הפעם אנסה לכתוב על הדברים ברובד יותר עמוק. המשכתי איתו למסיבה כי לא רציתי לחשוב שקיימת אופציה אחרת. ואם כבר זה יגמר זה בטח יקח כמה פגישות ואז תנתן לי ההזדמנות לעכל ולחשוב מה קורה איתי. אני יודעת היטב את כל התיאוריות ומה רצוי ולא רצוי לעשות או להגיד בדייט ראשון או בכלל בהתחלת קשר. אני יודעת הכל. אם הייתי שומעת את כל זה ממשהי אחרת הייתי משתגעת מרמת התמימות שלה. אבל ברגע שאני נמצאת בתוך הסיטואציה הזאת הכל מתפוגג. כאילו המציאות שקיימת כוללת רק אותי ואותו. אפילו קולו של "אדון יקר" שהיה ממליץ לי בחום לשמור נגיעה לחלוטין עד כמה פגישות שאני יכולה, מתפוגג. אני אפילו מסכימה עם "אדון יקר". אבל זה פשוט לא קורה! אני פשוט זקוקה לאהבה ואני כנראה יעשה כל דבר כדי לקבל את האהבה הזו גם היא זמנית או ידועה כלא אמיתית. היום בבוקר היה לי נסיון לאהבה כזו, היא לא חייבת לכלול זוגיות, אני לא בטוחה שאני יודעת מהי זוגיות או מה המשמעות שלה. אף פעם לא היתה לי כזו אמיתית. עד גיל 25 בערך לא הבנתי שאם אני מתאהבת במישהו אני אמורה לצפות או לבדוק שהוא מאוהב גם בי.
לפני 15 שנים. 6 ביולי 2009 בשעה 18:02
