אני חייבת לכם את חוויותיי מהמסיבה של אתמול.אבל עוד קודם רציתי לשתף במשהו אחר. ביום שלישי בערב ניצלתי את האנדרלנין של אחרי הפיטורים לקחת את עצמי לעבר קניות בסופר. בין השאר קניתי שניצלים לטיגון ושמתי אותם במקרר ולא במקפיא כי שיערתי שעם זמני הפנוי אטגן אותם די בקרוב. אבל לא קרה עד היום. (שלושה ימים אחרי) על האריזה כתוב שטובים עד מחר ולמרות הריח העמום שהיה בהם החלטתי שמעבירים ערב לבד בלטגן שניצלים. שמתי שמן במחבת והתחלתי לטפל בשנצלים בנתיים. ראיתי שהשמן רותח יתר על המידה אז הורדתי אותו מהאש ואז שמתי את השניצל בשמן. אבל זה לא עזר לשמן לא להיות אכזרי. אם אני זוכרת נכון, המחבת נטתה קדימה ונשפך לי שמן על כמעט כל כף יד שמאל (לא שיש לי הרבה ממנה, היא די קטנה...) ומעט בימין. שמתי מים אבל הבנתי שהפעם זה לא הולך לעזור. ידעתי שיש כל מיני פתרונות קסם שטותיים לדברים האלה כמו לשים סבון כלים או שמן קר אבל באותו רגע הכל נעלם לי מהמוח. לחצתי על שיחות אחרונות שהוצאתי מהפלא ואחרי סינון של הורים לחוצים שומרי שבת וידיד שלא מתמצא במצבי לחץ ,הפרעתי לחברה שלי באמצע ארוחת שישי, שאמרה לי לשים קרח. אז בין משפט למשפט שנכתב פה אני מורחת את היד בקרח. לפני שהחלטתי לשתף פה בבלוג שלי חשבתי על זה שיש לי מאמן שכרגע אני לא יכולה לשתף אותו כי הוא בעל משפחה ולא נראה לי מתאים להפריע לו בערב שישי , שככל הנראה כרגע נמצא בארוחה משפחתית. היכן שהשותפים שלי לדירה נמצאים כרגע... ובטח כל אנשים שלי במסנג'ר. לא מדבר אליי ארוחת שישי, בטח לא אצל ההורים וגם לאחרונה אני לא מרגישה צורך לנסוע לאחיותיי לסופ"שים. אני רוצה כבר למצוא מישהו שאוכל ליצור איתו משפחה חדשה. ואני עושה את כל הבחירות שמונעות ממני להגיע למטרה זו. אני יכולה לסיים את האימון בכך שאלך ברגע זה לעשות משהו שנאסר עלי לעשות. אבל אני לא עושה את זה... בנתיים. אני נמשכת לזה, זה עושה לי מעניין ואני מקבלת התיחסות שאני מאוד אוהבת. שומעת גלגלצ, בוודאי תכף ישמיעו את השיר "שבתות וחגים" של יהודית רביץ, כרגיל אצלם כמו כל שבת. ערמת הקרח נגמרה,היד עדיין שורפת, יש לי פח אשפה מלא שניצלים לא מוכנים לזרוק ,אז זזתי.
לפני 15 שנים. 17 ביולי 2009 בשעה 18:17
