זכוכיות

היא שוכבת על המיטה הגדולה, כיסוי העיניים מונח כמעט רפוי על פניה. עכשיו הכל נגמר.
מבחוץ חולפת מכונית, מסמנת פסים בוהקים על התקרה, עוברים ונעלמים. חומקים בין התריסים.
עכשיו הכל שקט.
טרטור אופנוע חולף מפזר מנעדים של נגיעות, רעידות, זרמים דקים על גופה החשוף,
היא כמעט יכולה לחוש את משב הרוח שנותר מסוחרר מאחור. היא נושמת. מסתחררת.
עינה פקוחות, צווארה מתוח, ידיה קשורות לאחור, היא נמשכת, גואה לרגע ומוותרת.
הנה, היא אינה זעה, לא נלחמת עוד. עכשיו הכל מתחיל.
מכונית עוברת, פסים מאירים את גופה, רשרוש מהחדר הסמוך מרעיד אותה, היא נושמת.
נדרכת. מנסה להתרכז בעולם שבחוץ, להתעתק, להמשיך עם הפסים על התקרה ולהעלם.
צעדים קרבים לאט, לבה הולם, החדר חשך והתנתק.
כיסוי העיניים התהדק עליה באחת, מסתיר את כוחה. גופה נמתח, פועם, שבוי אל נשימות קרבות, חמות.
הנה היא שוב מתאווה. כמו פסים בוהקים על התקרה, שוב קרבים ונעלמים. חומקים בין הסדינים. מתעגלים.
עכשיו הכל שקט.


______________________________
If it be your will that I speak no more
And my voice be still as it was before
I will speak no more, I shall abide until
I am spoken for, If it be your will

If It Be Your Will, Leonard Cohen