שעת ערב 21:00 אני בדרכי חזרה הביתה אחרי יום עבודה ארוך קשה ומעצבן.
במוחי מספר רצונות קטנים : מקלחת ארוחת ערב ושקט.
אבל אני יודע שארוחת ערב לא מחכה לי שקט בודאי שלא יהיה ונותרה לי רק המקלחת לנחמה.
הנייד מצלצל מספר בלתי מזוהה.
עניתי.
בצד השני היתה שכנתי לשכונה.
דרשה בשלומי ופשוט סיפרתי לי מה עובר במחשבותי.
בלי היסוס ענתה בפשטות : "עוד חצי שעה אצלי לארוחת ערב".
סרבתי בנימוס אבל היא אמרה : " הארוחה מחכה לך"
מכיוון שהודעתי שאחזור מאוחר החלטתי שרק אומר שלום ולא יותר.
לאחר מספר דקות הגעתי הקשתי בדלת.
היא פתחה את הדלת ודבר ראשון שלחה אותי לרחוץ ידיים.
השולחן במטבח היה ערוך.
הארוחה היתה פשוטה ביותר : מרק,דג מטוגן,תפוחי אדמה אפויים בתנור ולקינוח עוגת תפוחים.
האוכל לא היה העיקר !!!!
הדבר שהכי "קנה" אותי היתה הפשטות והטבעיות שלה.
היא הביטה בי ואמרה : "אתה יודע שאם תרצה אתה תקבל גם יותר מארוחה,אבל עכשיו אתה עייף מאוד אז לך הביתה לישון"
חזרתי הביתה וכבר לא הפריעו לי הרעש וההמולה.
והרהרתי לעצמי :
לאישה פשוט יש את זה
לפני 16 שנים. 21 ביוני 2008 בשעה 5:13