טעימות

הבטן מלאה אבל אני לא מצליחה להתבטא כמו שצריך. מטורף, מתועב, אכזר. וזה לא רק הוא זה כל האנשים שחושבים כמוהו ולא יעשו את זה פיזית. הם אשמים לא פחות ממנו בחינוך לשנאה. זה כואב שאנשים לא יודעים ולא רוצים לדעת לקבל את האחר, זה ששונה מהם, מתנהג שונה או אפילו בעל דעות אחרות משלהם. זה כואב. מה עשו לך בני נוער צעירים? ילדים חפים מפשע. המדינה הזו מסובכת מידי, מורכבת מידי, כואבת מידי.

אחרי שהרגשתי לא בנוח, קיבלתי סשן מרגיע, אם כי קצר מידי והרגשתי אני רוצה עוד להרגיש.

אחרי שקמתי הרגשתי כמו בלון מנופח ובכמה דקות בודדות הוצאתי ממנו את כל האויר.

נהייתי מותשת ורציתי להרגיש קירבה וחיבוק.

לקראת ערב זה קרה עד השעות הקטנות של הלילה.

עכשיו אני מרגישה חוסר ודאות.

אבל לא נורא, סופ"ש של רגשות עדיין לא נגמר...

הממ....הרגשתי פתאום כמה זה כיף לשבת במיטה עם הלפטופ היחסית חדש שלי שקניתי בכסף שלי, ולצפות ב"מסודרים" כמשב רוח נעים מגיע מהמאוורר. אולי מה שחסר פה זה איזה גבר מחבק...

אין לחץ, מחר יש בוקר פנוי. מאז שפוטרתי הבקרים היו דיי מלאים, שזה טוב ,אבל טוב גם החופש הזה. ובכלל, כשאתקבל לעבודה אני בטח אתגעגע לזה. שהיה חופש לקום מתי שרוצים ואם יוצאים מהבית זה לא לכל היום ואפשר להספיק מלא דברים.

עבודה מהבית...המממ... עולה לראש מידי פעם... אבל לפי מה שראיתי זה בעיקר חברות שרוצות שתשלם להם כסף ואז הם מבטיחות שההשקעה שלך תשתלם. או לענות על סקרים שלפי מה שזכור לי מקבלים כמה אגורות בודדות לכל סקר. בקיצר, אין דבר כזה עבודה מהבית. אז תתעוררי! לילה טוב!

הוא לא אמר לי לאן הולכים הפעם. נכנסתי לאוטו וקיבלתי כיסוי עיניים. את הדרך העברנו כשהוא שואל אותי שאלות ואני צריכה לענות תוך כדי שהוא מחרמן ומבלבל אותי. הוא עצר את האוטו והתחיל לקשור אותי למשענת, שם מצבטים, התחיל להצליף בי ומהר מאוד נכנסתי לספייס. אחרי הסשן הייתי מאוד רעבה לשוקולד...ולבצק... לבצק עם שוקולד! רוגלך, קוראסון,קרפ, עוגת שמרים משהו... (קיבלתי גליליות...יאמי...) ואז הוא גילה לי שאנחנו הולכים למסיבה של דיוה. היה ממש נחמד אם כי נראה שהמסיבה נגמרה מוקדם מידי. עברתי סשן נחמד בחדר וממש נהנתי. ובסמליות של 24/7 בסוף הערב החלטנו שאצלנו זוהי בעצם מסיבת שחרור. אין יותר משימות ואיסורים במהלך השבוע אלא רק סשנים פה ושם. וזה הדבר הטוב והנכון לעשות!

שוב לבד בבית. עם המאוורר בחדר ולא מרגישה שהוא מספיק. צמאה, ואין לי כוח לקום. תלושי משכורת פזורים מסביבי. צריכה לסדר אותם למחר. יש מלא הצעות עבודה למייל לבדוק. השותפים הגיעו איזה כיף. כנראה שגם חבר של שותף יגיע לשחק איתו בפלייסטיישן...

היינו בדרך ל24/7. הורדנו הילוך. טוב שכך...

יש לי הרבה חוויות ומסקנות מהמסיבה השבוע אבל סיטואציה אחת לא תשכח. אני על הברכיים ,הוא מחבר לי מצבט על כל פיטמה ואז מודיע לי מה העונש על שליחת אייקון של "פרצוף מוציא לשון" במסנג'ר. חשבתי שלא אעמוד בזה אבל הייתי כבר בספייס שלי כשהוא חיבר את המצבט השלישי ללשון... זה היה ממש מענג. אחרי שהוריד אותם חיבר לי את המצבטים ממתכת שחשבתי שהם גבול בל יעבור. למרבה הפלא, הם היו בדיוק מה שהייתי צריכה...

אני חייבת לכם את חוויותיי מהמסיבה של אתמול.אבל עוד קודם רציתי לשתף במשהו אחר. ביום שלישי בערב ניצלתי את האנדרלנין של אחרי הפיטורים לקחת את עצמי לעבר קניות בסופר. בין השאר קניתי שניצלים לטיגון ושמתי אותם במקרר ולא במקפיא כי שיערתי שעם זמני הפנוי אטגן אותם די בקרוב. אבל לא קרה עד היום. (שלושה ימים אחרי) על האריזה כתוב שטובים עד מחר ולמרות הריח העמום שהיה בהם החלטתי שמעבירים ערב לבד בלטגן שניצלים. שמתי שמן במחבת והתחלתי לטפל בשנצלים בנתיים. ראיתי שהשמן רותח יתר על המידה אז הורדתי אותו מהאש ואז שמתי את השניצל בשמן. אבל זה לא עזר לשמן לא להיות אכזרי. אם אני זוכרת נכון, המחבת נטתה קדימה ונשפך לי שמן על כמעט כל כף יד שמאל (לא שיש לי הרבה ממנה, היא די קטנה...) ומעט בימין. שמתי מים אבל הבנתי שהפעם זה לא הולך לעזור. ידעתי שיש כל מיני פתרונות קסם שטותיים לדברים האלה כמו לשים סבון כלים או שמן קר אבל באותו רגע הכל נעלם לי מהמוח. לחצתי על שיחות אחרונות שהוצאתי מהפלא ואחרי סינון של הורים לחוצים שומרי שבת וידיד שלא מתמצא במצבי לחץ ,הפרעתי לחברה שלי באמצע ארוחת שישי, שאמרה לי לשים קרח. אז בין משפט למשפט שנכתב פה אני מורחת את היד בקרח. לפני שהחלטתי לשתף פה בבלוג שלי חשבתי על זה שיש לי מאמן שכרגע אני לא יכולה לשתף אותו כי הוא בעל משפחה ולא נראה לי מתאים להפריע לו בערב שישי , שככל הנראה כרגע נמצא בארוחה משפחתית. היכן שהשותפים שלי לדירה נמצאים כרגע... ובטח כל אנשים שלי במסנג'ר. לא מדבר אליי ארוחת שישי, בטח לא אצל ההורים וגם לאחרונה אני לא מרגישה צורך לנסוע לאחיותיי לסופ"שים. אני רוצה כבר למצוא מישהו שאוכל ליצור איתו משפחה חדשה. ואני עושה את כל הבחירות שמונעות ממני להגיע למטרה זו. אני יכולה לסיים את האימון בכך שאלך ברגע זה לעשות משהו שנאסר עלי לעשות. אבל אני לא עושה את זה... בנתיים. אני נמשכת לזה, זה עושה לי מעניין ואני מקבלת התיחסות שאני מאוד אוהבת. שומעת גלגלצ, בוודאי תכף ישמיעו את השיר "שבתות וחגים" של יהודית רביץ, כרגיל אצלם כמו כל שבת. ערמת הקרח נגמרה,היד עדיין שורפת, יש לי פח אשפה מלא שניצלים לא מוכנים לזרוק ,אז זזתי.

אין לי מה להגיד חוץ מזה שצפיתי את זה מגיע. את הכל העברתי עם חיוך:את שיחת הפיטורים,את הפרידה מהעובדים,את הבקשה מהבוס,את שיחות הטלפון עם חברים בדרך הביתה ועם שותפים בדירה. ואז מותשת לחלוטין נכנסתי למיטה, ופה כשאני לבד עם עצמי אני לא מצליחה להרדם מכל המחשבות של איפה לא הייתי בסדר ומה ואיך יכולתי לעשות אחרת,ומה יהיה עכשיו ואיזה עבודה אמצא ואיזה עבודה אני בכלל מחפשת. אני רוצה להרדם!

207 צפיות , 9 תגובות , כמה וכמה הודעות אישיות בכלוב ובמסנג'ר. הדלקתי לאנשים משהו בלב, בשכל וברגש. למרות ההמלצות... אני עדיין לא במצב לחשוב באמת מה באמת רוצה וצריכה לעשות בהמשך כדי שיהיה לי טוב גם בעתיד וממה להימנע. אני עדיין באופוריה מאתמול, היה לי ממש ממש כיף! אבל אם אני לוקחת שנייה ומנתחת יש שתי גישות: האחת, לעשות כל מה שעושה לך טוב כאן ועכשיו כי הרי בשביל מה אנחנו חיים אם לא כדי להנות?! החיסרון הוא, שבמבט לאחור אפשר להצטער על דברים שנעשו. בשל כך, צריך להציב גבולות שימנעו מלערב רגש ולהיפגע. השנייה, הגישה השמרנית, היא לדחות סיפוקים כדי שמשהו יותר טוב יגיע בעתיד , אמיתי וקבוע. החסרון הוא, שזהו דבר קשה לביצוע במיוחד אם עסוקים בעיקר בסופ"שים בלחפש ריגושים חדשים ויש רצון לצאת למסיבות ובאמת להנות בהם.
אתמול הבנתי שהבעיה שלי נעוצה כנראה בחוסר בטחון עצמי שגורמת לי להיתפס למישהו ולהישען עליו ולקבל את הביטחון ממנו כשאני לא עוצרת שנייה לבחון את הסיטואציה בה אני נמצאת. זה קורה לי באופן טבעי כי זה הדבר הכי נוח לעשות כשנמצאים בסיטואציה כזו. אולי עקב חוסר בטחון עצמי אני מוצאת את עצמי היום מול פיטורים בעבודה או אפילו מול חשש מפיטורים שלא באמת קיימים...

נ.ב (נזכרתי בבוקר): אתמול היה אסור לי לשתות אלכוהול אבל הבחנתי שגם השולט שאיתי לא שתה.
כששאלתי אותו למה, הוא ענה: "מי צריך אלכוהול שיש איתי נשלטת". יש משהו בדבריו...