טעימות

אפשר שאוכל לכתוב על זה אחרי שאקום בצהריים, אבל אני חוששת שאשכח מהחוויות וחילופי הדברים העיקריים. הייתי איתו ולא הייתי צריכה לדאוג לגבי התאקלמות. מי צריך להתערבב כשאפשר לקחת פינה שקטה בצד ולהסתשן.(אגב, הציפורים התחילו לצייץ, השעה 5:34)
בהתחלה זה היה ממש נוח ושימשתי גם כמחזיק לפלאפון שלו שצלצל מידי פעם. בשלב מסויים הגיעו המציצים הלא רצויים מהסוג שבוהה ובטח ונילי, אז עשינו הפסקה קטנה. יותר מאוחר, הוא יושב על כורסה ואני לרגליו, מניחה את ראשי על זרועו ומתחילה לקבל ספאנקים מידו השנייה. אחר חיבר לי מצבטים על הפטמות שמחוברות לשרשרת שהוכנסה לי לפה וזה היה ממש נעים. בשלב מסויים נכנסתי לספייס כ"כ חזק שלא הרגשתי כאב כאשר הוסיף לי מספר אטבים לכל שד ומרוב טירוף התחלתי לגנוח עד שגמרתי.
הסשן האחרון היה כ"כ עוצמתי מבחינתי וגרם לי להרגיש רצון להשתייכות אליו ברמה מסויימת, לכן כשיצאנו מהמסיבה שיתפתי אותו בזה ומהר מאוד הבנתי, אפילו לפני שהוצאתי את זה מהפה,שאין מצב שזה יקרה. ויותר מזה, אסור שזה יקרה. מה שנעשה זה בעצם לבודד את ההתנהגויות שגרמו לרגשות האלה ולהמנע מהם בעתיד. בנתיים מצאנו גבול אחד שאותו אנו מוציאים מחוץ לתחום. אני נרדמת על המקלדת... אם אזכר בעוד משהו מעניין שקרה הערב אכתוב עליו מחר, לילה טוב!

היום בערב הולכת למיסבה. מחכה לזה, בנתיים מעבירה את היום איכשהו. לא יודעת כ"כ מה מצפה לי, מכירה את השולט מעט, סומכת עליו. לא מכירה את המקום, לא כל כך מכירה את האנשים שיגיעו. עדיין אסור לי אלכוהול. יש כמה "עונשים" שאני אמורה לקבל בגלל דברים שבעיקר אמרתי. הוא ביקש ממני לתת הצעות, לא בטוח שישתמש בהם, אולי לא בכולם. מקווה שאהנה.

כנראה שאני לא מטומטמת למרות שבתחומים מסויימים אני עושה את עצמי. בעבודה מתחילים לראיין מזכירות חדשות תחתיי ומול העיניים שלי. אומנם אף אחד לא אמר שזה דווקא כדי להחליף אותי אבל אם הכל נעשה בכזו חשאיות יש דברים בגו. היום בבוקר קמתי ברוח קרבית ושיניתי את הקו"ח והתחלתי לשלוח. באיזשהו מקום דווקא מתאים לי החיים החדשים האלו. אולי אפילו אמצא את עצמי בצפון המקסים...

הפעם אנסה לכתוב על הדברים ברובד יותר עמוק. המשכתי איתו למסיבה כי לא רציתי לחשוב שקיימת אופציה אחרת. ואם כבר זה יגמר זה בטח יקח כמה פגישות ואז תנתן לי ההזדמנות לעכל ולחשוב מה קורה איתי. אני יודעת היטב את כל התיאוריות ומה רצוי ולא רצוי לעשות או להגיד בדייט ראשון או בכלל בהתחלת קשר. אני יודעת הכל. אם הייתי שומעת את כל זה ממשהי אחרת הייתי משתגעת מרמת התמימות שלה. אבל ברגע שאני נמצאת בתוך הסיטואציה הזאת הכל מתפוגג. כאילו המציאות שקיימת כוללת רק אותי ואותו. אפילו קולו של "אדון יקר" שהיה ממליץ לי בחום לשמור נגיעה לחלוטין עד כמה פגישות שאני יכולה, מתפוגג. אני אפילו מסכימה עם "אדון יקר". אבל זה פשוט לא קורה! אני פשוט זקוקה לאהבה ואני כנראה יעשה כל דבר כדי לקבל את האהבה הזו גם היא זמנית או ידועה כלא אמיתית. היום בבוקר היה לי נסיון לאהבה כזו, היא לא חייבת לכלול זוגיות, אני לא בטוחה שאני יודעת מהי זוגיות או מה המשמעות שלה. אף פעם לא היתה לי כזו אמיתית. עד גיל 25 בערך לא הבנתי שאם אני מתאהבת במישהו אני אמורה לצפות או לבדוק שהוא מאוהב גם בי.

יש דברים שפשוט יודעים מראש ועדיין לא מיישמים. הרי זה נועד לכשלון להזמין מישהו לדייט ראשון לסשן במסיבה, גם אם לפניה היתה ארוחת סושי נחמדה ונעימה. המסיבה גם היתה נחמדה, יצא לי לפגוש את החברים וזה היה ממש נעים. בעיקר כשטיפוס הגדול החליט שאני צריכה לקבל חיבוק מקיף וקבוצתי.ועם ההרגשה הנעימה הזו קמתי גם בבוקר. כשראיתי במהלך היום שהדייט לא מתכוון להתקשר הנחתי שזה נגמר. קצת כאב לי, קצת הרבה... הענקתי למישהו ,שלא שווה את זה ,המון ממני. למה? למה לכל השדים והרוחות זה נראה לי באותו רגע הגיוני? ואח"כ קצת פחות, אבל לא מספיק כדי למנוע אותי מלעשות את זה. אולי כי הוא שידר שהוא מקסים וגם אם לא ילך ביננו הוא לא יתן לי להרגיש שהשתמשו בי וזרקו אבל טעיתי ובגדול. לילה קשה עבר על כוחותיי , לא ממש נרדמתי ובבוקר הודעתי בעבודה שאני חולה.

בדרך למסיבה הייתי מלאת חששות כי אני לא מכירה את המקום ובקושי את הליין. לא בטוחה כמה מוכרים,שאשמח לפגוש או שלא אשמח לפגוש, אראה שם. הגענו וכהרגלי בתחילת מסיבות לא ידעתי מה לעשות. אני לא נכנסת ישר ומתחברת. הכי נעים ונוח היה להסתובבב איתו עד שאטמע במסיבה. יתכן שגם הוא חשש להתחיל בסשן, אני משערת מכיוון שלא ידע אם העובדה שהגענו ביחד ואנחנו כבר קצת מכירים מצדיקה זאת. כשראיתי שהמסיבה לא מתפתחת עבורי בכיוון חיובי הרגשתי צורך לשתף אותו בזה. הוא הוציא שוט מהתיק והתחלתי את ההנאה שלי לאותו הערב. לאחר הסשן התיישבנו על אחת הספות וראיתי אותו מחפש משהו בתיק. אך למרבה האכזבה הוא רק הוציא סיגריה. "חשבתי שאתה מוציא הפתעה..." אבל הוא לא אכזב ופשפש שוב בתיקו. הוציא זוג אטבים מחוברים בשרשרת, חיבר אותם לפיטמות ואת השרשרת הכניס לי לפה. היה לי כ"כ... לא מוצאת את המילה... מעניין?!.. לשבת כך. אחר כך פנתה אליי נשלטת שעמדה לידנו וכנראה שזה מה שהרשים אותה, אם כי אני לא מבינה מדוע כי היא ביקשה להיות נשלטת שלי. הגיע תורו של הסשן השני שבו הוא קשר אותי בצורה מדהימה ונעימה והצליף בי. נעים להקשר ונעים מאוד להשתחרר מהחבלים אח"כ. חזרנו הביתה עייפים ומרוצים.

נ.ב: "אדון יקר", יום הולדת שמח!!! }{

בוקר טוב
הסיבה שהתקשרתי זה רק כי רציתי להסביר שלא באתי לעשות לך רע או לגרום לך להרגיש
רע או משהו אחר.
סה"כ אני לא רוצה לפגוע בך או שאת תפגעי בעצמך.
הייתי צריך לנתק את הקשר הזה מזמן וחבל שלא.
את מוזמנת עדיין לבוא לארועים שאני נמצא בהם. לי זה לא מפריע.
אני אפילו אדבר איתך אבל הקטע של השיחות חייב להיפסק והקטע של הבעלות עליי חייב
להיפסק
והכי חשוב שהקטע של התלות בי חייב להיפסק
בכל מקרה שיהיה בהצלחה ואת מוזמנת להזמין אותי לחתונה שלך ואשמח לבוא.

לאחר שהדייט הבריז וגם הידיד לבסוף ביטל, ישבתי בערב שקט אצל אחותי עם הטי.וי והלכתי לישון מוקדם. היום אני נהנת בעיקר לצפות בכלבה המתוקה של אחותי,שעושה לי שוב חשק להדמות לה. בין היתר, היא יושבת מול אחותי בזמן שהיא אוכלת ומתחננת לקבל גם מהצלחת, יש בזה משהו מקסים.

לפני כמה שנים פגעתי מאוד ב"אדון יקר". סיפרתי לכל החברות שלי וכל מי שהרגיש לי קרוב, שאני ו"אדון יקר" היינו במצבים אינטימיים ביחד. והוא, ששמר בקנאות על התדמית הדתית שלו ואת תדמית שומר הנגיעה, נפגע מאוד כאשר חברה אחת חסרת טקט או כלבה (עדיין לא החלטתי) סיפרה לו את אשר היא יודעת וזה חזר אליי כמו בומרנג. "אדון יקר" סירב לדבר איתי חודשים, מאוד נפגע והרגיש שהוא לא יכול לדבר איתי יותר כי פגעתי באמון שלו. אני הייתי שבורה מאוד , הייתי רגילה לדבר איתו מספר פעמים ביום ולהפגש כמה פעמים בשבוע. גם אחרי שהסכים לחזור ולדבר איתי, נגמרו ביננו כל שיחות הנפש והשותפויות מצידו וזה החמיר להיות קשר תלותי חד צדדי. היום, כשאנחנו מדברים לעיתים נדירות הוא תמיד מדבר איתי בשטחיות,בקודים, לא אומר כלום. ביחס אליו כבר הבנתי שאסור לי לשחק באש אבל עדיין לא הפנמתי את זה לגבי כל האינטרקציות שלי עם אנשים. אני רוצה לציין שמדובר תמיד בסודות שלי על החוויות שלי. אם מישהו יבוא ויספר לי משהו על עצמו או על אנשים אחרים אני אשמור את הסוד. רק כאשר מדובר בי אני פתאום מרגישה את הריגוש בלספר, כאילו לפי הסיפורים העסיסיים יותר יאהבו אותי, וכן, אני יודעת שזה בולשיט אבל זה עדיין קורה.
לפני כמה ימים פגשתי מישהו, הוא הסביר לי מה שאני יודעת אבל צריכה כבר להפנים, צריך לשמור דברים לעצמנו כי לא יודעים איך דברים יתפתחו ומי עלול להפגע מזה. הייתי רוצה שהוא ילמד אותי את הנושא עד הסוף, עד שאפנים.שיהיה לצידי שלא אשבר ואהרוס את זה. אז אני לא אוכל לספר לכם עם מי אני חוווה ומה אני חווה בימים אלה, אני רק אספר לכם שאני חווה רגשי חיבה, קנאה, שמחה וחשש גם יחד.

אני לא ממש מבינה איך אני אמורה לספר לכם את חוויות הערב בלי לפגוע באף אחד אבל בגדול היה נחמד ונהנתי מאוד מחברתה של חברתי, אם כי בלי אלכוהול היה די קשה להשתלב אבל בשלב מסויים נהייתי מסטולה מעייפות. עדיין מסטולה... לילה טוב!