שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

כל האופציות פתוחות בפני הפטישיסט

ניסיון לתאר את תחושותיו של מתנסה בתחום החיים
לפני 18 שנים. 23 במרץ 2006 בשעה 21:22

כשים על הידיים שלך
את יפה כל כך שזה כואב
אמא צעירה רק בת 22
חיוך כזה על השפתיים
עייפות עמוקה מהכנרת בעינים
-
תמונה שלך בשחור לבן
זכרון של ימי החופש שעברו
שיער בלונדיני מתנופף
מלכת יופי מקומית
-
תינוק בן שבוע על יד אחת
ודיפלומה בשניה
הבעל בכפר סבא
ואת כל כך ביחד
כל כך לבד
-

לפני 18 שנים. 21 במרץ 2006 בשעה 20:19

את גן העדן שלי אני חי מרגע לרגע
אצלך בסלון מול הטלוויזיה זה
להיות חלק מהאחרים, הסוטים
רק עם אלה שלא כמו כולם
שם אני קיים
-
את גן העדן שלי אני נושם מכף רגלך
מתחתיך שם אני בטוח
קן לי בתוך תוכך
שוט לי מצבטים ואזיקים
הציוד הכי טוב שלי היא כף ידי
-
במצב אידיאלי
אוטופיה של סוטים
את קשורה במכנסי קטיפה
יש משהו בדרך בו את זזה
את מציאות וגם פנטזיה
-
-
אני יושב ומסביבי מלא ונילים
רגליים גרביים משובצות כוכבים
מגפיים וידיים נשיות
כמה סוטה יכול לסבול
את הבדידות הזאת
ים הונילים שמסביב......

לפני 18 שנים. 20 במרץ 2006 בשעה 10:20

לבוא, ללכת , לשלם, להתאמץ, לשבת , להתקבל, לבוא, ללכת, לשלם, להתאמץ, לשבת......
מעגל החיים האקדמי נדמה שלעולם לא נגמר. ממבחן למבחן, 3+ שעות של בזבוז מהחיים שלי לטובת זה שאולי אני אתקבל או אעבור משוכה אקדמית כזו או אחרת.
#$%#$%$#%#$%
אני טקסט פוליטי כי החיים לא קלים בכפר, אתמול רק חזרתי מתל אביב ישר הלכתי לשמירת לילה. הבוקרר לא יכולתי להתעורר וללכת ללמוד. אח החיים בספר.....
$%@#$%$#%@$
קפה שחור חזק עם חלב וכפית וחצי סוכר זה מה שדרוש כדי להפוך אותי מישנוני נרגן לחיית עבודה דורסנית. הקפה נגמר, אז צריך ללכת לכלבו.
אתם העירוניים לא יודעים מה זה שאין סופר או פיצוציה 24 שעות.
הכלבו שלנו יפה ולבן
בכלבו שלנו יש עוגיות עבודה בתפזורת
הוא נפתח בשבע בבוקר ונסגר בשבע בערב
יש בו ביצים מתנובה וסכיני גילוח מתחת לקופה.
$#@^$%^%$^@
אני תמיד מדמיין לעצמי מה יהיה אם יפסק כל החשמל במדינה?
לא תהיה אץ טכנולוגיה מודרנית שתעבוד וכולנו נהיה בעלטה. למזלי קניתי נרות חדשים, ובכלל יש לי הרבה נרות בבית. בתור סטודנט לתקשורת ואדם שעוסק בתרבות שוליים באופן פעיל אני תמיד תוהה איך נתקשר שלא באמצעים אלקטרוניים. אפילו עיתונים לא נוכל להוציא כי היום הכל ממוחשב. יצטרכו להוציא את הלינוטיפ של איתמר בן אבי ממרתף בית העיתונאים......ולחלק אותם על עגלה עם סוסים.
אני מדמיין לעצמי המון חוטים עם כוסות של לבן קשורים לקצוות במקום טלפון. המילים אולי לא יצאו ברורות אז במקום שישמעו:
"אל תבוא הביתה נחום עד שתביא 6 ביצים לעוגה" ישמעו:
"אל תבוא עכשיו הביתה כי ברוך אצלי עכשיו במיטה"
$#^^@%$^%%$^%@^
מי בעד שפעת העופות שירים את ידו? אפילו יוני דואר לא יהיו......
במקרה של חוסר חשמל אתם העירונים תקלפו את הגבס מהקירות בשביל סידן וטחב בשביל הויטמינים. בתיאבון. אני לא מצפה להגירה המונית לכפר. האוטו לא מניע לא נוסעים.
נראה לי שהדבר היחיד שיעבוד במקרה של חוסר חשמל הם הקסאמים, בתורם האחמדים המעופפים ואחר כך גוג ומגוג ותוהו ובוהו.
שימרו לי מקום במערה בכוך מס' 2 בבקשה. למה 2? אחלה מספר.
יאללה זיינתי מספיק ת'מוח שיהיה יום ירוק לכולנו


לפני 18 שנים. 18 במרץ 2006 בשעה 3:25

המרחק מבסיס הקבע שלי אליך הוא שעת נסיעה
אני צריך לעבור תרבויות סותרות
כבישים ליליים ריקים
משטרות ושמירות
את כל התחנות ברדיו העברתי עד שמצאתי את
you're my dream come true
my one and only you......

לפני 18 שנים. 17 במרץ 2006 בשעה 9:08

אני פורים אני פורים צשמח ומבדח......
היום מסיבת פורים בקיבוץ. הרבה בלאגן , לכלוך, צחוקים, קישוטים ופרץ יצירתיות בשבוע שחלף.
אחרי המסיבה בקיבוץ אם יגיעו מי מהקהילה אלי לקיבוץ אעשה מסיבת אפטר פארטי.

לפני 18 שנים. 15 במרץ 2006 בשעה 8:03

פורים
שוב עברה שנה והגיע החג הזה שמתחבר אצלי במקום הכי נכון. תמיד אהבתי להתחפש ולהיות משהו אחר ממה שאני. כנראה שהחיים המחניקים בקיבוץ כאילו לחצו אותי החוצה מהם כמו משחת שיניים משפופרת.
איפור, תחפושת כך שלא יזהו אותי. שאני לא אזהה את עצמי במראה. ברגע ואמצא את עצמי אני מאמין שזה יבוא דרך אהבה אמיתית ונצחית. רק חיסול הבדידות יביא אושר.
האהבה למטאל עלתה מדרגה נוספת ביום שני. הופעה מרהיבה בעוצמתה של להקת DISTORTED. גם צילמתי בוידאו את ההופעה, גם עשיתי ריאיון עם הלהקה לפני ההופעה בשביל כתבה על המתופף.
בקרתי בחנות של צביקה ועשיתי קניה של ציוד. בנאדם חייב להתאבזר פעם בכמה שנים. אי אפשר להשתמש רק באטבי כביסה מהכלבו וכיסוי עינים של בריטיד איירוויס.
ההכנות לפורים בקיבוץ בעיצומן ועשיתי כמעט את כל הפלקטים שתלו בחדר אוכל. זה המעט שאני יכול לתרום לקיבוץ. אני חושב שיצאתי בר מזל שאני חיי פה , קיבוץ זה רשת ביטחון כשאתה מאבד את שיווי המשקל ומתחיל ליפול.
למרות כל הטוב אני מרגיש תקוע פה כמו תמיד. חסרה לי תרבות. אני לא מחובר לכמעט כלום שקורה בארץ בתרבות. רוצה ללכת לתיאטרון אלטרנטיבי, להופעות מטאל, אירועים בשנקין.....
התקשורת בארץ רוויה אנשים שלא למדו עיתונאות ולימודי מדיה בחייהם, ובכל זאת נכנסו לערוצי התקשורת כי הם חברים של או היו מוכנים להיות זונות של המיינסטרים אם ממודע ואם לא.
יאללה עוד יום שאני צריך לבקר במכללה ולבקש טובות מהרכז הפקה השמוק, למרות שזאת העבודה שלו. כולם בסגל הטכני עושים טובות, למרות שזאת העבודה שלהם ונחשו מי משלם.....

שיהיה לכולנו חג שמח ומלא התחפשות

לפני 18 שנים. 9 בפברואר 2006 בשעה 23:02

למה הכל כל כך קשה בארץ?
היום הלכתי לריאיון ברדיו 'קול רגע' , כן סנשיין, של חיים הכט.
דיברתי (שוב) עם השמוק המתקרא דיויד עזרן, למרות שבטח קוראים לו דדי בבית. לענין חרא קטן כמוהו בתוכנית שעוסקת בתרבות שולים זה כמו לספר לאפיפיור שמחלקים קונדומים בכיכר סנט פיטר. אני מקווה שכן השגתי שם איזושהי דריסת רגל בדרך אחרת. עכשיו צריך לעבוד על זה.
דיברתי עם מנהל של תחנת רדיו עם המוסיקה הכי טובה שיש בארץ. בחור דווקא אחלה שבעולם. שלחתי לו ליין אפ של התוכנית, קורות חיים, הקלטה של ריאיון בן שעה וסרטון על התוכנית. נראה מה יצא מזה.
לכל מי ששואל אז תוכנית בכלוב אני לא אוכל לעשות עד שיהיה לי מחשב משלי. מה שכנראה לא יהיה עד סוף שנת הלימודים.....למישהו יש מחשב נייד לתרום?
יאללה מחר יום עבודה באירוח כפרי. המוני התיירים באים לכנרת בסופ"ש ומישהו צריך לטפל בהם

לפני 18 שנים. 16 בדצמבר 2005 בשעה 14:21

אתמול נסענו לצלם כתבה על הכפר רג'אר ללימודים. הכפר הוא הכפר היחיד בישראל בו חיים בני העדה העלווית, שרואים עצמם כאזרחי סוריה.
הכפר הותקף ב21 בנובמבר ע"י החיזבאללה שנכנסו אליו, והתקיימו חילופי יריות ומרגמות לתוך הכפר ואל תושביו.
בכניסה אליו חיכינו במחסום כשעתיים עד שקיבלנו אישור כניסה מדובר צה"ל. מסתבר שהיו התראות חמות על כניסת אנשי חיזבאללה לכפר, מה עוד שהוא נחצה לאורכו כשחצי אחד בשטח ישראל והשני בשטח לבנון.
נכנסו אל הכפר די בחשש. כל פנייה לצד ימין הייתה יכולה לעורר תקרית דיפלומטית עם לבנון וסוריה. צילמנו את בעל המכולת, בית הספר, ונכנסנו אל המועצה המקומית שנמצאת בשטח לבנון וצילמנו שם את מנהל החשבונות של המועצה. הוא היה מרואיין מאד רהוט אדיב והסביר יפה את המצב.
יצאנו מהכפר בתחושה שהכתבה הולכת להיות מסמך עיתונאי מהדרגה הראשונה. ביחד כמובן עם הקלה גדולה לצאת מהמקום הזה שאנשי חיבאללה היו יכולים לחטוף אותנו וצה"ל לא היה בא להציל אותנו.
קניתי בקרית שמונה עוד ציוד לאופניים החדשים. עכשיו אוכל לסוע בכיף על מושב מעולה.
ביום שני יש לי צילומים במרר. אמנם הסרט הוא על שמן זית......גגגגררררר....אבל לך תדע מה יקרה אם תמונה של דרוזית תופיע באינטרנט....
שיהיה לכולנו סוף שבוע רגוע ונעים

לפני 18 שנים. 5 בדצמבר 2005 בשעה 22:51

אז חזרתי לעוד סשן שעווה אימתני אצל טימידסלאט. כן כן תגידו לי מה הוא חוזר לעינוי הזה במריטת שיערות גב עורף וכתפיים. מה , המראה הטבעי לא טוב לו? אז זהו שלא. אין לי בעיה לחיות במערה כל החיים אבל להיראות כמו איש מערות לא תודה.
נשארו לי כמה שערות מתחת לעור שצריך להוציא עם פינצטה. מישהי מתנדבת?
הרגע חזרתי מעוד תוכנית של 'עמק יא רוק' ב'קול הכנרת'. ריאיינתי את מאסטר יקיר על הספר. השדרנים שאיתי בתוכנית היו מאד חיוביים למרות שהאיש יכול להכניס חרדת אלוהים בשומע את סיפוריו. היה ריאיון מרתק ובעל עומק רב. תודה רבה לך מאסטר יקיר. נראה שהצלחתי להכניס עוד כמה לקטע......
מחר עוד יום לימודים אז לילה טוב

לפני 19 שנים. 21 בנובמבר 2005 בשעה 9:04

אמת פנימית סטודנטיאלית:
כוס קפה מהמכונה
עדיפה על הליכה לקפיטריה רחוקה