שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

הולך בקלות

פעם כשכמעט ולא הייתי צריך לעבוד , קראתי לבלוג הזה " המלחמה בעצלות " מאז אני עובד ללא הפסקה , בוא , בוא נראה מה יהיה עכשיו עם ההולך בקלות .
לפני 10 שנים. 10 בנובמבר 2014 בשעה 17:06

לא רוצה לשקר , אבל אין רק אמת אחת .

כמו בהצלחה או כישלון בחיים זה לא תמיד מוחלט .

נגיד ... יש לא להצליח תמיד , ואז יש הצלחה חלקית , ואחר כך קצת יותר ואז יותר עד שמצליחים ממש . 

עכשיו אני צריך איך שהוא להעביר את זה למלאכית ולקוות שהיא תיהיה סלחנית איתי . 

 

אוהב אותך 

לפני 10 שנים. 18 בספטמבר 2014 בשעה 2:32

he submissive has to surrender their being to the full control of the Mistress to be trained. Training needs discipline. They have to learn, when they step out of line, punishment will be their first reward.

And that is the role discipline plays in various situations. Are you not feeling just a little guilty about your hidden desires?  Have you not sneaked away, played truant, to visit your Mistress? 
 

 
That is stepping out of line, not being the person you really are, and you must be disciplined for your attempts to play another part.

Discipline can be administered in various ways. How would it be done? The use of toys is essential and requires a working knowledge and uses for each one.  Often a heavy hand is required for those brave enough to be spanked over the knee, often replaced by paddles and slippers, which sting and burn the skin with its touch. Light, sensuous whips, genital whips, floggers that tingle and excite to the serious whips and straps, for use on the more wicked. A collection of canes, which is the envy of many, is the choice of the Mistress because of her particular enjoyment in giving a good caning. Expertly used with precision and finesse by the choice of a cane for any given subject.

 
לפני 10 שנים. 16 בספטמבר 2014 בשעה 17:34

ככל שעובר לו הזמן ,

אני יותר עצבני .

עקשני , ורגיש .

בוכה הרבה , 

ולא מפסיק לקלל אותך בראש .

אם היית לידי אולי היית חוטפת .

אם הייתי מעז היית חוטפת .

ספנק או נשיכה , היית צועקת .

כמו שאני בשקט .

אבל את לא , לידי 

ואני עצבני . 

אחר כך אני אתפוס כיוון אחר .

ואת תלכי ואולי תמצאי אחר ,

אחד כזה שאולי,

יהיה יותר .

לפני 10 שנים. 1 ביולי 2014 בשעה 17:42

רבנו , ואני בתוך הסרטים הרגילים/ מוזרים שלי .

אחר כך מתי שהוא תפסת חגורה , הצלפת חזק אבל עדין .

אם אני זוכר נכון הסרט שהייתי בו לא נגמר לי , כשאני בסרט אני עצבני בטירוף .

לא רואה ממטר , אולי בגלל הסרטים שלי קשה לך איתי .

אחר כך כשיצאתי מהטירוף של הסרט שלי , ביקשתי שתצליפי בי שוב , ישבת על הרגל שלי ,

ראיתי אותך בזוית העין , את ירכייך , המותן , והיד שמורמת ומנחיתה את החגורה .

בקושי ראיתי גם את הפנים שלך - פחדתי לזוז , בעבר תמיד כשזזתי את כעסת .

אבל הרגשתי את סוג האנרגיה שזרם ממך אלי , דרך החגורה אל הבשר שלי , דרך העינים שלך אל הגב שלי .

כל תא בגופי הרגיש אהבה , משיכה וגם את חלקיקי המחשבות שרצו לך בראש , זה היה חיבור כזה מדהים ,

ושם לא היה איכפת לי הכאב , ולא חשבתי על להיתנגד או על לא להסכים , רק טילתי איתך , בתוכך והיה קסם .

ולא יכולתי להוריד ממך את המבט , מקימורי גופך , מהתנועה של ידך עולה ויורדת חזק באהבה וכן גם בקריאה של 

אוף מתי תשתנה כבר קשה לי איתך אהוב .אין לי תשובה על זה רק רוצה כל הזמן להיות שם בתחושה הזאת ,

שעכשיו איך שהוא קשה לי לשים אותה במילים .

אוהב אותך 

לפני 10 שנים. 7 במרץ 2014 בשעה 9:21

איזה יופי יש עקרון מסוים שיכול להכניס קצת הגיון לראש הסוטה שלי 

 

 

לפני 10 שנים. 27 בפברואר 2014 בשעה 10:12

בית , איתך , לבד . 

אני ארשום את תיזכרי בכל הפשלות שלי , אחר כך את תצמידי לכל אחד מהסעיפים ברשימה  תג מחיר .

ואז אני אמנה ואגיד אחרי כל מתנה " אחת תודה מלאכית , שתיים תודה מלאכית ...

אוף אבל זאת לא מתנה אחת - זה המון ואולי זה ישאר גם לכמה ימים ... 

לפני 10 שנים. 19 בינואר 2014 בשעה 14:41

לפני הרבה הרבה שנים , בכפר אחד ליד הים נולד נסיך , שאיך שהוא גדל להיות משרת .

 

אבל אנחנו הולכים מהר מידי קדימה - עם הקונפליקט הזה , הנסיך הזה נולד לתוך מאבק בין גבר לאישה , הוא איש ים מארצות הקור והיא אשה שנולדה בהרים .

בין אנשי הכפר היו המון מאבקים כשהקדום בינהם היה בין הדיגים לחקלאים . הדיגים פרועים מרוחות הצפון , אוהבי משקה , ומוסיקה מחשמלת - שתקנים עד לבואו של האלכוהול , רקדנים הוללים ורעשניים אחרי הלגימה הראשונה , והחקלאים מסודרים כמו עונות השנה , מדויקים כעיתות הזריעה , שתקנים,כאלה שלא יכזיבו , אחראיים אלה שעל כתפיהם מתפרנס הכפר חיים חיים של שיגרה מבורכת  .

היו גם מאבקים פשוטים יותר אבל הם תמיד התנהלו בצילו של המאבק בין אנשי השדה לאנשי הים , כלבים אמרו החקלאים , תמיד חתולים ענו הדייגים . בטחון - חקלאים הימור אנשי הים . וכך בכול .

והוא נולד שם לתוך המלחמה הזאת חלק מימנו ים , וחלק שדות . חצי נסיך וחצי משרת . חלק מופרע הולל מהמר , והחצי השני אחראי שקול ומופנם .

 

אחר כך התחיל המאבק בין נשלט לשולטת ועוד מאבקים נוספים אבל על כך בהמשך  

לפני 10 שנים. 14 בינואר 2014 בשעה 18:50

הצלפות אני בטירוף , רעש מהכלבים .

אל תזוז , המלאכית יוצאת לבדוק .

אני נילחץ מסתובב לבדוק מה קורה .

" אמרתי לא לזוז , מתי כבר תלמד לסמוך עלי ? " 

הצלפות חזקות מאד עם השוט ... ואז סליחה .

 

היום אמרתי לה שכבר יומים אני חושב על הסליחה הזאת ומתעורר לי הגירוד בישבן ככול שאני חושב על זה יותר .

" אה אתה יודע למה ביקשתי סליחה ? " 

כי זה היה חזק ? 

" לא מה נראה לך , כי הצלפתי מתוך כעס , וזה לא נכון לי " 

 

כשהמלאכית מכאיבה זה בא ממקום של אהבה . אני אוהב אותה 

לפני 11 שנים. 16 בספטמבר 2013 בשעה 19:01

קיבלתי אסמס היום : " תכתוב היום באתר " 

 

לפני כמה ימים מלאכית החליטה שאי אפשר איתי ועוברים לוונילי ( זה כשלעצמו איום שככל שהוא נימשך יותר , ככה הוא נידמה יותר ויותר לסשן , עם הרבה כאב ) 

בכיתי , היתחננתי , עשיתי מניפולציות , סלטות לאחור ובקיצור את כל הרפרטואר . 

 

אני לא אסבך אתכם יותר מידי , אולי בהמשך אם תיהיה דרישה , אולי אני ארד לפרטים ( אם יהיה לי אישור מהמלאכית ) לא ממש יכול עכשיו גם אני וגם מלאכית נמצאים רוב הזמן במצב של עיפות כרונית , ושני ההורים שלי החליטו לעשות " תורות " על אישפוז בבית חולים ... אז אני דיי מרוקן עכשיו עוד כמה ימים , אוהב אותךך 

לפני 11 שנים. 7 בספטמבר 2013 בשעה 5:54

"אם היא מדהימה. היא לא תהיה קלה, אם היא קלה, היא לא תהיה מדהימה.
אם היא בעלת ערך אתה לא תוותר, אם תוותר - לא מגיע לך...האמת היא שכל אחד יכול לפגוע בך ; אתה רק צריך למצוא את אלה ששווה לסבול בשבילם."
(בוב מארלי)

https://fbcdn-sphotos-c-a.akamaihd.net/hphotos-ak-ash3/1236442_667610549916792_1712122016_n.jpg