בנות ישראל יקרות,
איגרת זו אני כותבת לכן, ותהיה איגרת זו חלקי לעולם הבא.
פגשתי אותו. את זה שכולם הזהירו אותי מפניו.
אמרו: הוא מסוכן, הוא קיצוני, הוא מופרע, הוא רואה רק את עצמו. בשביל מה לך התנסות כזו, עם אחד כזה?
אמרו: את עוד תצטערי שאת כל כך עקשנית ולא מקשיבה, וזו תהיה בעיה שלך, שלך.
ולא הקשבתי, ועשיו אני באמת מצטערת על כך ויוצאת אליכן בקריאה נרגשת - אל תתעסקו איתו, הוא באמת מסוכן!
לקח לי יום נוסף לעכל את מה שקרה שם, ואת איך שהדברים קרו. אני גם מצטערת שאנחנו הנשים לא יודעות להקשיב לעצות מאחרים.
אז זהו, קודם תבטיחו לי שאתן מפנימות, ומבינות שפצ'קוויל זה נועד למענכן, והוא נכתב במאמץ רב, ונדרש אומץ גדול לכתוב אותו כאן ולא בפורום הסאביות הסגור.
אז כן, הוא מסוכן. מסוכן מאוד.
לקח לי זמן לקלוט את זה, אולי דקה. הוא הרים את העיניים הבהירות האלה שלו לעברי, ויש הבנתי שיש כאן סיכון. אבל אני עקשנית כזו, אז לא פניתי לאחור. גם לא הבנתי לחלוטין את גודל הסיכון.
ואז הוא חייך.
בנות ישראל היקרות, החסודות. הפוסט הזה הוא בשבילכן -
הוא מסוכן, באמת מסוכן, מלטו נפשותיכן פן תהפוכנה לנציבי מלח, ראו הוזהרתן.
ובבניין ציון ננוחם.
לפני 16 שנים. 1 במאי 2008 בשעה 6:04