היא היתה חזקה מהחורף
היא היתה חזקה מסופה
לצמוח מכלום שהיה לה
זה סוד הכח שלה
מתוך עולמות שבורים היא צומחת
לילות שלמים היא רוקמת
כל מה שיקרה לה
ופתאום יום אחד הוא הגיע כמו אל שעלה מן הים
את כל כוחותיה נתנה לו, ליבה התעורר מאי שם
אבל אהובה כמו המים - נגע בחופים וחזר
עכשיו אהבה היא יודעת כאב שאינו נגמר
תודה לך גלי עטרי על השיר המדהים הזה...
סליחה על עוד שיר לא מקורי, אבל פשוט כל כך מבטא את מה שקורה לי.
כשחושבים שזה זה, שסוף סוף מצאתי אושר, סוף סוף זאת האהבה האמיתית, מה שחיפשתי כל חיי ולא ידעתי,
אחרי כל השבירות וכל מה שעברתי בחיים שלי, ושנים כבר לא היה לי הרגשה מדהימה כזאת.
אחרי שפתאום צוברים ביטחון שברירי שהכל יישאר לתקופה מה
ואז המציאות צוחקת לכם בפרצוף...והצחוק שלה שובר לך את כל החיים.... והכל מחליף את פניו.
אז זהו, הכלל נשמר... כמה שמצליחים לעלות יותר גבוה, הנפילה יותר חזקה, והלמטה יותר ויותר נמוך.
יש את האופצייה השנייה - סתם לחיות בלי עליות וירידות,
אבל עדיין זה שווה - כי אני יודעת שהיה לי מדהים! אפילו לשבריר שנייה...
לא ככה?
אפשר תמיד לחזור למציאות שהייתה לי:-
אין אהבה אמיתית, רק תשוקה....
אין אנשים אמיתיים, רק שקרנים פתולוגיים...
אין רגשות אמיתיים - הכל אשליות ומשחקים של המוח,
ואין לסמוך על אף אחד אף פעם...
מנקודה זו לפחות אין לאן ליפול... זה נכון, אבל אני כל כך לא אוהבת לחיות ככה...
ולכן כרגע נמצאת הרבה הרבה יותר נמוך מאשר אי פעם נפלתי כשלא האמנתי לשום דבר ואף אחד.........
ואולי פשוט עכשיו, הפעם, כבר אין לי כוח לאסוף את כל החלקים השבורים, גם ככה החיים שוברים אותי מחדש כל פעם.....
אז למה?....
לפני 16 שנים. 7 באפריל 2008 בשעה 2:55
