלים מי אנחנו באמת במצבים של משבר, וזה אומר דרשני.

.Just saying

.

הבן זונה תקף עוד מספר בחורות.

אתמול ערב חג, רחובות ריקים ואין אוטובוסים... שוב הזעיקו אותי לתחנת המשטרה. הפעם לעשות מסדר זיהוי תמונות.
רואים את זה כל הזמן בטלוויזיה... לא רואים שם כמה זה מלחיץ.
הייתי בטלטלה כל הערב.

השכם בבוקר היום קיבלתי טלפון מהקצינה האחראית. תפסו אותו.
צריכה שוב לגשת לתחנה למסדר זיהוי.
אולי מלחיץ ואולי מטלטל, אבל זה אחד הדברים הכי טובים שביקשו ממני לעשות בתקופה האחרונה.

עדכונים בהמשך, והמשך יום טוב ושמשי לכולםםםםםםםםםם

.

אתמול הייתי כבר לבושה למסיבה, באאוטפיט המתאים לאירוע, והטרמפ שלי אוטוטו מגיע... והטלפון מצלצל. המשטרה.

אותו אחד שתקף אותי תקף עוד מישהי, באיזור אחר של מרכז העיר. אותו סוג תקיפה, קצת יותר הצליח לו במקרה הזה.

הקצין שהתקשר אלי היה קצין בכיר, ומסתבר שהרימו צוות חקירה מיוחד לטיפול במקרה. אז ביקשו שאבוא ואתן עדות יותר מעמיקה, תלונה בכתב, אולי אעזור להם עם קלסתרון...

אני מאוד מפרגנת למשטרה שהם מטפלים בעניין במידת הרצינות הזאת. ממש. לא מזמן מקרה כזה לא היה זוכה לשום טיפול ע"י משטרת ישראל. והיום מקימים צוותי חיפוש וחקירה, מזעיקים קצינים בכירים ממיטותיהם באישון ליל... בקיצור -- עושים את זה כמו שצריך.

אבל למה נזכרו כשאני בדרך למסיבה? זה לא שסתם בילוי אמור לבוא על חשבון עסק רציני כזה, חלילה. אבל היו לי אי אילו מחויבויות שם במסיבה, ולא היה לי איך להשיג את מי שהייתי צריכה להשיג בכדי להודיע. ואני לא מבריזה... זה לא נראה לי נכון.

הסברתי לקצין את המצב, והוא אמר לי שהם יבואו אלי הביתה לגבות את העדות, ואז יקפיצו אותי לפתח תקווה. אז אמרתי בסדר, ופתאום הסתכלתי איך אני לבושה... חחחח. בדקות עד שהגיעו החלפתי איזה אייטם ויניל לבד, מגפיים גבוהים לפחות גבוהים, כיסיתי את החלק העליון בקפוצ'ון ספורטיבי... שם באמת אי אפשר היה לנרמל :)) ולקחתי איתי הכל בשקית.

כל העניין לקח המון זמן, אבל בסוף עמדו במילה שלהם, וקיבלתי הסעת VIP בניידת עם אורות וסירנות, מתל אביב ועד כניסת המועדון בפ"ת. נראה לי משהו מתאים בלהגיע למסיבת פטיש בלויווי שוטר בניידת 😄

משם -- רק הנאות צרופות. אבל אלו סיפורים אחרים.

בינתיים, הציעו לי שאשים גם פה את התיאור של התוקף הסדרתי. למרות שהתיאור הוא די כללי ולא בטוח שיעזור. עושים מה שאפשר:

גבר בגובה של כ- 1.75 מ', בנוי עבה (לא שמן, שרירי, בולדוג קצת). קרח מגולח, גבות שחורות עבות. נראה מזרחי או ערבי. נוהג ברכב כסוף 4-דלתות. תקיפה אחת הייתה באיזור אבן גבירול בין לונדון מיניסטור וככר רבין. התקיפה השניה באיזור דיזנגוף פרישמן.

מאחלת לכולם סופשבוע בטוח ומאושר!!

.

לפני כמה שעות, בדרך הביתה מהמסיבה תקף אותי מינית גבר זר פשוט ככה, באמצע הרחוב.

אני בסדר, למי שדואג.

אבל זה מפחיד ברמות שפשוט עוד לא עכלתי.

אני תמיד חושבת על העיר הזאת כבטוחה. ועל עצמי כמסוגלת להגן על עצמי. ובכלל, שמשדרת "לא קרבן" למי שבסביבה.

אבל כנראה אם הולכים עם מגפי פלטפורמה עם עקב סטילטו, "מבקשים את זה". חוץ מהמגפיים לא היה שום דבר פרובוקטיבי בהופעה שלי (לא שזה היה מתרץ את זה, רק מחפשת מה גרם לו לעצור את מכוניתו באמצע אבן גבירול, לחצות כביש הומה, לבוא אחרי מרחק של עוד רחוב... ואז פשוט לתקוף אותי מאחור. זה היה הרבה מאמץ, לא crime of opportunity).

אני יודעת שעשה כל זאת כי אני מיד הסתובבתי, בעוד מוציאה את הטלפון הנייד ומתקשרת למוקד חירום, ורדפתי אחריו. ככל שיכלתי עם העקבים הנ"ל. וברור שהוא הצליח לשים בינינו מרחק, אבל הספקתי לראות אותו נכנס למכוניתו, אשר הוא עצר ככה באמצע הכביש הראשי. לצערי לא הספקתי לראות את מספר הלוחות שלו, ועד שהגיעה ניידת משטרה הוא כבר היה בלוד או רמלה או הרצליה בכלל.

לא עזר לי פה הקיקבוקסינג שלי, או זה שאני יודעת להוריד כאפה ולא פוחדת לעשות כן. הוא תפס אותי מאחור, והייתי על העקבים ה"קטלניים", וכל השיטה שלו הייתה "פגע וברח". אז הוא ברח. אבל מה אם הוא היה פשוט מפיל אותי? מה אם... מה אם...

אני בסדר. אבל אני צריכה לחשוב איך לעכל את זה שזה יכול היה להיות אחרת. אני לא טיפוס של לחיות את החיים שלי בפחד, ואני מסרבת לתת לסוטים (כן כן, אנחנו לא באמת הסוטים, זה הוא הסוטה) את הכוח עלי. אבל יש גם צד פרקטי...?

אני בסדר. אבל מישהי אחרת בפעם אחרת היא ממש לא בסדר.

והמעט שאני יכולה לעשות זה להגיד את זה בקול רם. להגיד את זה בכתב. פשוט להגיד ולא להסתיר. לא לקחת את זה על עצמי וגם לא להסתתר מהמציאות.

אז אמרתי.

.

Our deepest fear is not that we are inadequate. Our deepest fear is that we are powerful
beyond measure. It is our light, not our darkness, that most frightens us. We ask
?ourselves, who am I to be brilliant, gorgeous, talented, and fabulous
?Actually, who are you not to be

-- Marianne Williamson --