היא לא דומה

את לא מעריכה.

זה שאת לא מבינה מה את מקבלת, לא אומר שאת לא מקבלת.
את השיחה הזו אני לא מנהל איתך, אלא עם קופסת הבקרה שלך, זו שאולי מסוגלת להבין משהו.

ולא, זה לא שאני עושה הכל כדי לייצר לך תסכול. בניגוד למה שאת חושבת במוח הנשי שלך, זו לא המטרה הסופית - התסכול.

לא. התסכול הוא רע הכרחי, וכידוע, אין לי שום דבר נגד רע. אבל המטרה הסופית היא לייצר אצלך כמיהה.

את חושבת שכמיהה זה משהו שקל לייצר? ממש לא. ממש ממש לא. כמיהה היא הכאב הזה שמפעם לך בגוף וזורם לך בדם. הכאב הזה שבו את פתאום הכי חיה.

קחי נשימה עמוקה...

הרבה זמן לא ממש חיית, את יודעת.

אל תשאלי איך אני יודע, אני יודע, אני רואה. זה שאני לא אומר כל מה שאני רואה, ולא מגלה כל קלף שמגיע אלי כמו כל הגברים שהיו לך, לא אומר שאני לא רואה. אני רואה הכל.

זה שאני עסוק בעצמי לא אומר שאני לא מסתכל גם מסביב, ולומד טוב טוב. אני מסתכל ולומד אותך, ועכשיו אני אומר לך שלא חיית כבר המון זמן. המון המון זמן.

אני גם רואה איך את בועטת, איך את מסתבכת עם החוטים של עצמך. כל כך נוח ומוכר המקום הקודם, אה?

אבל אני כאן, כדי לאפשר לך כמיהה.

תאמיני לי שאחד כמוני יודע כמה תסכול יש בכמיהה, וכמה הנאה.

לפעמים אני משתגע מהנדיבות שלי אליך, ומכמה שאני טוב אליך.
טוב באמת, הכי טוב שיש..




}}{{