הגיגים, מחשבות וגם bdsm

מלכתי ואני טסים הלילה, מיד לאחר המסיבה, לברצלונה. הן לה והן לי זהו ביקור ראשון בעיר בה חי ופעל בעבר אנטוניו גאודי, ובהווה, ומבחינתי מעניין לא פחות, חיים, פועלים ובועטים מסי, רונאלדיניו (נו, טוב, קצת פחות בועט לאחרונה) ופויול.
ישבתי היום עם חבר שחזר זה לא מכבר מברצלונה, וזה הכין לי תוכנית עמוסה לחמישה ימים מלאים הכוללים השכמה בחמש בבוקר וצעידה של קילומטרים רבים כל יום. רשמתי הכל בנימוס דה נימוס, ומובן מאליו שעם חזרתי לביתי צימצמתי את הרשימה לשלשה אתרי חובה ואת כל הזמן הנותר נעביר בהתאם לרצונותינו בזמן אמת והכל ברוגע ובנחת.
ניסיון למצוא מקומות בילוי בעיר לחברי הקהילה, העלה מקום אחד הקרוי "פטיש קפה" אשר לצערנו פתוח פעם בשבועיים, בשבת, ודווקא לא בשבת בה נהיה בעיר. לתשומת לב החברים המתעתדים להגיע, פתוח בשבת הראשונה ובשבת השלישית של כל חודש. רצוי, בהזמנה טלפונית (ניסיון ליצור קשר במייל לא צלח), להיעזר בדובר ספרדית. אוצר המילים באנגלית של אנשי המועדון דל ביותר.
זוהי חופשתנו השלישית בחו"ל, של מלכתי ושלי, והראשונה מאז אורסתי. בכל אחת מהשתיים הקודמות חלו תהפוכות מתהפוכות שונות, אבל משתיהן חזרתי אוהב יותר, ככל שהדבר ניתן. לא הייתי יכול לבחור פרטנרית טובה ממנה לחופשות, לנסיעות, לחיים.

עוד אני יושב וכותב, אני שואל את עצמי, בהמשך לבלוג שפורסם אתמול ודן בשאלה "מדוע אנו כותבים", על מה ולמה אני משתף את הקוראים במידע הנ"ל. יצר הפרסום? חיפוש אחר חמש דקות של תהילה? מאמין (ואולי רוצה להאמין) שלא אני. אם כך? יישאר ככל הנראה בגדר הסתום והמופלא ממני. ואולם, באם מישהו מבין הקוראים יכול לתרום איזה טיפ הנוגע לחיי הלילה בברצלונה, אוכל להצדיק את הפוסט...