שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

The adventures of wrong a naughty girl

הכל חוץ משירה
לפני 15 שנים. 25 במאי 2009 בשעה 8:18

ירח הדבש שלי עם בדסמ נגמר כנראה. הכל כבר לא נראה חדש ונוצץ ואני מתחילה להרגיש דיסוננס.
זה לא שאני סובלת בסשנים אני אפילו מאוד נהנית אבל רעיונית קשה לי עם זה.
קשה לי עם זה שבעצם האדם שבצד השני שהוא חבר טוב, זה שאני בוטחת בו בעצם רוצה להכאיב לי מחפש דרכים חדשות לגרום לי כאב.
קשה לי עם זה שאנשים שאני חושבת שמחבבים אותי ואני חשובה להם עדיין היו רוצים לעשות לי כל מיני דברים שיכולים להיות מחרידים.
ככל שאני מכירה שולטים יותר יש לי רתיעה יותר גדולה.
אני מגיעה להכל ממקום של לגרום עונג, הסיבה שנהנתי בפעם האחרונה שסישנתי מישהו הייתה שהוא הראה בצורה כל כך ברורה את העונג שהוא חווה.
אם לא הייתי רואה עונג אני לא חושבת שהייתי ממשיכה.
אני תמיד חשבתי שזה ככה גם לאחרים אבל זה לא בדיוק נכון.
לפני כמה ימים קראתי משהו במקום אחר.
קראתי משהו ששולט כתב, הבחור הזה הוא מישהו שאני סוג של מכירה וממה שידעתי הוא בחור טוב ואכפתי שמאוד אוהב את הנשלטת שלו.
במסגרת שיחה על דום ספייס הוא כתב שזה עושה אותו יותר אכזרי.
זה הפריע לי. אני לא מרגישה נוח עם המילה אכזרי זה מתנגש לי עם הקונספט של העונג.
שולט שמגיע למקום אכזרי מפחיד אותי, גרימת כאב ממקום אכזרי לא מרגישה לי בריאה.
המחשבה שמישהו עושה לי דברים ממקום אכזרי מאוד לא נוחה לי, אני לא רוצה לקבל אכזריות.
אני תמיד הרגשתי ששולט צריך להגיע ממקום טוב ומפנק ואוהב. זה נכון שהוא מפנק גם בכאב אבל בלב שלו לא צריכה להיות אכזריות.






לפני 15 שנים. 24 במאי 2009 בשעה 18:49

לכבוד יום הולדתה של חברה הלכנו לספא. גילינו לשמחתנו שכאשר קונים חבילה זוגית חוסכים די הרבה כסף ובנוסף למסג' אנחנו גם מקבלות זמן שהיה פרטי בג'קוזי.
בשלב שהגענו לג'קוזי כבר הינו די שיכורות כי הספא סיפק לנו די הרבה יין.

בשלב מסוים במהלך השהיה שלנו בג'קוזי גיליתי שחוץ מזרנוקי המים הרגילים יש גם איזה פתח מוזר שעושה מן הרגשה מוזרה כאילו זרם הפוך נמשך לבפנים בחוזקה. שתינו חשנו את זה ביד וזה הרגיש ממש נעים. כמובן שעלתה לנו המחשבה שזה בטח יהיה נעים גם במקומות אחרים.

ממילא הינו עירומות בג'קוזי (לא רצינו להיסחב עם בגדי ים רטובים כל היום) חברתי האמיצה התנדבה ראשונה. בשנייה שהיא התחילה להרגיש דפקו לנו על הדלת ואמרו שהזמן נגמר. אז היא זזה ונתנה לי לנסות שנייה אחרי שקרבתי את עצמי לאותו זרנוק מבטיח נישמע קול נקישה חזק והוא הפסיק לעבוד.

הג'קוזי כנראה לא אהב שמבצעים בו מעשים מגונים. אבל אני מבטיחה שאני אחזור לנסות שוב.


לפני 15 שנים. 24 במאי 2009 בשעה 0:16

קודם כל ברור לי שפרסום השיחה היה מהלך ביצ'י בעיקר עם הבחור קורא את הבלוג.
בחרתי לעשות זאת במודע ומתוך ידיעה שאני עושה משהו שהוא מאוד לא נחמד.
כשאני רעה זה לא בטעות.
(אני מניחה ומקווה שהוא קורא)
הופתעתי כשלפחות שני גברים אמרו לי שהגזמתי בתגובה ושזה לגמרי לגיטימי לשאול שאלה כזו.
אני בהחלט מקבלת את זה שיש מערכות יחסים שבהם זו שאלה רלוונטית. בעיקר כאלו בהם יש עניין מיני בין הצדדים.
כאן לא היה. או יותר נכון הבהרתי לבחור הזה מספר פעמים שאני לא מעוניינת בצורה שלא משתמעת לשתי פנים.

האם אני היחידה שרואה פניה כזו כחסרת כבוד ומשפילה?

האם אני היחידה שמתעצבנת כאשר היא מרגישה שהצד השני רואה אותה כאוביקט מיני?

האם זו אני היחידה שמרגישה שבפניה כזו הוא הפך אותי לכלי קיבול לזרע?

החלק שהיה גרוע בכל העסק והסיבה שזה עדיין מטריד אותי זה העובדה שהוא היה מישהו שאני מדברת איתו לא ממש ידיד אמיתי אבל זה קרה בדיוק כשחשבתי שאולי הוא יהיה.

היום בבוקר קרה משהו דומה אבל הפעם זה היה ממישהו שלא ציפיתי ממנו להרבה.
הבנתי שעשיתי טעות שהסכמתי לצרף אותו למסנג'ר ופשוט מחקתי אותו משם.

יש בי משהו שמושך אש מינית. אני מקרינה המון מיניות לא מבחירה ולא בגלל משהו שאני עושה.
אני בדרך משתדלת למתן את זה עם בגדים לא מינים ואפילו בהתנהגות.
זה לא ממש מצליח.
אם מוסיפים לזה את מה שאני כותבת בבלוג אז נוצר איזה רושם שאני מהאנשים שרוצים סקס חסר רגשות ומשמעות.
זה נכון שזה קורה אבל אני לא מחפשת את זה אפילו משתדלת להימנע.
אני בוחרת להיות באינטראקציה עם בחורים כאשר אני חושבת שיש שם פוטנציאל למשהו אמיתי להתפתח כאשר אני מבינה שהפוטנציאל הזה לא קיים אני בדרך כלל מפסיקה.
אני פשוט מאבדת עניין כאשר ניגמר הקסם.
כתוצאה מכך אני לא נשארת עם אף אחד לאורך זמן ורוב הקשרים המינים שלי נגמרים אחרי פגישה או שתיים.
לכן אני לא רוצה להיות עם נשואים ולא נותנת להם צ'אנס. כי לא משנה כמה נהדרים וכמה מוצלחים הם עם מישהו נשוי אין שום סיכוי לעתיד משותף.
(זה מצחיק כמה נשואים פונים אלי על אף שכתוב לי בפרופיל שאני לא מעוניינת ומשום מה חושבים שהם איך שהוא ישנו את דעתי.
אני מניחה שזו יומרנות גברית מטופשת.)
אם נחזור לבחור מהמסנג'ר, אני מניחה שבגלל זה הוא עשה טעות וחשב שזה לגיטימי לפנות אלי כך הוא לא היה עושה את זה אם הוא לא היה חושב שיש סיכוי שאני אגיד לו שאני מסכימה.
מה שגרם לי להתפוצץ באמת זו העובדה שכאשר אמרתי לו שזה לא בסדר ופוגע במקום להתנצל הוא אמר לי בהתנשאות שאני דרמתית. לכן הקשר נותק לכן בחרתי להיות ביצ'ית ולפרסם את השיחה.
אז יאללה בחורים אתם מוזמנים להיכנס בי ולהגיד לי שוב שזה לגמרי בסדר שבחור יציע הצעה כזו.

לפני 15 שנים. 22 במאי 2009 בשעה 9:23

שיחת מסנג'ר עם בחור שהחשבתי בחור טוב עם פוטנציאל אמיתי לידידות

את רוצה למצוץ לי?

אתה מחפש לחטוף מכות או משהו או שאתה סתם רוצה שאני לא אדבר איתך יותר
חשבתי שאנחנו יכולים להיות חברים למה אתה מתנהג כל כך מגעיל

מה מגעיל?
ממתי סקס הפך להיות מגעיל

להגיד לבחורה באופן כללי את זה מגעיל להגיד לבחורה שלא מעוניינת בך בשום דרך מינית ושאתה יודע שלא עושה דברים כאלו את זה דוחה

טוב חשבתי שעברנו את זה. תגידי לא

זה נשמע אלו אתה רוצה לגרום לי לשמור ממך מרחק

למה הדרמה
את כזאת בחורה לפעמים
בקטע רע

כי אני מצפה מהסוטים בכלוב להגיד לי משהו כזה לא ממישהו שאני מחשיבה כידיד
פגעת בי עכשיו

טוב יאללה, הפכתי לסוטה נדבר כבר... מתישהו. צ'או

לא אנחנו לא שמור ממני מרחק

אה ואתה לא רק סוטה אתה גם חזיר שוביניסט



האם זו אני?

מה עובר לגברים בראש?

לעניין אחר לגמרי:
נהניתי מאוד במסיבה בספייס אתמול. לא הייתי שם הרבה זמן והחלל שם שופץ ונראה מעולה. אפילו היה סטולי בבר.

הייתי לבושה כדבורה עם בגד גוף מצחיק בצהוב שחור ומחושים (על הכנפיים ויתרתי הן לא היו נוחות).

לצערי הקהל לא שיתף פעולה עם עניין הליטופים ולא קיבלתי הרבה. אלו שקיבלתי היו נחמדים מאוד.
היה אפילו איזה איש שבא במיוחד להגיד לי שלום החזיק פתק ליטוף ביד ולא נתן לי.

שוב מה עובר לגברים בראש.

במסגרת הדברים המפדחים של הערב אני חושבת שהתחלתי עם מישהו שאני מכירה באגרסיביות. וגם כמובן קצת אמרתי דברים חסרי טאקט. למזלי הבחור שיתף פעולה אז אני מקווה שהכל בסדר.

צילמו אותי הרבה אז אולי אפילו יצאו תמונות טובות והכרתי המון אנשים נחמדים אז הכל טוב.

בסופו של דבר ערב מוצלח היה כיף לחזור לספייס.


לפני 15 שנים. 20 במאי 2009 בשעה 12:26

אתמול בערב התקרר מספיק אז החלטתי לכבות את המזגן ולפתוח את הדלת של המרפסת.
ישבתי על הספה אני חושבת שראיתי גיבורים בטלוויזיה האור היחיד בחדר היה מהטלוויזיה ומהמסך של המחשב.
פתאום שמתי לב לבחור שעמד במרפסת בבית ממול. זה נראה כאילו הוא מסתכל ישר עלי. לא ידעתי אם הוא באמת רואה אותי כי בסך הכל הייתי בתוך חדר חשוך אבל זה ממש נראה שהוא נועץ בי מבטים.
זה נמשך עשר דקות בערך שבהם תהיתי אם הוא רואה אותי או שזה סתם נראה ככה ואז הוא הפריח לי נשיקה באוויר ניכנס הביתה ויצא בלי מכנסים (לא ראו כמעט כלום בגלל הגדר של המרפסת) והתחיל להביא ביד. קמתי סגרתי את הדלת והדלקתי מזגן חזרה.

לפני 15 שנים. 18 במאי 2009 בשעה 23:22

חלמתי חלום והחלום לא נעלם לי מהראש עד עכשיו.
בחלום הייתי בטיול מאורגן שכזה אמא שלי הייתה שם גם. נכנסנו לאיזה בוסתן מוקף בחומה וכשיצאנו הסתכלתי על אמא שלי ומשהו היה לא בסדר. יצא לה קצת קצף מהפה הראש שלה היה מוטה לצד והיא דיברה שטויות. מיד הבנתי שהיא קיבלה שבץ. ידעתי שצריך להביא אותה מהר לבית חולים כי אם נותנים מדללי דם למישהו שקיבל שבץ בשלוש השעות הראשונות מהרגע שזה קורה ניתן להפוך את הנזק. המשך החלום עסק במאמצים שלי להביא אותה לבית חולים הרגשתי שמזל שהייתי שם לעלות על זה בזמן.

כשהתעוררתי החלום הטריד אותי אני תמיד מפחדת שזה אזהרה וזה עומד להתגשם.

פעמים בחיים קיבלתי אזהרות שכאלו.
בפעם הראשונה שוב בחלום ושוב על אמא, חלמתי שאנחנו עושות תאונת דרכים והאוטו נופל למדרון ואמא שלי עולה מהמדרון צולעת.
שלושה שבועות אחרי זה פחות או יותר קרה רק שאני לא הייתי איתה באוטו. היא איבדה את הבלמים בירידה התלולה מהישוב שלנו ונכנסה לתוך התנועה העצבנית של הבוקר על כביש ירושלים תל אביב.
זה קרה בדיוק במקום שבו חלמתי על התאונה והיא לא התדרדרה למדרון כי היא פגעה בשש מכוניות על הכביש זאת שהצליחה לעצור הייתה סמי טריילר ענק. היא נפצעה בברכיים. כשאבא שלי סיפר לי על התאונה קלטתי שחלמתי את זה.
מאז כשאני חולמת משהו רע למישהו שיקר לי תמיד יש לי צביטה של פחד.

בפעם השנייה זה לא היה בחלום. שבוע אחרי שהכרתי את בעלי לשעבר הוא היה צריך לנסוע לצפון לענייני עבודה. הינו מאוהבים ומאושרים והצעתי לעשות לו קריאה בקלפים (למדתי פעם לקרוא בטארוט).
הקריאה הייתה כל כך רעה ומאיימת שהפסקתי באמצע ואמרתי שכנראה משהו לא נכון (הינו די מסטולים) ההרגשה שמשהו רע הולך לקרות נשארה איתי כל הלילה. יום למחרת ברגע שנפרדנו ההרגשה התגבשה לפחד מתאונת דרכים. ביקשתי ממנו לתת למישהו אחר לנהוג אפילו לטרמפיסט אבל הוא לא הקשיב. כמה שעות אחרי הוא הפסיק לענות לטלפון וידעתי שהוא עשה תאונה. אפילו אמרתי את זה לכל מי שדיברתי איתו. אמרו לי שאני סתם היסטרית. בערך בחמש אחר הצהרים הוא התקשר ואמר לי אל תיבהלי ואני השלמתי את המשפט ואמרתי "עשית תאונה" הוא היה מופתע שאל איך ידעתי.
הוא לא ניפגע קשה נשברה לו הלסת אבל שנים משלושת הטרמפיסטים שהיו לו באוטו מתו על המקום.

לכן כשאני חולמת חלום או יש לי הרגשה רעה אז זה קצת מפחיד אני מאוד מקווה שאמא שלי לא תקבל שבץ ואם כן שבאמת יעלו על זה מהר או שאני אהיה בסביבה.

לפני 15 שנים. 17 במאי 2009 בשעה 18:44

שלושים מלקות בקיין (בסוף הסשן) הביאו אותי לבכי. הייתי בנקודה שבה יכולתי לבחור אם לשחרר או להחזיק ובחרתי לשחרר ובעצם איבדתי שליטה ברמה חדשה לגמרי.
לא בכיתי ליד אנשים כבר שש שנים, האחרון שראה אותי בוכה היה בעלי ומאחר שזה היה כשהחלטנו להתגרש אז גם לא הייתה לי נחמה בזה שהוא היה שם.
הפעם הייתי איתו ובכיתי בזרועותיו והוא נתן לי את החום והביטחון שהייתי צריכה. הרגשתי ברת מזל שהוא שם ושהוא נותן לי בדיוק את מה שצריך.
הבכי הרגיש כמו מקלחת מרעננת אחרי יום הליכה במדבר שרבי ומאובק.
אני אסירת תודה.

לעניין אחר לגמרי.
ביום חמישי תהיה בספייס מסיבה שבעזרתה יגייסו כסף לתנו לחיות לחיות.
תנו לחיות לחיות זו אגודה שמאוד קרובה לליבי (צער בעלי חיים גם) אפילו פעם בזמנים יותר שמנים הייתי תרמתי להם כסף בצורה מסודרת.
לכן התנדבתי להיות חיית ליטוף כרגע כנראה טווס אבל זה יכול להשתנות.
אני לא אגיד שאני לא חוששת. אני בדרך כלל משתדלת להימנע מאור הזרקורים אבל הפעם זו למטרה שחשובה לליבי. לכן אני אתגבר על הפחד שלי ואהפוך לחיית ליטוף.
זו מטרה חשובה ואני חושבת שכולם צריכים להיות שם ואם חשקה נפשו של מישהו (או מישהי) ללטף אותי זו הזדמנות טובה (:
אז להתראות בספייס.

לפני 15 שנים. 15 במאי 2009 בשעה 0:54

והכל עכשיו יותר טוב.

לפני 15 שנים. 14 במאי 2009 בשעה 22:19

נימאס לי להידפק כל הזמן ולהגיד בראש שהוא לא מתכוון.
נמאס לי לתרץ בשבילו כל פעם שהוא עושה משהו.
נמאס לי להגיד בראש שהוא חבר טוב ושקשה לו ולוותר כל פעם שהוא עושה לי קטעים שלא הייתי מוכנה לקבל מאף אחד אחר.
נמאס לי מחוסר הכבוד ומהעובדה שהוא never has my back כשאנחנו עם עוד אנשים.
אני רוצה לצרוח עליו אבל אני לא בן אדם שצורח.
אני רוצה להגיד לו שהוא לא חבר אמיתי.
בסופו של דבר אני כבר לא בטוחה שאני רוצה אותו בחיים שלי.


לפני 15 שנים. 14 במאי 2009 בשעה 7:49

פתאום הבנתי שמשהו שקרה לפני זמן מה עדיין מפריע לי עדיין לא התגברתי.
חבר טוב שלי הכניס אותי למצב מסוכן והפקיר אותי.
הוא התנצל מכל הלב, הרגיש באמת אשם ואני סלחתי.
אני אוהבת אותו ולא היה משהו אחר לעשות עם זה.
חשבתי ששכחתי חשבתי שזה עבר אבל קרה משהו שהעלה לי את זה ופתאום הבנתי שאולי סלחתי ואולי אני לא כועסת אבל הכאב עדיין שם.
הכאב העמוק הזה בגלל שסמכתי על מישהו בטחתי בו והוא בגד בי השאיר אותי לבד במצב מסוכן.
הוא אמר לי משהו על זה שאני צריכה לדעת לשמור על עצמי לדעת להתמודד לבד.
אני די טובה בלעשות את זה ולכן גם לא יצאתי מהמצב עם פחות נזק ממה שהיה יכול להיות.
אבל כל בחורה יודעת לא להיכנס לדברים שיהיה לה קשה לצאת מהם.
אני נכנסתי לשם בשבילו ובגללו כי הוא ביקש. סמכתי על זה שאם אני איתו זה יהיה בסדר אבל זה לא היה והוא פשוט קם והלך והשאיר אותי להתמודד.
השבוע הוא עשה משהו שהעלה לי את כל זה חזרה ועכשיו כשערפל ההדחקה נעלם פתאום הבנתי את גודל הכאב ואני לא יודעת איך להיפתר ממנו.