היא לא דומה

מה זה מכורה קצת קצת, אתם שואלים...

כשמתמכרים, אנשים טועים לחשוב שמתמכרים למשהו או מישהו.
זה לא מדוייק. בן אדם מתמכר לתחושות שלו. מה שהוא מבקש לעשות, זה לקרוא לתחושה מסויימת החוצה. הוא לומד מה מוציא אותה, ומאז מזמן את התחושה הזו באותה דרך.

ואז, אז מתחיל טקס קטן, מסביב ל"דבר".

הנה מגיעים ימים שאתה רוצה לחוות את ה"תחושה", רעב לה..

שתבינו, לכל אחד יש תחושות אחרות שהוא מזמן.

זו יכולה להיות תחושת קהות, תחושה של ריגוש מיני, תחושה של שלווה. זו יכולה להיות תחושה של הסרת עכבות או תחושת עליצות וצחוק. זו יכולה להיות תחושת היי, או תחושת התאהבות. הכל תלוי.


אפשר להשתמש בממריצים, בסמים, בספורט מסוגים שונים, בכאב, באלכוהול. אפשר גם להשתמש באנשים.

אני יכולה להגיד שניסיתי כל מיני טריגרים, ולא חסכתי בנסיונות. בן אדם צריך לחפש את האושר שלו, גם אם הוא זמני.


ואם אתה מזמן את התחושה, אתה מתחיל להיות מאושר כבר כשאתה הולך להכין את הטריגר. אתה מתחיל להרגיש היי כשהאבקה הנהדרת עוד בכיס שלך בנסיעה הביתה.

אתה כבר מדמיין מה תעשה ואיך תרגיש. ואתה יודע שזה הולך להיות נהדר - אתה כבר קצת מאושר.

אם אתה סומך על האבקה הלבנה, רוב הסיכויים שהיא לא תאכזב אותך. היא אצלך, בשליטה שלך, אתה תנשום אותה לתוכך, היא תעשה לך טוב.

אבל כשזה עם אנשים, זה מורכב יותר. אתה מרגיש שהם כבר בכיס שלך, ואתה מתחיל להרגיש נהדר, ואתה יודע שזה יהיה ריגוש גדול. ופתאום מישהו לוקח לך את זה, או מונע ממך את זה, או משחק איתך.

וככל שחשבת שיהיה נהדר, ככה תהיה תחושת החוסר. כאילו נגנבה ממך התחושה שלך שניה לפני שנתת לה ביס.

ואז אתה יודע שאתה מכור. מכור קצת קצת :)