היא לא דומה

נשים מגיעות היום לכלוב, ולפתע מתגלה להן שהן יכולות להיות "שולטות" "מלכות" "אלילות".
האפשרויות האינסופיות לכאורה שמתגלות להן כאן, מסחררות את ראשן.

לו רק תסגלנה לעצמן את ה"מלכותיות" זו, יפלו לרגליהן גברים אינספור, והן תהפוכנה מושא תשוקה.

כעת הן בודקות איך צריך לעשות את זה, כדי להיות מלכותיות כל כך, שולטות, דומיננטיות.

זה פשוט, מסתבר: כדי להיות נשים שולטות, הן צריכות להתחפש לגברים.

הן מסגלות התנהגות אגרסיבית, כוחנית, מזלזלת, קשוחה ו"רעה".
הן מצמחות להן זרגי פלסטיק מייד אין צ'יינה, ומדברות בטון גברי ובוטה.
הן ממעטות לחייך ומרבות לזעוף.

עכשיו, נדמה להן, המלכות שורה עליהן כמו השכינה באוהל מועד.

זהו. נשאר רק לקנות שוט, לסגל מינוחים כמו: כלבה, שרמוטה, לזיין לך את התחת ו"ארצה כלבון". המהדרות מוסיפות משפטי מפתח שגורים לעייפה כמו: "אני מבקשת לא להכנס לפרטי ללא אישור!" וגם: "על כלב כמוך אני לא מנקה את המגפיים המלכותיות שלי".

התכליתיות תוספנה: "לא לנשואים, לא לקמצנים!!!!!"

ויצאנו לדרך המלך. סליחה, המלכה.

עוד יומיים הן תשכחנה שהן בכלל נולדו נשים, שבחייהן אין קשר למלוכה, אולי רק לאתונות.
או-טו-טו תהפוך תכליתן להיות המסרסות החדשות של האלף השלישי תמורת איזו אילוזיה לכוח ועוצמה.

הנה כל מה שכתבתי עכשיו, זו דוגמה לאיך לא שולטים עם הכוס.

לשלוט עם הכוס זה לאפשר לקסם של הנשיות, הרכות, העיטוף והמורכבות הנשית לבלוט החוצה.

נשים לא צריכות להיות גברים כדי לנצח. ממילא הנצחון הזה בהתכחשות לעצמן הוא הוא ההפסד הגדול.

נשים גם לא צריכות "לשחק את המשחק" רק כי ישנם גברים שזקוקים לסוג הנשיות השעטנזית הזו, ומוכנים לשלם בלזות שפתים ובהכתרה לרגעים בהם הזין שלהם עומד.
אני לא יוצאת כנגד משחקי תפקידים בקשר, היפוכים ונסיונות גופניים אחד בשני. ממש לא. אני יוצאת כנגד הנסיון העקר הזה לרצות גברים מסויימים ע"י סיגול של התנהגות גברית, לוחמנית ובועלת.

נשים צריכות לבחון את הצרכים שלהן, ואז לבחון איך המהות שלהן מאפשרת את זה.


זה, בדיוק זה, זה לשלוט מהכוס.

זו שאלה ששואלים אותי כל הזמן.

שליטה עם הכוס זו שליטה עם הדבר היחיד שגברים לא יכולים לעמוד מולו כשהוא ראוי.

הנשיות הבלתי פתירה הזו, הבלתי מובנת. הנשיות הזו שמהפנטת גבר.

החור השחור הזה שמאיים לאכל את שיירי האישיות שכרגע מאבדים מחשיבותם.

זה לרצות לדפוק את האלמנה השחורה הזו, למרות הסיכון שהיא תבנה בתוך הגוויה שלך בית לילדים שלכם, שבתורם יכרסמו גם הם חלקים ממך.


הנשיות הזו שאוהבים לשנוא, שהיא מרוממת, שהיא מסרסת.


הכוס הזה, שעושה קצת להבין למה זה כל כך כל כך נעים להטמע באדמה..

את לא קובעת כלום.

את לא קובעת אם זה קשר. את לא קובעת אם זה יהיה קשר. את לא קובעת מה יהיה בקשר הזה. את לא קובעת לפי מה שטוב לך. את לא מבינה כמה זה מצחיק אותי.


למה... עוד פעם את עם השאלות שלך... איך מצאתי אחת שרק שואלת כל הזמן...


קודם כל, מישהו סיפר לך פעם שאת יודעת מה טוב לך. את לא. אין לך בכלל מושג.
פפפ... הפמיניזם הזה הרג כל חלקה טובה, גם אצל כאלה שזה היה יכול להצליח אצלן.

אבל לא רק בגלל שאת לא יודעת מה טוב לך את לא קובעת. זה באמת זניח.

את לא קובעת כי אני קובע. אם את יכולה לזכור דבר אחד בראש שלך, זה הדבר הזה.

ובכלל, מה היה שווה לך אם את היית קובעת, חסרים לך כאלה? כל מיני רכיכות בפרוטה כמו אלה שהסתובבת איתם עד עכשיו? סתמי, כאן את לא צריכה לדבר. בכלל, התקשורת שלנו צריכה להתבסס על קצת יותר שתיקות מהצד שלך, את מקלקלת לי את המחשבה ככה.

לא היה שווה לך אם את היית קובעת, תסמכי עלי.
אני טוב לך ככה, ככה את צריכה לקבל אותי.


את בכלל יודעת למצוץ?

זו פגישה שהחלטנו שהיא תהיה "ללא מגע יד אדם". זוכרים את המשפט הזה שהסביר שמדובר במפעל עתיר טכנולוגיה שמבקבק את הבקבוקים ע"י מכונה כזו, ולא ע"י עובדים בשכר מינימום?

אז החלטנו שאנחנו מבקבקים ככה. או שלא מבקבקים, או שכל אחד יבקבק את עצמו. העיקר שלא נבקבק במגע יד. בכלל.

אבל תתכונני אלי, הוא אמר. תתכוני כמו שצריך להתכונן אלי.

להתכונן? אני עושה עצמי לא מבינה. מה יש להתכונן? זו הרי פגישה שלא נוגעים בה כלל.

אני לא צריך להגיד לך איך, הוא פוסק. את לא רוצה שמגבלה חיצונית לא תאפשר לך להשתעשע ברעיון שאולי, שבכל זאת.. שמגבלה חיצונית תעזור לך לסייג את עצמך, כי אחרת מה זה מעניין.

להתכונן לפגישה ללא מגע, ללא נגיעת יד ביד. איך עושים את זה.

אצל הקוסמטיקאית אני מתערבת במבנה הגבה. נדמה לי שאחת קצת יותר גבוהה מהשניה. זה מרגיז אותי. היא מתפלאה, אני הרי לא עושה עניין משטויות מהסוג הזה אף פעם.

ללא נגיעה - ממילא אני מגיעה במגפיים גבוהים וסגורים למהדרין, אבל גם הפדיקוריסטית מקבלת אותי בוחנת מהרגיל. מתנהלת אפילו מלחמה קטנה על צבע הלק,( לא, את לא רואה שהאדום הזה נוטה לסגלגל? אני נראית לך רוסיה כמוך?), זה שממילא לא יראו אותו. אני מרוצה מהתוצאה..:))

ממילא לא נוגעים - מריחת לק גם בכפות הידיים. עוד שכבה. יופי.

ממילא לא נוגעים, אני נוהמת לעצמי כשאני מתפשטת לפני המקלחת.

ממילא לא נוגעים. אני נשכבת על הגב ומפרקת את עצמי. אסור לבוא לשם טעונים. גומרת, יופי. ואז שוב, ליתר בטחון. ואז שוב.

לא נוגעים, הרי לא נוגעים, ואני לא מותירה שערה אחת באף מקום לא ראוי.

לא נוגעים - שטיפה וגינלית. לא נוגעים - שטיפה אנאלית יסודית.


ממילא לא נוגעים - מריחה של חמאת גוף. צחצוח שיניים שלישי.

לא נוגעים לא נוגעים לא נוגעים לא נוגעים. זה כבר הפך לזמזום. זמזום עם החלטות אישיות איך לא נוגעים למרות ההכנות שמייצרות ציפיה גופנית.

ייבוש שיער. לא נוגעים. איפור. לא נוגעים.


יצאתי.

את לא מעריכה.

זה שאת לא מבינה מה את מקבלת, לא אומר שאת לא מקבלת.
את השיחה הזו אני לא מנהל איתך, אלא עם קופסת הבקרה שלך, זו שאולי מסוגלת להבין משהו.

ולא, זה לא שאני עושה הכל כדי לייצר לך תסכול. בניגוד למה שאת חושבת במוח הנשי שלך, זו לא המטרה הסופית - התסכול.

לא. התסכול הוא רע הכרחי, וכידוע, אין לי שום דבר נגד רע. אבל המטרה הסופית היא לייצר אצלך כמיהה.

את חושבת שכמיהה זה משהו שקל לייצר? ממש לא. ממש ממש לא. כמיהה היא הכאב הזה שמפעם לך בגוף וזורם לך בדם. הכאב הזה שבו את פתאום הכי חיה.

קחי נשימה עמוקה...

הרבה זמן לא ממש חיית, את יודעת.

אל תשאלי איך אני יודע, אני יודע, אני רואה. זה שאני לא אומר כל מה שאני רואה, ולא מגלה כל קלף שמגיע אלי כמו כל הגברים שהיו לך, לא אומר שאני לא רואה. אני רואה הכל.

זה שאני עסוק בעצמי לא אומר שאני לא מסתכל גם מסביב, ולומד טוב טוב. אני מסתכל ולומד אותך, ועכשיו אני אומר לך שלא חיית כבר המון זמן. המון המון זמן.

אני גם רואה איך את בועטת, איך את מסתבכת עם החוטים של עצמך. כל כך נוח ומוכר המקום הקודם, אה?

אבל אני כאן, כדי לאפשר לך כמיהה.

תאמיני לי שאחד כמוני יודע כמה תסכול יש בכמיהה, וכמה הנאה.

לפעמים אני משתגע מהנדיבות שלי אליך, ומכמה שאני טוב אליך.
טוב באמת, הכי טוב שיש..




}}{{

בנות ישראל יקרות,

איגרת זו אני כותבת לכן, ותהיה איגרת זו חלקי לעולם הבא.

פגשתי אותו. את זה שכולם הזהירו אותי מפניו.

אמרו: הוא מסוכן, הוא קיצוני, הוא מופרע, הוא רואה רק את עצמו. בשביל מה לך התנסות כזו, עם אחד כזה?

אמרו: את עוד תצטערי שאת כל כך עקשנית ולא מקשיבה, וזו תהיה בעיה שלך, שלך.

ולא הקשבתי, ועשיו אני באמת מצטערת על כך ויוצאת אליכן בקריאה נרגשת - אל תתעסקו איתו, הוא באמת מסוכן!

לקח לי יום נוסף לעכל את מה שקרה שם, ואת איך שהדברים קרו. אני גם מצטערת שאנחנו הנשים לא יודעות להקשיב לעצות מאחרים.

אז זהו, קודם תבטיחו לי שאתן מפנימות, ומבינות שפצ'קוויל זה נועד למענכן, והוא נכתב במאמץ רב, ונדרש אומץ גדול לכתוב אותו כאן ולא בפורום הסאביות הסגור.



אז כן, הוא מסוכן. מסוכן מאוד.

לקח לי זמן לקלוט את זה, אולי דקה. הוא הרים את העיניים הבהירות האלה שלו לעברי, ויש הבנתי שיש כאן סיכון. אבל אני עקשנית כזו, אז לא פניתי לאחור. גם לא הבנתי לחלוטין את גודל הסיכון.

ואז הוא חייך.


בנות ישראל היקרות, החסודות. הפוסט הזה הוא בשבילכן -

הוא מסוכן, באמת מסוכן, מלטו נפשותיכן פן תהפוכנה לנציבי מלח, ראו הוזהרתן.



ובבניין ציון ננוחם.

זה באמת מעניין לדעת -
יש כאן מאות כניסות ביום, לבלוג הזה, ואין לי מושג מי נכנס בכלל.
ואני משתגעת מזה, מיהם אנשי הצללים שמסתובבים כאן.
אני לא יודעת כמה מכם זכרים וכמה נקבות, איך התפלגות השולטים/נשלטים כאן.
והכי חמור, אני לא יודעת כמה "לא בעסק" מסתובבים כאן, שהם הכי מסוכנים...

את בכלל לא מכירה את כל סוגי הבכי שקיימים. בגלל שאני אוהב אותך את תבכי אצלי.

תבכי אצלי, תבכי לי, תבכי אלי, תבכי בגללי.
בכי זה כזה אינטימי ועושה לי רגש של אהבה.

אני גם לא אוותר על חלק מהסוגים. אני אהיה המדען הראשי של הבכי שלך שלא בתנאי מעבדה.
יודעת מה אני אוהב? אני אוהב לראות אותך מגיעה אלי מוקפדת כל כך בכל פרט, עם שיער בדיוק במקום ואיפור מושלם. אני אוהב לראות איך את שולטת בתנועות שלך ובחיוך, משהו אבולוציוני כזה של נשים. ואני אוהב כי אני יודע איך זה נראה אחר כך. אחר כך כשהכל נמרח והעיניים שלך מתנפחות ומאדימות. אני רואה איך השיער הנהדר הזה שלך הופך פרוע והאף שלך נוזל לעבר השפתיים האלה שהופכות בשניה לענקיות. בשלב הזה אני משאיר אותך עומדת כי ככה אני רואה איך הבטחון שלך מתאדה. את הכתפיים שלך נופלות. איך את מרגישה עלובה ודוחה ופתטית.

תראי איך שתי סטירות זה מתאבן נפלא לאהבה שלנו הערב, נכון? ומרוב שאני אוהב אותך ככה, אז בא לי ללטף לך קצת את הלחיים הבוערות האלה שלך. ואני מסתכל עליך כשאני מלטף אותך ואומר - תראי מה זה כל הבלאגן הזה, תראי איך את נראית ככה עלובה מתחת למסכת האיפור המרוח וכל הנזלת הזו. לא לא, תזהרי לא ללכלך אותי בזה.

ואני מלטף ברצינות את הפנים הנבוכות שלך, אבל לא מתקרב עם הגוף כדי שלא תרגישי את הזקפה האיומה שאת עושה לי כשאת ככה כלום. את. ככה כלום. זה מעורר אותי כל כך.

את מנסה לשלוח אלי ידיים ולחפש ניחומים, ואני מוריד בסבלנות. מרימה אלי ידיים בפעם השניה ושוב נדחית. בפעם השלישית אני פשוט מנחית עוד שתי סטירות לאוסף. יש לי אוסף מופלא של סטירות שמאוחסן בזכרון שלי יפה יפה.

אני מחכה חצי דקה, ומוריד עוד אחת, כמו וידוא הריגה.

תוך חצי דקה את מתייפחת בקול, בבכי שהולך ומתגבר, כזה שאת לא יכולה לעצור. כזה שפותח לך את כל האמאמא של המעצורים כולם.


שששש.... עכשיו כשכבר אין לך מעצורים, כשאת ככה מזיעה וסתורה ומרוחה ומנוזלת ונוזלת,
עכשיו את יכולה כבר לאהוב אותי.

עוד לילה עם שליש שעות שינה. אני מסתכלת במראה ולא ממש מבינה מי זו עם העיניים האדומות שמתבוננת בי מהעבר השני. לחילופין אני מנסה להבין אם אפשר להתרגל לחיים עם שתיים וחצי שעות שינה...

לדעתי אתמול זימנתי את המשחק בקנאה, ואלוהים לא יכול היה לעמוד בפיתוי..:)

ככל שחסרות לי שעות שינה התחושות מועצמות, הן אינן תחת שליטה. החלומות מתערבבים לי ובתוכי ונעים על התפר הזה שבין שינה לערות.

אני לא סגורה פתאום על מי צד את מי צד את מי, ואיך לאיזון העדין שקיים גם ככה, מתווספת צלע נוספת, אלמנט נוסף..

את בטח אומרת שאת מאוד קנאית כי את יודעת שזה עושה לי את זה המון, לשחק בקנאה.

מה זה קשור לזה שהכל עושה לי? לא הכל עושה לי. קנאה אוהו עושה לי. ואני טוב בזה.
מה זה טוב בזה? אני יודע יפה יפה איך להשתמש בקנאה בשביל לגרום לך לסבל המתוק הזה שיגרום לי לראות בעיניים שלך שאת רוצה אותי. אוף, זה כל כך יפה לראות את הכאב הזה זולג שם עד שזה מתגבר על כל התפאורה הפיזית שם, ועל כל תחושות הריגוש האחרות.

אני מרגיש כאילו שאת נקרעת בשבילי. נקרעת להכיל אותי. אני מרגיש שהכאב הזה חותך בך למרות שאת מנסה להרפות את השרירים הטבעתיים של המוח.

אני רואה את ההבהובים של שריפת התאים במוח, את הקצר המתקרב, וזה עושה לי פשוט לרצות להצמד אליה יותר ולאהוב אותה בכל הכוח. להכניע אותה, לגרום לה ליילל שם לפניך, בלי ממש להתייחס אליך.

להרגיש איך אני מתמלא באנרגיה הזו שלך כמו שקולט מתמלא באנרגיה סולארית ביום לוהט. למשוך את זה, את ההנאה הזו, את הבעילה הזו בכוח של התחושות שלך כלפי. למצות את זה עד תום, עד שאת כבר גמורה מזה.

לוהט. מעמיד לי את הזין היפה שלי בתוכה עד שיא שיאו של הסוף של הקצה, את רואה את ההנאה המטורפת שמרוחה לי על הפנים?

ואחר כך את אומרת שאני לא יכול להיות טוב לך -
את קולטת כמה שטויות שאת יכולה להוציא מהפה?