הוא- מחייך, מושיט את ידו.
היא- מחייכת, מושיטה חזרה.
הוא- פותח לה את הדלת של הרכב.
היא- נכנסת בבטחון ומתיישבת.
נוסעים ברחוב, כביש ראשי, פרדס..מבנה נטוש.
הוא- יוצא מהרכב ניגש אליה.
היא-מרגישה מוזר אבל בטוחה, יוצאת אליו.
נכנסים למבנה, הוא מוביל היא אחריו.
הוא- מתרגש, הרבה מחשבות רצות לו בראש..
היא- משהו לא מסתדר לה אבל מרגישה בטוחה.
הוא- מספר לה שתכף הולכים הביתה.
היא- מאמינה.
הוא- שותק, רציני, מרים אותה, מושיב אותה על שולחן מאובק מעץ ישן.
היא- קופאת משהו, לא מבינה מה קורה.
הוא- שותק, רציני, מרים לה את החולצה, ממשש, מלקק, מביט.
היא- קופאת יותר, רואה אבל לא מבינה מה קורה.
הוא- שותק, רציני, בתנועה זריזה מפשיל לה את המכנס.
היא- קפואה, מכווצת, פוחדת ממה שקורה.
הוא- מפשק לה את השפתיים התחתונות, נוגע, מלקק,מתענג,
היא- בוכה, מבינה היטב מה קורה.
הוא- שולף מהמכנסיים מתחיל לאונן ולגנוח..נוגע בה לא בעדינות.
היא- אבודה, בוכיה, חסרת אונים, כואבת, אבל שותקת.
הוא- גומר על הרצפה, בזריזות מתארגן, עוזר לה לרדת מהשולחן.
היא- אוספת את עצמה, מתלבשת,
הוא- המון סרטים רצים לו בראש. הוא כבר יידע איך להפוך את זה לשגרה.
היא- כל הסרטים והחלומות נכבו בבת אחת.
הוא- מחוייך...ששש זה סוד.
היא- הבושה שלה תדאג להסתיר זאת יותר טוב ממנו בשנים הרבות שעוד יבואו.
נוסעים הביתה, עולים במדרגות.
הוא- שמר עליה והחזיר אותה בשלום.
היא- רוצה לאמא.
דלת נפתחת,בלונים, הפתעה, מזל טוב ילדה יקרה בת 6.
הוא- מחוייך, עבר לו בשלום, מתכנן מה המהלך הבא.
היא- בוכה, מיללת, ואף אחד לא מבחין שזה לא מהתרגשות.
הוא- גזל נשמה.
היא- בת 6 אבל כבר לא ילדה.
הוא- חיי ונושם.
היא- חיה מתה.
הוא- ישתעשע בה עוד כמה שנים טובות.
היא- יום אחד תקום ותגיד "מספיק!".
הוא- יחיה את חייו כרגיל.
היא- תמשיך לחיות כי אין ברירה...
היא שורדת.
לפני 16 שנים. 12 בפברואר 2008 בשעה 12:11
