The adventures of wrong a naughty girl

לצאת רגע מתוך עצמי ולהבין שהדיכאון שעוטף אותי בזמן האחרון הוא לא שלי. להבין שזה down כימיקלי טהור. להבין שהדברים שמפריעים לי בכלל לא הדברים שמטרידים אותי בימים כתיקנם.
לדעת שזה עניין של זמן ימים ספורים עד שזה יעבור. לנסות לחשוב איך להאיץ בתהליך.
להתחיל לתת לדברים אחרים להיכנס פנימה. לתחושת הwellbeing שאני מקבלת מלשמוע מוזיקה ולהרגיש את השמש כשאני הולכת ברחוב עם הכלב.
להיות אסירת תודה על זה שהכלב מבין אותי עד הסוף ואני יכולה להגיד לו דברים כמו "תעזוב את החתול baby " והכלב יעבור ליד חתול ישן בלי להפריע את מנוחתו.

להפתעתי גיליתי שלא קלטתי נכון אדם שחשבתי שקרוב אלי.
בטחתי בו ברמה שלא בטחתי באף אחד אחר כבר הרבה זמן.
אבל ככל שאני מקלפת את הקליפות והמסכות אני מגלה שם כיעור מגלה אדם חלש שמתנהג בצורה מכוערת כל פעם שהוא מרגיש שהוא נדחק לפינה.
אני מגלה אדם שבוחר תמיד ללכת בדרך האנוכית גם אם זה על חשבון אחרים אפילו אם זה אחרים שכביכול אכפת לו מהם.
זה גורם לי לסמוך קצת פחות על שיקול הדעת שלי.
טוב ענווה לא הזיקה לאף אחד (:

אין שינוי הכול אותו הדבר.
החיים ממשכים בשגרה מתמשכת ונמתחת.
פנטזיות לא צריכות להתגשם כי כאשר הן מתגשמות הן תמיד מאכזבות.
אבל כשהכול ידוע ומובן מראש אז הכול גם בטוח וחסר משמעות ואז ניתן לעשות מה שרוצים ללא השלכות כי אין משמעות ולשנות את העתיד, לצאת מהשגרה.
אז בעצם מה כבר יכול לקרות.
שום דבר.
אני רוצה כוחות אני רוצה לקום מחר עם כוחות קסם.
אני רוצה כוחות קסם אנוכים שלא משנים את העולם אלה רק מועילים לי.
אני לא רוצה אחריות אני רוצה ליהנות ואף פעם לא להשתעמם.
אני רוצה להיות הכי טובה בהכול.
אני רוצה להציל את כולם במשפחה.
אני רוצה להציל את כל החיות הסובלות ולהתנקם בכל האנשים שגרמו להם לסבול ושיכאב להם.
בעצם להציל חיות זה להציל את העולם אז אולי אני רוצה להציל את העולם גם.
אני רוצה שיסגדו לי אבל אני רוצה להישאר אנונימית וחופשיה.
אני רוצה לפרוק כל עול.
כשהגמד מסתובב בגינה ולא מוצא את הפתח למטה כי החפרפרת מוטטה את המנהרה בטעות והבונה הציף אותה כשבנה את הסכר.
אני רוצה לחזיר את הזמן אחורה אבל אני לא רוצה לשנות כלום.
אין חרטות.
אני רוצה להיות צעירה לתמיד אפילו אם זה אומר למות מוקדם.
אני רוצה לבטוח אבל אני לא מאמינה באנשים כי כולם בדיוק כמוני בסופו של דבר חושבים רק על עצמם ואין לי זכות לצפות ליותר. אבל כשיודעים את זה תמיד קצת קשה לבטוח.
אפילו הכלב שלי חושב רק על עצמו ותמיד מנסה לשפר קצת את המצב שום דבר לא מספיק.
די נגמר לי הזמן

הג'וק בחדר האבטיה סתם מגעיל.
שום דבר לא מריח משונה.
אפילו הפסקתי לבכות מסצנות מרגשות בסרטים.
אני לא אגיד שהחיים יפים אבל בהחלט הרבה יותר נוחים.

אחרי כל high מגיע הlow ועכשיו אני שם.
השריון האהוב שלי נעלם ואני מרגישה כל דבר בעוצמה מטורפת. פורצת בבכי מכל שטות בטלויזיה ואפילו כמעט סתם ברחוב בגלל מחשבה תועה.
ג'וקים מלחיצים אותי ברמה לא הגיונית. הרגתי ג'וק עם ספרי בחדר האמבטיה (תוך כדי צרחות של פחד ובכי היסטרי) ועכשיו אני לא יכולה להיכנס לשם יותר.
אני אפילו לא מצליחה להתאפק ולא לעשות קול של פחד כשאני רואה ג'וק ברחוב.
אני רגישה בטירוף לריחות והכל מסריח לי ברמה שגורמת לי לא להצליח להתקרב לדברים.
אם לא הייתי בתולת ברזל בחודשים האחרונים הייתי חושבת שאולי אני בהריון.
בגלל שהייתי כל כך ביחד בימים האחרונים הלבד שלי פתאום מרגיש כמו בדידות.
אבל תקשורת עם אנשים קשה לי ואני נמנעת.
אני יודעת שאני לא עצמי כרגע ואני יודעת שזה יעבור לבד מחר או מחרתיים וזה עוזר.
אז יאללה שיבוא מחר כבר.

הייתה לי שיחה מדהימה של ארבעים ושמונה שעות עם מישהו שדיבר בקצב שלי ברמת הרהיטות שלי והתעניין באמת בכל דבר שעניין אותי. זו הייתה חויה מדהימה לדבר כל כך הרבה עם מישהו בלי להשתעמם או להתאמץ לרגע. זו הייתה השיחה הכי מעניינת שהייתה לי בחיים.

בלילה חלמתי שאני שוכבת על מזרון על ריצפה עם עוד אנשים מישהו פתאום הניח עלי ידיים ולא יכולתי לזוז הרגשתי שאני נחנקת. התעוררתי נרדמתי שוב הפעם שכבתי על הבטן כנראה בבריכה ושוב מישהו החזיק אותי חזק כבר הרגשתי את המים על הפנים שלי ידעתי שאם אני לא אשתחרר אני איחנק. קמתי הדלקתי אור וחזרתי לישון.

לפנות בוקר חלמתי שהפכתי לקיפוד הייתי צריכים להיות כך זמן מה כדי שמשהו יקרה. כל הזמן ספרתי את הדקות לחזור להיות עצמי. אנשים לא האמינו שאני אדם וחשבו שאני רק קיפוד. לא יכולתי לדבר. סוף סוף אכלתי את הטופי שהיה אמור להפוך אותי חזרה לאדם ישבתי במעגל של אנשים ואמרתי משהו ובמקום ציוץ של קיפוד יצאו לי מילים וכולם נדהמו. ידעתי שאני חוזרת לעצמי.

ואחרי כל זה דווקא קמתי במצב רוח טוב.

להרבה אנשים יש את תקופת ההשתוללות שלהם ואחר כך הם נרגעים.
אחרי שהם גמרו להשתולל הם יכולים להירגע עם בן זוג אחד ולהתחיל להביא ילדים.
לי אף פעם לא הייתה תקופת השתוללות אני לא עושה דברים בתקופות. אני כזו תמיד הייתי וזה לא ממש עבר לי.
נכון שיש לי תקופות שהן יותר רגועות תקופות שבהן יש פחות בלגן אבל זה מכורח המציאות. זה בגלל שלצערי אחרי הרבה זמן שהצלחתי להימנע מזה הפכתי לאדם שצריך לפרנס את עצמו ולכן גם לאדם אחראי שמחזיק עבודה וחי בסופי שבוע.
אבל זה לא מבחירה וזה גם לא מצב שאני אוהבת זה כי אין ברירה.
עכשיו שאני מובטלת חזרתי להיות במצב הטבעי והנכון לי. חזרתי להיות מישהי שאם משעמם לה בערב היא יוצאת לשתות חזרתי להיות מישהי שכל סוף שבוע שלה הוא הרפתקה וכך טוב לי. הדבר היחיד שפוגם בזה והופך אותי לא לקצת מדוכאת זה שזה לא אמיתי שבסוף אני אאלץ לחזור לחיים המשעממים של עבודה בית ולחכות לסוף שבוע.

לפני כמה ימים פגשתי במקרה את אחותו הקטנה של אחד האלו שהייתי רצינית איתם אחד מאלו שמיד אחרי מצאו את האישה איתה נשארו לתמיד. כאשר היא סיפרה לי מה שלומו (חיי בקנדה הילדים כבר כמעט גדולים) הבנתי למה זה קורה לי למה אחרי כמה שנים איתי נתפסים על בחורה בורגנית ומסודרת ומתחילים להביא איתה ילדים. הסיבה לכך שאני אומנם אני, אני לא בשלב אני לא אגדל מזה אבל הם כן תפסתי את שני בני הזוג שלי בשלב הבלגן שלהם ואז זה באמת היה מתאים אבל להם זה עבר כי זה היה רק שלב ולי לא ממש כי זה לא שלב זו אני. אחרי הם היו צריכים קונטרה משהו הפוך ולכן הם הלכו לכיוון הכי בורגני ומשעמם.

אני מניחה שאם היו לי ילדים הכיוון של החיים שלי היה משתנה הבלגן היה פחות חשוב או יותר נכון לא אפשרי. (אני בהחלט מאמינה שאילו בז של אלכהול אסור שיהיה כשהילדים יכולים להיות מושפעים)
אני לא יודעת אם הייתי יכולה להיות מאושרת מזה אבל מקבלת שיתכן.

יש דמיון גדול בין קנית כרטיס לוטו והיכרות וירטואלית.
בכרטיס לוטו עד שלא בדקת את המספרים יתכן ואתה מליונר.
בהיכרות וירטואלית עד הפגישה יתכן ומצאת את אהבת חייך.
כמה נעים לפנטז.

חוץ מזה אסון גדול היס מאקס שלי התקלקל.

אחד הדברים שממש מפליאים אותי זה שמזאבה בודדה הפכתי לאדם שיש לו חברים.

אפילו חברים אמיתיים כאלו שלא רוצים שום דבר ממני חוץ מאותי.

מוזר לי שאנשים מחבבים אותי.

אני משונה מאוד הרבה שנים מצאתי מעט מאוד אנשים שדברו את השפה שלי או קיבלו אותי כמו שאני.

עדיין לא מצאתי אנשים שמדברים את השפה שלי אבל מצאתי די הרבה אנשים שמקבלים אותי כמו שאני.

יש לי המון כבוד לכל האנשים האלו שמקבלים מישהי שהיא כל כך זרה כל כך מחוץ למעגל הנוחות שלהם ואפילו באמת מחבבים אותה.

כל כך התרגלתי שמקבלים אותי שכאשר פתאום אני פוגשת מישהו שחושב שאני משונה מדי זה מוזר לי.

פעם כולם היו כאלו.

אני תוהה אם זה בגללי כי הפכתי יותר קלה לעיכול או בגלל שהתמזל מזלי לפגוש אנשים מאוד מיוחדים בזמן האחרון.

אני מניחה שגם וגם.

היו לי שתי מערכות יחסים רציניות בחיים אחת של ארבע שנים והשנייה של שבע.

שני הבחורים היו מזל בתולה משנת שבעים ושתיים.

שניהם מצאו בחורה מיד אחרי שגמרנו (או אולי אפילו קצת לפני).

שניהם עדיין יחד עם הבחורה הזאת ואפילו התחתנו איתה.

לבחורות של שניהם קראו ליסה.

אז לא פלא שאני כל כך שרוטה.

אה והשם ליסה ממש שנוא עלי.