הוא פונה אלי ומחמיא לי על התמונות.
אני אומרת תודה יפה ומחייכת.
אנחנו מחליפים מספר משפטי נימוס עד שיוצא המרצע מהשק:
איך שזה עושה לו חשק השפתיים האלה, למציצה. ככה, תוך כדי צביטות של החזה הזה.
אני מייד עונה שזה מחמיא לי החשק שלו, והוא בתמורה מציע הצעה כספית שעניינה הגברת המוטיבציה שלי להרתם למשימה.
זה מעניין אותי מאוד, ואני באמת מתעניינת בהגברת המוטיבציה שלי. אתם שואלים איך? זה פשוט מאוד. אני שואלת - כמה. כמה זה שווה לך מציצה מהשפתיים האלה שכרגע אין עליהן תג מחיר.
והוא אומר - 500 ש"ח, רק מציצה.
זה קצת מעליב אותי, המחיר הזה. אני בתולה בתחום הזה, מימי לא מצצתי או הזדיינתי בתמורה לתשלום כספי. וזה, הוא רוצה לקנות בתולה ב-500 ש"ח!
אני אומרת בזהירות שנדמה לי שהוא שכח ספרה אחת איפשהו. אני מאפשרת לו לתקן את הצעתו באלגנטיות. והוא אומר שהוא אכן שכח ספרה, וההצעה עומדת על 500.5 ש"ח.
אני מייד מבינה שאנשים כאן חושבים שזנות זה מקצוע בלי כבוד. משהו שעושים בלי להשקיע את הלב, או לפחות את הכיס.
כאן, ממש כאן, באתר שכל הנשים נקראות בו זונות, מתייחסים למקצוע המופלא והרגיש הזה בשיא החוצפה והביזוי.
בעצם, אולי זה מה שעושה את זה לסשן השפלה, העניין הזה...:)
תרבחו ותסעדו, או משהו. ושבוע טוב :))
לפני 16 שנים. 26 באפריל 2008 בשעה 16:42