The adventures of wrong a naughty girl

הייתי אתמול בהופעה של דפש מוד.
ישבתי עם חברה ביציע. לצערי הלהקה לא הצליחה להחזיק את האצטדיון מהמרחק בו ישבנו זה לא עבר.
היה אפשר לראות שזה ככה בכל היציעים והיו רגעים שגם האנשים על הדשא לא נראו לגמרי שם אבל יתכן שאני טועה.
אני חושבת שהסיבות לכך הן שביציעים לא ראו הרבה. על המסכים הוקרנו כל מיני קליפים אומנותים שלא עזרו לעניין.
הסאונד היה כל כך חלש שאנשים הצליחו לדבר ואנשים אחרים ממש צעקו עליהם להשתיק אותם.
המוזיקה עצמה לא ממש סחפה ולדעתי הפייליסט היה בנוי לא נכון.
ולא אני לא מתכונת שהיו צריכים לשים יותר להיטים ופחות מהדיסק החדש. אני מתכונת שהם היו צריכים לשחק עם העליות והירידות יותר נכון.
לדוגמה באמצע הסט היו שני שירים מאוד שקטים היה ממש מתבקש שהשיר שיבוא אחרי יהיה מאוד מרים משהו מפוצץ שכזה אבל מה שבא אחרי היה שיר שהוא לא שקט ולא רועש.
אחרי שיצאנו פגשתי ידידה של חבר שהיא מעריצה שרופה של הלהקה שאמרה משהו על זה שהדיסק החדש לא היה מספיק זמן וכולם לא הכירו ולכן היו נפילות.
חשבתי על מה שהיא אמרה ואני חושבת שהיא ממש לא צודקת.
אני בוחרת את המוזיקה שלי לפי שמיעה אין להקה או יוצר בעולם שאני אוהבת או מכירה את כל מה שהוא עשה. הייתי בכמה הופעות כבר ובכולן הייתה יותר מוזיקה שלא הכרתי אבל בכל זאת נהניתי ונסחפתי איתה.
העובדה שאנשים לא התחברו לחומר החדש אומרת או שהוא לא טוב או שהלקה לא הצליחה להעביר אותו טוב.
מאוד קל לסחוף את הקהל עם שירים שכולם מכירים ויכולים לשיר אבל זה לא אומר כלום.
החלק החשוב זה להצליח לסחוף את הקהל עם החומר החדש לכן הם שיחררו את הדיסק יחד עם מסע ההופעות.

הדיסק החדש של דפש מוד לפחות מההופעה נישמע מאוד דפש מוד מאוד שבלוני וחוזר על עצמו כמו רוב המוזיקה שלהם אני אוריד אותו אבל בטח לא אוהב אותו.

אני התחלתי לאהוב את דפש מוד בגלל הדיסק הקודם שלהם כאשר אמרתי את זה למעריצה השרופה היא אמרה לי בבוז שזה היה הדיסק הכי חלש שלהם ואחר כך בבית ראיתי בynet שהיא צדקה הוא באמת היה הדיסק הכי פחות נמכר שלהם.
הדיסק הזה ששמו exciter הוא אחד האהובים עלי. אם מקשיבים לו שומעים קצת את הצליל של דפש מוד אבל לגמרי בצורה נרמזת. הוא דיסק אחר יצירתי ומגובש. הלהקה יצאה מהקופסה כשהם יצרו אותו.
אבל כמובן הוא לא נחל הצלחה.
חשבתי על העובדה שלהקה גדולה כמו דפש מוד בעצם שבויה בידי המעריצים השרופים שרוצים שהכל תמיד יהיה דומה ומוכר ולכן ברגע שהלהקה מנסה להתפתח הם מגיבים בביקורת.
כל המוזיקה של דפש מוד ממה שאני מכירה זה בעצם אותו צליל שאני הכרתי לראשונה ב Shake The Disease כשכל פעם מלבישים על השבלונה משהו שונה קצת מתקדמים עם הזמן.
השירים שלהם קצת נראים כמו סרט ישן להלבישו עליו ציבעי Technicolor .
הכל דומה ואותי לפחות די משעמם.
אבל הדיסק הקודם שלהם exciter היה אחר. היה מודרני בלי כל צלילי הnew wave הותיקים והלעוסים בלי המניירות הרגילות ולכן אהבתי אותו.
ציפיתי שהם ימשיכו בכיון ימשיכו להתפתח אבל הם נכנעו למעריצים נכנעו לדרישת הקהל וחזרו ליצר את החומר הלעוס הרגיל שלהם.
חבל כי אני בטוחה שליצור כל הזמן את אותה הגברת בשינוי אדרת זה משעמם ומאוס בטירוף אבל כמובן זו אשמתם כי אם היה להם אומץ והם היו מוכנים לאבד את אותם מעריצים שרופים שמגבילים אותם אז אולי היו יוצאים מהם דברים נפלאים.

העמידות שלי לאלכוהול ירדה לשפל חדש כנראה. אתמול האלכסונים בהליכה התחילו כבר מהבית.
לצערי נראה לי שאני זוכרת הכל. כמות השטויות שאמרתי ועשיתי פשוט עברה כל גבול.
ובכל זאת, אני מצליחה להשאר חסודה ולא עשיתי שום דבר מגונה לא בשירותים ולא בשום מקום אחר בערב (חברה שלי עשתה את זה במקומי).
אני היתי המקבילה להומר סימפסון עם אהיל על הראש, למישהו כבר יש תמונה בראש?
אני חושבת שהיה כיף, כמובן שאפילו בלוויה הייתי מצליחה לעשות שמח במצב שהייתי.
אם אמרתי למישהו משהו מביך במיוחד, אנא ספרו לי.

התעוררתי היה 6:38 בשעון.
זכרתי שבשלב מסוים כיביתי את השעון המעורר.
ישנתי יום שלם בלי להרגיש.
רצתי לסלון לבדוק מה שלום הכלב כי לא הוצאתי כבר איזה חמש עשרה שעות. הכלב היסתכל עלי באדישות ממש לא נראה בלחץ.
הסתכלתי בטלפון היה רק סמס אחד ואף שיחה שלא נענתה. חשבתי איזה מזל.
עברו לי מחשבות בראש על איזה יאוש שהפכתי לאדם שישן כל היום ואיך אני משנה את זה חזרה ושאני בחיים לא אצליח ללכת לישון בשעה נורמאלית בלילה ואז פתאום עלה בדעתי שאולי בכלל בוקר ולא ערב. התחלתי לחפש איפה זה כתוב אולי בטלפון אולי במחשב אבל הייתי כל כך הפוכה שלא מצאתי.
בסוף הצלחתי לשכנע את עצמי שבטח בוקר חזרתי למיטה היסתכלתי על השעון המעורר וראיתי שהוא בכלל לא כבוי.
בוקר טוב

בהמשך לפוסט הקודם אכן טרחתי ושאלתי את אותו אחד שפנה אלי כך:

אוהבת לקבל חזק ועמוק בתחת?

למה הוא פונה ככה לנשים.

זו היא תשובתו:

נכון שזה קצת בוטה, אבל זאת גם דרך להתחיל שיחה בהתכתבות....הרי ברור שלא הייתי פונה ככה לבחורה בבאר,נכון? זה עובד כן, רק למי שאמיצה מספיק לגלות מי זה הבחור שמרשה לעצמו לדבר ככה...

אז עכשיו למי שמתעניין יש גם רציונל.

אני מודה שבידי יש יותר מדי זמן פנוי ואני עושה נזקים לבלוג שלי אז אני אעזוב את המחשב ואפסיק להתעסק בשטויות.

שיניתי את הסטאטוס שלי ממתחלפת לנישלטת כדי לחסוך מעצמי את כל הפניות של אלו שמבקשים להיות האסלה שלי.
בתמורה אני מקבלת פניות כאלו:

אוהבת לקבל חזק ועמוק בתחת?

אני לא ממש יודעת מה עדיף.
מה עובר לגבר בראש כשהוא פונה ככה?
האם אי פעם זה מצליח?
האם זה בשבילו כמו לפתוח את המעיל בפארק?
אולי אני אקבל אומץ ואשאל ואם אני אקבל תשובה לעניין אני אפרסם.

לעניין הסאטוס באופן מפתיע מהרגע ששיניתי דוקא התחברתי יותר לצד השולט שבי זה שחשבתי שאיבדתי לעד. מצאתי את עצמי מנהלת שיחה עם עבד נותנת לו כללים לשרות אצלי ונהנת מזה אז אולי אני צריכה לשנות את הסטאטוס חזרה.

הפוסט הזה יושב לי בקצה כבר כמה ימים אבל לא יוצא. כמו עיטוש עיקש שמדגדג ומדגדג אבל לא יוצא החוצה.
יום שישי, ארוחה אצל אחותי ושוב אני קולטת כמה החיים שלי רחוקים משל כולם. כמה אני בחיים לא אזמין את המשפחה לאכול אצלי סתם כך, וכמה אני לא יכולה לדבר איתם על החופשה האחרונה בצימר או על הנסיעה הבאה לאירופה.
הם לא באמת מבינים את המרחק לא מבינים כמה החיים שלהם ניראים לי רחוקים ובילתי מושגים.

אחת השאלות שאני הכי שונאת היא יש לך תוכניות להערב. זו שאלה לגמרי לגיטימית ממישהו שרוצה לעשות משהו ביחד אבל שאלה הרבה יותר מעצבנת ממישהו ששואל סתם בשביל לדעת.
אולי בגלל הבלוג אולי בגלל שכשאני כן מבלה אני עושה את זה עד הסוף אנשים קיבלו את הרושם שאני מן בליינית שכזו. אז כן אני יודעת לבלות, אבל אני גם יודעת להישאר בבית ויש זמנים שבכלל לא עולה על דעתי לבלות. יש אפילו זמנים שאני לא רוצה לעסוק בשום פעילות חברתית ויש זמנים שאני רוצה ואין לי עם מי. אני מניחה שכל אדם נורמלי בגילי בעיקר אלו ללא בן זוג מוצאים את עצמם לפעמים בלי בילוי רצוי ביום שישי בערב וזה בסדר גמור אבל השאלות המציקות תמיד גורמות לי להרגיש שאני לא בסדר ושלכל העולם יש חיים ולי לא.

בסוף שבוע שעבר ניפגשתי ידיד ותיק אחרי הרבה זמן שלא ניפגשנו. מהמעט שהוא אמר וגם סתם תחושה כללית הרגשתי שהוא בצרות ונגמלה החלטה בליבי שאני אעשה כמיטב יכולתי להיות חברה טובה ולעזור לו לצאת מהצרות.
כאשר חשבתי על הידיד ועל הדרכים לעזור לו עלתה בדעתי מחשבה עגומה על כך שאני בלא פחות צרות ממנו אולי מזויות מסוימות אפילו בהרבה יותר ושהיה נחמד אם היה לי מישהו כמוני. אבל דקה אחרי הרגשתי נלעגת על הרחמים העצמים וחנקתי אותם. עזרה אמיתית תמיד צריכה לבוא מעצמך ולא מאנשים אחרים.

אחד הדברים המוצלחים שקרו לי בזמן האחרון זה שחזרתי לחלום והיום חזרתי לחלום חלומות מין.
הייתה תקופה ארוכה שהם נעלמו. כנראה התעסקתי במין כל כך הרבה במודע שלא נשאר כלום בתת מודע. בזמן האחרון אני מדברת על זה פחות ומתעסקת עם זה פחות אז היום זכיתי לחלום מיני אמיתי.
כשהתעוררתי השתמשתי בו מחכה לחלום הבא.

אז זהו אני מניחה שזה אפצ'י הולכת לקנח את האף (:

חלמתי חלום, בחלום אני הולכת עם הכלב ברחוב ומישהו צועק מלמעלה מהמרפסת.
אני מתעלמת הוא ממשיך "היי את בחורה עם הכלב". אני מאיצה את צעדי, הוא אומר משהו על זה שאם אני לא מתיחסת הוא חייב לרדת. אני מנסה להתרחק. הוא תופס אותי מעבר לפינה ואומר משהו על זה שאם לא הייתי בורחת הוא לא היה עושה את זה. הוא כולא אותי בתוך קופסת מתכת קטנה. אני רואה את המכסה ניסגר קרן האור האחרונה נעלמת. אני לא יכולה לצאת.
כשהתעוררתי ויצאתי עם הכלב באמת היה בי עדיין חשש קטן הרגשה שעוד דקה מישהו יצעק לי מהמרפסת זה כמובן לא קרה.

אתמול הגיע שכן שלי לנסוע איתי למסיבה של אורלי. ישבנו בבית שתינו ודקה רד בול החברה קצת איחרה.

מכאן לכאן אני לא יודעת למה אמרתי לו רוצה שאני אצליף בך? בהתחלה הוא לא לקח אותי ברצינות אז הסברתי לו שאמרתי את זה כי באמת התחשק לי. זו הייתה האמת לאמיתה ממש התחשק לי.

הוא אמר שהוא ממש רוצה, אז הורדתי אותו על ארבע על הריצפה התחלתי להצליף בו זכרתי לחמם קודם ואז לעבור לחזק הוא מאוד נהנה קלטתי עד כמה כשהוא עיגל את הגב והבליט את הטוסיק לקבל את ההצלפות יותר טוב (תנועה שאני מכירה מעצמי). כל הסשן הקטן הזה לקח אולי עשרים דקות עד שהוא גמר.

זה היה הסשן שהכי נהנתי ממנו אי פעם כשולטת. מה שמצחיק שבדיוק השבוע החלפתי את הסטאטוס שלי ממתחלפת לנשלטת. עשיתי את זה כי היה לי קשה לדמיין את עצמי נהנת לשלוט כי נמאס לי מפניות של עבדים שמציעים להיות האסלה שלי וכי ידעתי שאם אני כן ארצה לשלוט שוב זה לא יהיה במישהו זר מהאתר.

חשבתי על למה זה היה כל כך נעים והגעתי לכמה מסקנות.

דבר ראשון הרגשתי שאני יודעת מה אני עושה ידעתי שאני בסדר כי להיות בצד השני לימד אותי איך לעשות את זה נכון. כשהייתי מלכה פעם הרגשתי סומא בערפל אף פעם לא באמת ידעתי מה לעשות ואני לא אוהבת לעשות דברים שאני לא מרגישה מיומנת בהם.

חוץ מזה הרגשתי חופש להיות אני לזרום עם עצמי כשהייתי מלכה תמיד הרגשתי שאני צריכה להחזיק את עצמי חזק להיות קשוחה מה שלא טיבעי לי כי דימינתי שזה מה שמצפים ממני.

אני חושבת שאז לקחתי את זה בתור אתגר משהו שרציתי לדעת לעשות אפילו להוכיח שאני מסוגלת וממקום כזה קשה להנות.



אחר כך הלכנו למסיבה. המסיבה הייתה מעולה כל הכבוד לאורלי וטיש. היו המון אנשים וכולם נראו נהדר. הייתה אנרגיה טובה. אפילו הצלחתי לרקוד עם המוזיקה הישראלית המצחיקה.



לקראת סוף הערב הכרתי חברה חדשה נהדרת והיה לנו קליק נהדר אנחנו גרות באותה שכונה וסוף סוף יש לי חברה שגרה קרוב ולא רק זיונים.



זה אחד הדברים שנהדרים בעיניי בקהילה אני כל הזמן מכירה בחורות נהדרות שאני מקווה שיהיו חברות שלי לתמיד. פעם היה לי מאוד קשה להכיר בנות שאני מסתדרת איתן ועוד יותר שמסתדרות איתי.

אחרי המסיבה החברה הישנה החברה החדשה ואני עלינו על האוטו ונסענו לדירה של חבר משותף והמשכנו את הערב. השיחה הייתה נהדרת כולם אהבו אחד את השני והיה טוב.

בסופו של דבר התעיפנו סיימנו את הערב ואני רצתי להוציא את הכלב המסכן

הפוסט הוסר הן מחמת הדביקות אבל בעיקר בגלל שהתמונות היו גדולות מדי וזה הפריע בעיצוב של העמוד.

אני גרה בשכונה מאוד אורבנית. יש בקושי כמה עצים אפורים על המדרכות בשביל נהגים שיכורים להיכנס בהם.
לכן מאוד הופתעתי שגיליתי שיש מישהו שמחזיק תרנגול או אולי תרנגולות במרפסת התל אביבית הקטנה שלו.
גיליתי את זה כי כל כל לילה כשאני יוצאת לסיבוב עם הכלב אני רואה אותו משקה את העציצים שלו ושומעת את התרנגול מלווה אותו בקריאות שבג'ונגל הבטון שאני חיה בו נישמעות די סוראליסטיות וגם משגעות את הכלב.

הכלב בכלל הפך פחדן בזמן האחרון כל פעם שכלב אחר מסתכל עליו לא נכון הוא פורץ בצעקות כאילו הרביצו לו או משהו. הבעלים של הכלב השני מתחיל להתנצל ולהגיד אני לא מבין הוא לא נושך בדרך כלל (פעם אחת לכלב השני היה בכלל מחסום) ואני צריכה להסביר שהיצור שלי בזמן האחרון פשוט חיי בסרט ושאין לי כונה להתלונן על אף אחד.

אבל מי אני שאלגלג על הכלב גם אני פחדנית לפעמים למשל אחד הדברים שאני נמנעת מהם בחיים זה דייטים. הסיבה לכך היא שאני יודעת שאני תמיד מפשלת ולכן למה לטרוח. באופן כללי שמתי לב שכשמישהו מוצא חן בעיניי אני כל כך נלחצת שמה שהוא רואה זה גירסה אפורה ודהויה שלי. כמו כן הבחנתי שכאשר אין לי עניין בבחור ואני פשוט עצמי אני תמיד מוצאת חן בעיניי הצד השני. הפתרונות שלי לעניין בדרך כלל דופקים את המצב עוד יותר והם בדרך כלל כרוכים באלכוהול או סקס או שניהם גם יחד. וזה גם לא עוזר כי אני ממשיכה להיות משונה אז כנראה אין דרך לנצח.
אבל על פחדים צריך להתגבר אז אולי אני אזרוק את עצמי לקלחת ונראה אם יצא מרק טעים. (: