זה מה שקורה עם הזמן ככל שאתה מתרחק ממה שאתה רוצה וצריך.
עם חוסר אמונה שזה בכלל קיים והדבר היחידי שמניע אותך זה הידיעה שחווית את זה,זה הלופ האינסופי הזה של הזיכרון של כמה טוב זה היה כשזה היה שם
הדפיקות לב,המבטים,הקריאה שלי בה,היא חשופה מולי,ראש וגוף,אמיתית ומרצון אמרתי להיות שם.
יש מצב שיש דבר כזה "נשלטות של פעם"?
כי הכל היום מרגיש הרבה יותר מזוייף,מיינסטרים כזה,כאילו זה קטע של אופנה.
שליטה זה אופי, ויש מלא שחקני "אופי"
מעניין אם יש דבר כזה "נשלטות של פעם" עם אותו רעב וצורך כמו שהיו לי.שהן היו אמיתיות.
כנראה שאי אפשר לברוח מזה,רק לקוות לחזור למקום שבו מצאתי את השקט בה.

